84
להקריב כל הקרבנוֹת בבית הבחירה,
שנאמר: "ושם תעשה כֹל אשר אנֹכי מצוּך" .
85
להִטפֵל בהבאת הקרבנוֹת מִחוּצה לארץ לבית הבחירה,
שנאמר: "רק קדשיך אשר יהיוּ לך וּנדריך תִשא וּבאת" .
מִפי השמוּעה למדוּ שאינוֹ מדבֵר אלא בקדשי חוּצה לארץ.
86
לִפדוֹת קדשים בעלי מוּמין ויהיוּ מוּתרין באכילה,
שנאמר: "רק בכל אוּת נפשך תִזבח ואכלת בשר" .
מִפי השמוּעה למדוּ שאינוֹ מדבֵר אלא בִפסוּלי המוּקדשין שיִפדוּ.
87
לִהיוֹת התמוּרה קֹדש,
שנאמר: "והיה הוּא וּתמוּרתוֹ יהיה קֹדש" .
88
לאכֹל שירי מנחוֹת,
שנאמר: "והנוֹתרת מִמנה יֹאכלוּ אהרֹן וּבניו" .
89
לאכֹל בשר חטאת ואשם,
שנאמר: "ואכלוּ אֹתם אשר כוּפר בהם" וכו' .
90
לִשרֹף בשר קֹדש שנִטמא,
שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמֵא לֹא יֵאכֵל באֵש ישרֵף" .
91
לִשרֹף נוֹתר,
שנאמר: "והנוֹתר מִבשר הזבח ביוֹם השלישי" וכו' .
92
לגדֵל הנזיר שערוֹ,
שנאמר: "גדֵל פרע שער רֹאשוֹ" .
93
לגלֵח הנזיר שערוֹ על קרבנוֹתיו בִמלֹאת ימי נִזרוֹ,
אוֹ בתוֹך ימי נִזרוֹ אִם נִטמא,
שנאמר: "וכי ימוּת מֵת עליו" וגו' .
94
לקיֵם אדם כל שהוֹציא בִשפתיו מִקרבן אוֹ צדקה וכיוֹצֵא בהן,
שנאמר: "מוֹצא שפתיך תִשמֹר ועשית" וכו' .
95
לדוּן בהפֵר נדרים בכל הדינין האמוּרין בפרשה .
96
לִהיוֹת כל נוֹגֵע בִנבֵלה טמֵא,
שנאמר: "וכי ימוּת מִן הבהֵמה" וכו' .
97
לִהיוֹת שמוֹנה שרצים מטמאין,
שנאמר: "וזה לכם הטמֵא" וכו' .
98
לִהיוֹת האכלין מִתטמאין,
שנאמר: "מִכל האֹכל אשר יֵאכֵל" וכו' .
99
לִהיוֹת הנִדה טמֵאה וּמטמאה לאחֵרים.
100
לִהיוֹת היוֹלדת טמֵאה כנִדה.
101
לִהיוֹת המצֹרע טמֵא וּמטמֵא.
102
לִהיוֹת בגד מנוּגע טמֵא וּמטמֵא.
103
לִהיוֹת בית מנוּגע מטמֵא.
104
לִהיוֹת הזב מטמֵא.
105
לִהיוֹת שִכבת זרע מטמאה.
106
לִהיוֹת זבה מטמאה.
107
לִהיוֹת המֵת מטמֵא.
108
לִהיוֹת מי נִדה מטמאין לאדם טהוֹר וּמטהרין מִטוּמאת מֵת בִלבד.
וכל אֵלוּ הדינין של טוּמאוֹת אֵלוּ:
רֹב מִשפט כל טוּמאה וטוּמאה מֵהן מבֹאר בתוֹרה שבִכתב.
109
לִהיוֹת הטהרה מִכל הטוּמאוֹת בִטבילה במי מִקוה,
שנאמר: "ורחץ במים את כל בשרוֹ" .
כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שרחיצה זוֹ במים שכל גוּפוֹ עוֹלה בהן בבת אחת.
110
לִהיוֹת הטהרה מִן הצרעת,
בין צרעת אדם בין צרעת בית,
בעֵץ ארז ואֵזוֹב וּשני תוֹלעת וּשתי צִפרים וּמים חיים,
שנאמר: "זֹאת תִהיה תוֹרת המצֹרע" .
111
לִהיוֹת המצֹרע מגלֵח כל שערוֹ,
שנאמר: "והיה ביוֹם השביעי יגלח את כל שערוֹ" וכו' .
112
לִהיוֹת המצֹרע ידוּע לכֹל בדברים האמוּרים בוֹ:
"בגדיו יהיוּ פרוּמים ורֹאשוֹ יהיה פרוּע ועל שפם יעטה וטמֵא טמֵא יקרא" .
וכֵן שאר הטמֵאים צריכין להוֹדיע את עצמן.
113
לעשוֹת פרה אדוּמה לִהיוֹת אפרה מוּכן,
שנאמר: "והיתה לעדת" וכו' .
114
לִהיוֹת מעריך אדם נוֹתֵן דמים הקצוּבין בפרשה,
שנאמר: "איש כי יפלִא נדר" .
115
לִהיוֹת מעריך בהֵמה טמֵאה נוֹתֵן דמיה,
שנאמר: "והעמיד את הבהֵמה" וכו' .
116
לִהיוֹת מעריך ביתוֹ נוֹתֵן כעֵרך הכֹהֵן,
שנאמר: "ואיש כי יקדִש" וכו' .
117
לִתֵן מקדיש שדֵהוּ ערכה האמוּר בתוֹרה,
שנאמר: "ואִם מִשדֵה אחוּזתוֹ" וכו' .
118
להוֹסיף המוֹעֵל אוֹ אוֹכֵל תרוּמה חֹמש על הקרן וּלהחזירוֹ,
שנאמר: "ואֵת אשר חטא מִן הקֹדש ישלֵם" וכו' .
119
לִהיוֹת נטע רבעי קֹדש,
שנאמר: "יהיה כל פִריוֹ קֹדש הִלוּלים" .
120
להניח פֵאה.
121
להניח לקט.
122
להניח עֹמר השִכחה.
123
להניח עוֹלֵלוֹת בכרם.
124
להניח פרט הכרם.
לפי שבכל אֵלוּ נאמר:
"לעני ולגֵר תעזֹב אֹתם" ,
וזוֹ היא מִצות עשֵה שלהם.
125
להביא בִכוּרים לבית הבחירה,
שנאמר: "רֵאשית בִכוּרי אדמתך" וכו' .
126
להפריש תרוּמה גדוֹלה לכֹהֵן,
שנאמר: "רֵאשית דגנך תירֹשך" וכו' .
127
להפריש מעשר דגן ללויִם,
שנאמר: "וכל מעשר הארץ מִזרע הארץ" וכו' .
128
להפריש מעשֵר שֵני להֵאכֵל לִבעליו בירוּשלים,
שנאמר: "עשֵר תעשֵר אֵת כל תבוּאת זרעך" וכו' .
מִפי השמוּעה למדוּ שזה הוּא מעשֵר שֵני.
129
לִהיוֹת הלויִם מפרישין מעשֵר מִן המעשֵר שלקחוּ מיִשראֵל ונוֹתנין אוֹתוֹ לכֹהנים,
שנאמר: "ואל הלויִם תדבֵר" וכו' .
130
להפריש מעשר עני תחת מעשֵר שֵני בשלישית וּבשִשית בשבוּע,
שנאמר: "מִקצֵה שלֹש שנים תוֹציא את כל מעשר" וכו' .
131
להִתודוֹת וִדוּי מעשֵר,
שנאמר: "ואמרת לִפני יי אלֹהיך בִערתי" וכו' .
132
לִקרוֹת על הבִכוּרים,
שנאמר: "וענית ואמרת לִפני יי אלֹהיך" וכו' .
133
להפריש חלה לכֹהֵן,
שנאמר: "רֵאשית ערִסֹתֵכם חלה תרימוּ" וכו' .
134
להשמיט קרקע,
שנאמר: "והשביעִת תִשמטנה וּנטשתה" .
135
לִשבֹת מֵעבוֹדת הארץ,
שנאמר: "בחריש וּבקציר תִשבֹת" .
136
לקדֵש שנת יוֹבֵל בִשביתה כשמִטה,
שנאמר: "וקִדשתם אֵת שנת החמִשים" .
137
לִתקֹע בשוֹפר בִשנת יוֹבֵל,
שנאמר: "והעברת שוֹפר תרוּעה" .
138
לִתֵן גאוּלה לארץ בִשנת יוֹבֵל,
שנאמר: "וּבכֹל ארץ אחוּזתכם גאוּלה תִתנוּ לארץ" .
139
לִהיוֹת גאוּלת בתי ערי חוֹמה עד שנה,
שנאמר: "ואיש כי ימכֹר בית" וכו' .
140
לִמנוֹת שני יוֹבֵל שנים וּשמִטים,
שנאמר: "וספרת לך שבע שבתֹת שנים" וכו' .
141
להשמיט כספים בשביעית,
שנאמר: "שמוֹט כל בעל משֵה ידוֹ" .
142
לִנגֹש לנכרי,
שנאמר: "את הנכרי תִגֹש ואשר יהיה לך את אחיך" וכו' .
143
לִתֵן מִן הבהֵמה לכֹהֵן הזרוֹע והלחיים והקֵבה,
שנאמר: "ונתן לכֹהֵן" וכו' .
144
לִתֵן רֵאשית הגֵז לכֹהֵן,
שנאמר: "ורֵאשית גֵז צֹאנך תִתן לוֹ" .
145
לדוּן בדיני חרמים,
מֵהם ליי וּמֵהם לכֹהֵן,
שנאמר: "אך כל חֵרם" וכו' .
146
לִשחֹט בהֵמה חיה ועוֹף ואחר כך יֵאכֵל בשרן,
שנאמר: "וזבחת מִבקרך" וכו' .
147
לכסוֹת דם חיה ועוֹף,
שנאמר: "ושפך את דמוֹ וכִסהוּ בעפר" .
148
לשלֵח הקֵן,
שנאמר: "שלֵח תשלח את האֵם ואת הבנים תִקח לך" וכו' .
149
לִבדֹק בסימני בהֵמה,
שנאמר: "זֹאת החיה אשר תֹאכלוּ מִכל" וכו' .
150
לִבדֹק בסימני העוֹף עד שיבדיל בין טמֵא שבוֹ לטהוֹר שבוֹ,
שנאמר: "כל צִפוֹר טהֹרה תֹאכֵלוּ" .
151
לִבדֹק בסימני חגבים לידע טהוֹר מִן הטמֵא,
שנאמר: "אשר לוֹ כרעים" וכו' .
152
לִבדֹק בסימני דגים,
שנאמר: "את זה תֹאכלוּ מִכֹל אשר במים" וכו' .
153
לקדֵש חדשים ולחשֹב שנים וחדשים בבית דין בִלבד,
שנאמר: "החֹדש הזה לכם רֹאש חדשים" .
154
לִשבֹת בשבת,
שנאמר: "וּביוֹם השביעי תִשבֹת" .
155
לקדֵש שבת,
שנאמר: "זכוֹר את יוֹם השבת לקדשוֹ" .
156
לבעֵר חמֵץ,
שנאמר: "ביוֹם הרִאשוֹן תשביתוּ שאֹר" .
157
לספֵר ביציאת מִצרים בלילה הרִאשוֹן של חג המצוֹת,
שנאמר: "והִגדת לבִנך ביוֹם ההוּא לֵאמֹר" וכו' .
158
לאכֹל מצה בליל זה,
שנאמר: "בערב תֹאכלוּ מצֹת" .
159
לִשבֹת ברִאשוֹן של פסח,
שנאמר: "ביוֹם הרִאשוֹן מִקרא קֹדש" .
160
לִשבֹת בשביעי בוֹ,
שנאמר: "וּביוֹם השביעי מִקרא קֹדש" .
161
לִספֹר מִקצירת העֹמר תִשעה וארבעים יוֹם,
שנאמר: "וּספרתם לכם" וגו' .
162
לִשבֹת ביוֹם חמִשים,
שנאמר: "וּקראתם בעצם היוֹם הזה מִקרא קֹדש" .
163
לִשבֹת ברִאשוֹן של חֹדש השביעי,
שנאמר: "באחד לחֹדש יהיה לכם שבתוֹן" .
164
להִתענוֹת בעשירי בוֹ,
שנאמר: "בעשוֹר לחֹדש תענוּ את נפשֹתיכם" .
165
לִשבֹת ביוֹם הצוֹם,
שנאמר: "שבת שבתוֹן הוּא לכם" .
166
לִשבֹת ברִאשוֹן של חג הסוּכוֹת,
שנאמר: "ביוֹם הרִאשוֹן מִקרא קֹדש" .