B"H
🏡

Ikar

Chapter 3 | חלק שלישי

245

שלֹא לִגזֹל,

שנאמר: "ולֹא תִגזֹל" .

246

שלֹא להשיג גבוּלוֹת,

שנאמר: "לֹא תשיג גבוּל רֵעך" .

247

שלֹא לעשֹק,

שנאמר: "לֹא תעשֹק את רֵעך" .

248

שלֹא לכחֵש בממוֹן חבֵרוֹ,

שנאמר: "ולֹא תכחשוּ" .

249

שלֹא לִשבע על כפירת ממוֹן חבֵרוֹ,

שנאמר: "ולֹא תשקרוּ" ,

כלוֹמר: לֹא תִשבע על שקר בממוֹן שיֵש לחבֵרך בידך.

250

שלֹא יוֹנה במקח וּמִמכר,

שנאמר: "אל תוֹנוּ איש את אחיו" .

251

שלֹא יוֹנה בִדברים,

שנאמר: "ולֹא תוֹנוּ איש את עמיתוֹ וירֵאת מֵאלֹהיך" :

זוֹ אוֹנאת דברים.

252

שלֹא להוֹנוֹת את הגֵר בִדברים,

שנאמר: "וגֵר לֹא תוֹנה" .

253

שלֹא להוֹנוֹת את הגֵר במקח וּמִמכר,

שנאמר: "ולֹא תִלחצנוּ" .

254

שלֹא להחזיר עבד שברח לארץ ישראֵל לאדוֹניו שבחוּצה לארץ,

שנאמר: "לֹא תסגיר עבד אל אדֹניו" .

255

שלֹא להוֹנוֹת עבד זה,

שנאמר: "עִמך יֵשֵב בקִרבך וכו' לֹא תוֹננוּ" .

256

שלֹא לענוֹת יתוֹם ואלמנה,

שנאמר: "כל אלמנה ויתוֹם לֹא תענוּן" .

257

שלֹא לעבֹד בעבד עִברי עבוֹדת עבד,

שנאמר: "לֹא תעבֹד בוֹ עבֹדת עבד" .

258

שלֹא לִמכֹר אוֹתוֹ מִמכרת עבדים,

שנאמר: "לֹא ימכרוּ מִמכרת עבד" .

259

שלֹא לעבֹד בעבד עִברי בפרך,

שנאמר: "לֹא תִרדה בוֹ בפרך" .

260

שלֹא להניח הגוֹי לעבֹד בעבד עִברי הנִמכר לוֹ בפרך,

שנאמר: "לֹא ירדנוּ בפרך לעיניך" .

261

שלֹא לִמכֹר אמה עִבריה לאחֵר,

שנאמר: "לֹא ימשֹל למכרה בבִגדוֹ בה" .

262

שלֹא לִמנֹע מֵאמה עִבריה היעוּדה שאֵר כסוּת ועוֹנה,

שנאמר: "שאֵרה כסוּתה ועֹנתה לֹא יגרע" ,

והוּא הדין לִשאר כל הנשים.

263

שלֹא לִמכֹר אֵשת יפת תֹאר,

שנאמר: "וּמכֹר לֹא תִמכרנה בכסף" .

264

שלֹא לִכבֹש אֵשת יפת תֹאר שִפחה,

שנאמר: "לֹא תִתעמֵר בה" .

265

שלֹא לחמֹד,

שנאמר: "לֹא תחמֹד אֵשת רֵעך" ,

"שדֵהוּ" וכו' .

266

שלֹא להִתאוּוֹת,

שנאמר: "ולֹא תִתאוּה בית רֵעך" .

267

שלֹא יֹאכל השכיר שלֹא בִשעת גמר מלאכה מִן המחוּבר שהוּא עוֹשה בוֹ,

שנאמר: "וחרמֵש לֹא תניף" וכו' .

268

שלֹא יקח השכיר יתֵר על אכילתוֹ,

שנאמר: "ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל" וכו' .

269

שלֹא יתעלֵם מִן האבֵדה,

שנאמר: "לֹא תוּכל להִתעלֵם" .

270

שלֹא להניח הבהֵמה רוֹבצת תחת משאה בדרך,

שנאמר: "כי תִראה חמוֹר שֹנאך" וכו' .

271

שלֹא לעשוֹת עול במִדה,

שנאמר: "לֹא תעשוּ עול במִשפט במִדה" .

מִפי השמוּעה למדוּ שהכתוּב מזהיר:

לֹא תעשוּ עול במִשפט המִדה.

272

שלֹא לִהיוֹת אצלֵנוּ איפה ואיפה,

אבן ואבן,

שנאמר: "לֹא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדוֹלה וּקטנה" ,

"לֹא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדוֹלה וּקטנה" .

273

שלֹא לעוֵּל המִשפט,

שנאמר: "לֹא תעשוּ עול במִשפט" .

274

שלֹא לִקח שֹחד,

שנאמר: "ושֹחד לֹא תִקח" .

275

שלֹא לכבֵד גדוֹל בדין,

שנאמר: "ולֹא תהדר פני גדוֹל" .

276

שלֹא יירא הדין בדין מֵאדם רע,

שנאמר: "לֹא תגוּרוּ מִפני איש" .

277

שלֹא לרחֵם על עני בדין,

שנאמר: "ודל לֹא תהדר בריבוֹ" .

278

שלֹא להטוֹת מִשפט אדם חוֹטֵא,

שנאמר: "לֹא תטה מִשפט אביֹנך" .

למדוּ מִפי השמוּעה שזה אביוֹן במִצווֹת.

279

שלֹא לרחֵם על המזיק בדיני קנסוֹת,

שנאמר: "לֹא תחוֹס עינך" וכו' .

280

שלֹא להטוֹת מִשפט גֵרים ויתוֹמים,

שנאמר: "לֹא תטה מִשפט גֵר יתוֹם" .

281

שלֹא לִשמֹע מֵאחד מִבעלי דינין ואין חבֵרוֹ עִמוֹ,

שנאמר: "לֹא תִשא שֵמע שוא" .

282

שלֹא לִנטוֹת אחרי רבים בדיני נפשוֹת אִם היוּ המחיבין יתֵר על המזכין אחד,

שנאמר: "לֹא תִהיה אחרי רבים לרעֹת" .

283

שלֹא ילמֵד חוֹבה מי שלִמֵד זכוּת תחִלה בדיני נפשוֹת,

שנאמר: "לֹא תענה על רִב לִנטֹת" .

284

שלֹא למנוֹת בדינין אדם שאינוֹ חכם בדיני תוֹרה אף על פי שהוּא חכם בחכמוֹת אחֵרוֹת,

שנאמר: "לֹא תכירוּ פנים במִשפט" .

285

שלֹא להעיד בשקר,

שנאמר: "לֹא תענה ברֵעך עֵד שקר" .

286

שלֹא יעיד בעל עבֵרה,

שנאמר: "אל תשת ידך עִם רשע לִהיֹת עֵד חמס" .

287

שלֹא יעיד קרוֹב,

שנאמר: "לֹא יוּמתוּ אבוֹת על בנים וּבנים לֹא יוּמתוּ על אבוֹת" .

מִפי השמוּעה שלֹא יוּמתוּ אבוֹת בעֵדוּת בנים,

והוּא הדין לִשאר הקרוֹבים.

288

שלֹא לִכרֹת הדין על פי עֵד אחד,

שנאמר: "לֹא יקוּם עֵד אחד באיש" .

289

שלֹא להרֹג נקי,

שנאמר: "לֹא תִרצח" .

290

שלֹא לחתֹך הדין באֹמד הדעת,

עד שיִראוּ שני עֵדים גוּפוֹ של דבר,

שנאמר: "ונקי וצדיק אל תהרֹג" .

291

שלֹא יוֹרה העֵד בדין שהֵעיד בוֹ בדיני נפשוֹת,

שנאמר: "ועֵד.

.. לֹא יענה בנפש" .

292

שלֹא להרֹג מחוּיב הריגה קֹדם שיעמֹד בדין,

שנאמר: "ולֹא ימוּת הרֹצֵח עד עמדוֹ לִפני העֵדה" .

293

שלֹא לחוּס על הרוֹדֵף,

אלא הוֹרגין אוֹתוֹ קֹדם שיגיע לנִרדף ויהרגנוּ אוֹ יגלה ערותוֹ,

שנאמר: "וקצֹתה את כפה לֹא תחוֹס עינך" .

294

שלֹא לענֹש האנוּס,

שנאמר: "ולנערה לֹא תעשה דבר" .

295

שלֹא לִקח כֹפר מִן הרוֹצֵח,

שנאמר: "ולֹא תִקחוּ כֹפר לנפש רֹצֵח" .

296

שלֹא לִקח כֹפר בגלוּת רוֹצֵח בִשגגה,

שנאמר: "ולֹא תִקחוּ כֹפר לנוּס אל עיר מִקלטוֹ" .

297

שלֹא לעמֹד על הדם,

שנאמר: "לֹא תעמֹד על דם רֵעך" .

298

שלֹא להניח מִכשוֹל,

שנאמר: "ולֹא תשים דמים בביתך" .

299

שלֹא להכשיל תם בדרך,

שנאמר: "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" .

300

שלֹא להוֹסיף במלקוּת המחוּיב מלקוּת,

שנאמר: "לֹא יֹסיף.

.. פן יֹסיף" .

301

שלֹא לרגֵל,

שנאמר: "לֹא תֵלֵך רכיל בעמיך" .

302

שלֹא לִשנֹא בלֵב,

שנאמר: "לֹא תִשנא את אחיך בִלבבך" .

303

שלֹא להלבין פני אדם מיִשראֵל,

שנאמר: "הוֹכֵח תוֹכיח את עמיתך ולֹא תִשא עליו חֵטא" .

304

שלֹא לִנקֹם,

שנאמר: "לֹא תִקֹם" .

305

שלֹא לִנטֹר,

שנאמר: "ולֹא תִטֹר" .

306

שלֹא לִקח אֵם עִם הבנים,

שנאמר: "לֹא תִקח האֵם על הבנים" .

307

שלֹא לגלֵח שער הנתק,

שנאמר: "ואת הנתק לֹא יגלֵח" .

308

שלֹא לִתלֹש סימני צרעת,

שנאמר: "הִשמר בנגע הצרעת" .

309

שלֹא לעבֹד ולִזרֹע בנחל איתן,

שנאמר: "אשר לֹא יֵעבֵד בוֹ ולֹא יזרֵע" .

310

שלֹא יתחיֵב חתן בדבר מִצרכי רבים כל שנתוֹ,

כגוֹן צבא וּשמירת החוֹמה וכיוֹצֵא בהן,

שנאמר: "לֹא יֵצֵא בצבא ולֹא יעבֹר עליו לכל דבר" .

311

שלֹא להחיוֹת מכשֵף,

שנאמר: "מכשֵפה לֹא תחיה" .

312

שלֹא להמרוֹת על פי בית דין,

שנאמר: "לֹא תסוּר מִכל הדבר" .

313

שלֹא להוֹסיף על מִצווֹת התוֹרה,

בין תוֹרה שבִכתב בין בפֵרוּשה שקִבלוּ על פה,

שנאמר: "אֵת כל הדבר אשר אנֹכי מצוּה אתכם אֹתוֹ תִשמרוּ לעשוֹת לֹא תֹסֵף עליו" .

314

שלֹא לִגרֹע מִכל מִצווֹת התוֹרה,

שנאמר: "ולֹא תִגרע מִמנוּ" .

315

שלֹא לקלֵל הדין,

שנאמר: "אלֹהים לֹא תקלֵל" .

316

שלֹא לקלֵל הנשיא,

והוּא המלך אוֹ רֹאש ישיבת ארץ ישראֵל,

שנאמר: "ונשיא בעמך לֹא תאֹר" .

317

שלֹא לקלֵל אחד מִשאר ישראֵל,

שנאמר: "לֹא תקלֵל חֵרֵש" .

318

שלֹא לקלֵל אב ואֵם,

שנאמר: "וּמקלֵל אביו ואִמוֹ מוֹת יוּמת" .

319

שלֹא להכוֹת אב ואֵם,

שנאמר: "וּמכֵה אביו ואִמוֹ מוֹת יוּמת" .

320

שלֹא לעשוֹת מלאכה בשבת,

שנאמר: "לֹא תעשה כל מלאכה" .

321

שלֹא להלֵך חוּץ לִתחוּם מדינה כהוֹלכי דרכים בשבת,

שנאמר: "אל יֵצֵא איש מִמקֹמוֹ" .

322

שלֹא לענֹש בשבת,

שנאמר: "לֹא תבערוּ אֵש בכֹל מֹשבֹתיכם" וגו' .

323

שלֹא לעשוֹת מלאכה ברִאשוֹן של פסח,

שנאמר: "כל מלאכה לֹא יֵעשה בהם" .

324

שלֹא לעשוֹת מלאכה בשביעי של פסח,

שנאמר: "כל מלאכה לֹא יֵעשה בהם" .

325

שלֹא לעשוֹת מלאכה בחג השבוּעוֹת,

שנאמר בוֹ:

"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .

326

שלֹא לעשוֹת מלאכה באחד לחֹדש השביעי,

שנאמר בוֹ:

"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .

327

שלֹא לעשוֹת מלאכה ביוֹם הכִפוּרים,

שנאמר בוֹ:

"וכל מלאכה לֹא תעשוּ" .

328

שלֹא לעשוֹת מלאכה ברִאשוֹן של חג,

שנאמר בוֹ:

"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .

329

שלֹא לעשוֹת מלאכה ביוֹם שמיני של חג,

שנאמר בוֹ:

"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .

330

שלֹא לגלוֹת ערות אֵם,

שנאמר: "אִמך היא לֹא תגלה ערותה" .

331

שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת אב,

שנאמר: "ערות אֵשת אביך לֹא תגלֵה" .

332

שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת,

שנאמר: "ערות אחוֹתך בת אביך וכו' לֹא תגלה" .

333

שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת מִן האב וּמִן האֵם,

שנאמר: "ערות בת אֵשת אביך מוֹלדת אביך אחוֹתך היא לֹא תגלה ערותה" .

334

שלֹא לגלוֹת ערות בת הבֵן,

שנאמר: "ערות בת בִנך אוֹ בת בִתך לֹא תגלה ערותה" .

335

שלֹא לגלוֹת ערות בת הבת,

שנאמר: "אוֹ בת בִתך לֹא תגלה ערותן" .

336

שלֹא לגלוֹת ערות הבת.

ולמה לֹא נִתפרשה בתוֹרה? מִפני שאסר בת הבת,

שתק מִן הבת.

וּמִפי השמוּעה למדוּ שאִסוּר הבת מִגוּפי תוֹרה כִשאר עריוֹת.

337

שלֹא לגלוֹת ערות אִשה וּבִתה,

שנאמר: "ערות אִשה וּבִתה לֹא תגלֵה" .

338

שלֹא לגלוֹת ערות אִשה וּבת בנה,

שנאמר: "את בת בנה" וכו' .

339

שלֹא לגלוֹת ערות אִשה וּבת בִתה,

שנאמר: "ואת בת בִתה לֹא תִקח" וכו' .

340

שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת האב,

שנאמר: "ערות אחוֹת אביך לֹא תגלֵה" .

341

שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת האֵם,

שנאמר: "ערות אחוֹת אִמך לֹא תגלֵה" .

342

שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת אחי האב,

שנאמר: "אל אִשתוֹ לֹא תִקרב דֹדתך היא" .

343

שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת הבֵן,

שנאמר: "ערות כלתך לֹא תגלֵה" .

344

שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת אח,

שנאמר: "ערות אֵשת אחיך לֹא תגלֵה" .

345

שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת אִשה,

שנאמר: "ואִשה אל אחֹתה לֹא תִקח" .

346

שלֹא לגלוֹת ערות נִדה,

שנאמר: "ואל אִשה בנִדת טוּמאתה לֹא תִקרב" .

347

שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת איש,

שנאמר: "ואל אֵשת עמיתך" .

348

שלֹא לִשכב עִם בהֵמה,

שנאמר: "וּבכל בהֵמה לֹא תִתֵן שכבתך לטמאה בה" .

349

שלֹא תביא אִשה בהֵמה עליה,

שנאמר: "ואִשה לֹא תעמֹד לִפני בהֵמה" .

350

שלֹא לִשכב עִם זכוּר,

שנאמר: "ואת זכר לֹא תִשכב" .

351

שלֹא לגלוֹת ערות האב עצמוֹ,

שנאמר: "ערות אביך.

.. לֹא תגלֵה" .

352

שלֹא לגלוֹת ערות אחי האב עצמוֹ,

שנאמר: "ערות אחי אביך לֹא תגלֵה" .

353

שלֹא לִקרב לעריוֹת בִדברים המביאים לידי גִלוּי ערוה,

כגוֹן חִבוּק ונִשוּק וּרמיזה וּקפיצה,

שנאמר: "אל כל שאֵר בשרוֹ לֹא תִקרבוּ לגלוֹת ערוה" .

מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לִקריבה המביאה לידי גִלוּי ערוה.

354

שלֹא ישא ממזֵר בת ישראֵל,

שנאמר: "לֹא יבֹא ממזֵר בִקהל יי" .

355

שלֹא תִהיה קדֵשה,

והיא הנִבעלת בלֹא כתוּבה וקִדוּשין,

שנאמר: "לֹא תִהיה קדֵשה" .

356

שלֹא יחזיר המגרֵש גרוּשתוֹ אחר שנִשֵאת לאחֵר,

שנאמר: "לֹא יוּכל בעלה" וכו' .

357

שלֹא תִנשֵא היבמה לאחֵר חוּץ מיבמה,

שנאמר: "לֹא תִהיה אֵשת המֵת החוּצה" .

358

שלֹא יגרֵש האוֹנֵס אנוּסתוֹ,

שנאמר: "לֹא יוּכל שלחה כל ימיו" .

359

שלֹא יגרֵש מוֹציא שֵם רע את אִשתוֹ,

שנאמר בוֹ:

"לֹא יוּכל לשלחה כל ימיו" .

360

שלֹא יקח סריס בת ישראֵל,

שנאמר: "לֹא יבֹא פצוּע דכא" וכו' .

361

שלֹא לסרֵס זכר מִכל המינים,

לֹא אדם ולֹא בהֵמה חיה ועוֹף,

שנאמר: "וּבארצכם לֹא תעשוּ" .

362

שלֹא למנוֹת על ישראֵל איש מִקהל גֵרים,

שנאמר: "לֹא תוּכל לתֵת עליך איש נכרי" .

363

שלֹא ירבה המלך סוּסים,

שנאמר: "לֹא ירבה לוֹ סוּסים" .

364

שלֹא ירבה המלך נשים,

שנאמר: "ולֹא ירבה לוֹ נשים" .

365

שלֹא ירבה לוֹ כסף וזהב,

שנאמר: "וכסף וזהב לֹא ירבה לוֹ מאֹד" .

400

אֵלוּ הֵם שֵש מֵאוֹת וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת שנאמרוּ לוֹ למֹשה בסיני,

הֵן וּכללוֹתיהן וּפרטוֹתיהן ודִקדוּקיהן.

וכל אוֹתן הכללוֹת והפרטוֹת והדִקדוּקין והבֵאוּרין של כל מִצוה וּמִצוה:

היא תוֹרה שבעל פה שקִבלוּ בית דין מִפי בית דין.

ויֵש מִצווֹת אחֵרוֹת שנִתחדשוּ אחר מתן תוֹרה,

וקבעוּ אוֹתן נביאים וחכמים,

וּפשטוּ בכל ישראֵל,

כגוֹן: מִקרא מגִלה,

ונֵר חנוּכה,

ותענית תִשעה באב,

וידים, ועֵרוּבין.

ויֵש לכל מִצוה מֵאֵלוּ פֵרוּשין ודִקדוּקין,

והכֹל יתבאֵר בחִבוּר זה.

401

כל אֵלוּ המִצווֹת שנִתחדשוּ:

חיבין אנוּ לקבלם וּלשמרם,

שנאמר: "לֹא תסוּר מִכל הדבר" וכו' ,

ואינם תוֹספת על מִצווֹת התוֹרה.

ועל מה הִזהירה תוֹרה:

"לֹא תֹסֵף" "ולֹא תִגרע" ? שלֹא יהיה נביא רשאי לחדֵש דבר ולוֹמר שהקדוֹש ברוּך הוּא צִוּהוּ במִצוה זוֹ להוֹסיפה למִצווֹת התוֹרה,

אוֹ לחסֵר אחת מֵאֵלוּ השֵש מֵאוֹת וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת.

402

אבל אִם הוֹסיפוּ בית דין עִם נביא שיִהיה באוֹתוֹ הזמן מִצוה דרך תקנה אוֹ דרך הוֹראה אוֹ דרך גזֵרה:

אין זוֹ תוֹספת,

שהרי לֹא אמרוּ שהקדוֹש ברוּך הוּא צִוּה לעשוֹת עֵרוּב אוֹ לִקרוֹת המגִלה בעוֹנתה,

ואִלוּ אמרוּ כֵן היוּ מוֹסיפין על התוֹרה.

403

אלא כך אנוּ אוֹמרין:

שהנביאים עִם בית דין תִקנוּ וצִוּוּ לִקרֹאות המגִלה בעוֹנתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוֹש ברוּך הוּא וּתשוּעוֹת שעשה לנוּ,

והיה קרוֹב לשועֵנוּ,

כדי לברכוֹ וּלהללוֹ,

וּכדי להוֹדיע לדוֹרוֹת הבאים שאמת מה שהִבטיחנוּ בתוֹרה:

"כי מי גוֹי גדוֹל אשר לוֹ אלֹהים קרֹבים אֵליו כיי אלֹהינוּ בכל קראֵנוּ אֵליו" .

ועל דרך זוֹ היא כל מִצוה וּמִצוה שהיא מִדִברי סוֹפרים,

בין עשֵה בין לֹא תעשה.

Reader controls and commentary are loading.