245
שלֹא לִגזֹל,
שנאמר: "ולֹא תִגזֹל" .
246
שלֹא להשיג גבוּלוֹת,
שנאמר: "לֹא תשיג גבוּל רֵעך" .
247
שלֹא לעשֹק,
שנאמר: "לֹא תעשֹק את רֵעך" .
248
שלֹא לכחֵש בממוֹן חבֵרוֹ,
שנאמר: "ולֹא תכחשוּ" .
249
שלֹא לִשבע על כפירת ממוֹן חבֵרוֹ,
שנאמר: "ולֹא תשקרוּ" ,
כלוֹמר: לֹא תִשבע על שקר בממוֹן שיֵש לחבֵרך בידך.
250
שלֹא יוֹנה במקח וּמִמכר,
שנאמר: "אל תוֹנוּ איש את אחיו" .
251
שלֹא יוֹנה בִדברים,
שנאמר: "ולֹא תוֹנוּ איש את עמיתוֹ וירֵאת מֵאלֹהיך" :
זוֹ אוֹנאת דברים.
252
שלֹא להוֹנוֹת את הגֵר בִדברים,
שנאמר: "וגֵר לֹא תוֹנה" .
253
שלֹא להוֹנוֹת את הגֵר במקח וּמִמכר,
שנאמר: "ולֹא תִלחצנוּ" .
254
שלֹא להחזיר עבד שברח לארץ ישראֵל לאדוֹניו שבחוּצה לארץ,
שנאמר: "לֹא תסגיר עבד אל אדֹניו" .
255
שלֹא להוֹנוֹת עבד זה,
שנאמר: "עִמך יֵשֵב בקִרבך וכו' לֹא תוֹננוּ" .
256
שלֹא לענוֹת יתוֹם ואלמנה,
שנאמר: "כל אלמנה ויתוֹם לֹא תענוּן" .
257
שלֹא לעבֹד בעבד עִברי עבוֹדת עבד,
שנאמר: "לֹא תעבֹד בוֹ עבֹדת עבד" .
258
שלֹא לִמכֹר אוֹתוֹ מִמכרת עבדים,
שנאמר: "לֹא ימכרוּ מִמכרת עבד" .
259
שלֹא לעבֹד בעבד עִברי בפרך,
שנאמר: "לֹא תִרדה בוֹ בפרך" .
260
שלֹא להניח הגוֹי לעבֹד בעבד עִברי הנִמכר לוֹ בפרך,
שנאמר: "לֹא ירדנוּ בפרך לעיניך" .
261
שלֹא לִמכֹר אמה עִבריה לאחֵר,
שנאמר: "לֹא ימשֹל למכרה בבִגדוֹ בה" .
262
שלֹא לִמנֹע מֵאמה עִבריה היעוּדה שאֵר כסוּת ועוֹנה,
שנאמר: "שאֵרה כסוּתה ועֹנתה לֹא יגרע" ,
והוּא הדין לִשאר כל הנשים.
263
שלֹא לִמכֹר אֵשת יפת תֹאר,
שנאמר: "וּמכֹר לֹא תִמכרנה בכסף" .
264
שלֹא לִכבֹש אֵשת יפת תֹאר שִפחה,
שנאמר: "לֹא תִתעמֵר בה" .
265
שלֹא לחמֹד,
שנאמר: "לֹא תחמֹד אֵשת רֵעך" ,
"שדֵהוּ" וכו' .
266
שלֹא להִתאוּוֹת,
שנאמר: "ולֹא תִתאוּה בית רֵעך" .
267
שלֹא יֹאכל השכיר שלֹא בִשעת גמר מלאכה מִן המחוּבר שהוּא עוֹשה בוֹ,
שנאמר: "וחרמֵש לֹא תניף" וכו' .
268
שלֹא יקח השכיר יתֵר על אכילתוֹ,
שנאמר: "ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל" וכו' .
269
שלֹא יתעלֵם מִן האבֵדה,
שנאמר: "לֹא תוּכל להִתעלֵם" .
270
שלֹא להניח הבהֵמה רוֹבצת תחת משאה בדרך,
שנאמר: "כי תִראה חמוֹר שֹנאך" וכו' .
271
שלֹא לעשוֹת עול במִדה,
שנאמר: "לֹא תעשוּ עול במִשפט במִדה" .
מִפי השמוּעה למדוּ שהכתוּב מזהיר:
לֹא תעשוּ עול במִשפט המִדה.
272
שלֹא לִהיוֹת אצלֵנוּ איפה ואיפה,
אבן ואבן,
שנאמר: "לֹא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדוֹלה וּקטנה" ,
"לֹא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדוֹלה וּקטנה" .
273
שלֹא לעוֵּל המִשפט,
שנאמר: "לֹא תעשוּ עול במִשפט" .
274
שלֹא לִקח שֹחד,
שנאמר: "ושֹחד לֹא תִקח" .
275
שלֹא לכבֵד גדוֹל בדין,
שנאמר: "ולֹא תהדר פני גדוֹל" .
276
שלֹא יירא הדין בדין מֵאדם רע,
שנאמר: "לֹא תגוּרוּ מִפני איש" .
277
שלֹא לרחֵם על עני בדין,
שנאמר: "ודל לֹא תהדר בריבוֹ" .
278
שלֹא להטוֹת מִשפט אדם חוֹטֵא,
שנאמר: "לֹא תטה מִשפט אביֹנך" .
למדוּ מִפי השמוּעה שזה אביוֹן במִצווֹת.
279
שלֹא לרחֵם על המזיק בדיני קנסוֹת,
שנאמר: "לֹא תחוֹס עינך" וכו' .
280
שלֹא להטוֹת מִשפט גֵרים ויתוֹמים,
שנאמר: "לֹא תטה מִשפט גֵר יתוֹם" .
281
שלֹא לִשמֹע מֵאחד מִבעלי דינין ואין חבֵרוֹ עִמוֹ,
שנאמר: "לֹא תִשא שֵמע שוא" .
282
שלֹא לִנטוֹת אחרי רבים בדיני נפשוֹת אִם היוּ המחיבין יתֵר על המזכין אחד,
שנאמר: "לֹא תִהיה אחרי רבים לרעֹת" .
283
שלֹא ילמֵד חוֹבה מי שלִמֵד זכוּת תחִלה בדיני נפשוֹת,
שנאמר: "לֹא תענה על רִב לִנטֹת" .
284
שלֹא למנוֹת בדינין אדם שאינוֹ חכם בדיני תוֹרה אף על פי שהוּא חכם בחכמוֹת אחֵרוֹת,
שנאמר: "לֹא תכירוּ פנים במִשפט" .
285
שלֹא להעיד בשקר,
שנאמר: "לֹא תענה ברֵעך עֵד שקר" .
286
שלֹא יעיד בעל עבֵרה,
שנאמר: "אל תשת ידך עִם רשע לִהיֹת עֵד חמס" .
287
שלֹא יעיד קרוֹב,
שנאמר: "לֹא יוּמתוּ אבוֹת על בנים וּבנים לֹא יוּמתוּ על אבוֹת" .
מִפי השמוּעה שלֹא יוּמתוּ אבוֹת בעֵדוּת בנים,
והוּא הדין לִשאר הקרוֹבים.
288
שלֹא לִכרֹת הדין על פי עֵד אחד,
שנאמר: "לֹא יקוּם עֵד אחד באיש" .
289
שלֹא להרֹג נקי,
שנאמר: "לֹא תִרצח" .
290
שלֹא לחתֹך הדין באֹמד הדעת,
עד שיִראוּ שני עֵדים גוּפוֹ של דבר,
שנאמר: "ונקי וצדיק אל תהרֹג" .
291
שלֹא יוֹרה העֵד בדין שהֵעיד בוֹ בדיני נפשוֹת,
שנאמר: "ועֵד.
.. לֹא יענה בנפש" .
292
שלֹא להרֹג מחוּיב הריגה קֹדם שיעמֹד בדין,
שנאמר: "ולֹא ימוּת הרֹצֵח עד עמדוֹ לִפני העֵדה" .
293
שלֹא לחוּס על הרוֹדֵף,
אלא הוֹרגין אוֹתוֹ קֹדם שיגיע לנִרדף ויהרגנוּ אוֹ יגלה ערותוֹ,
שנאמר: "וקצֹתה את כפה לֹא תחוֹס עינך" .
294
שלֹא לענֹש האנוּס,
שנאמר: "ולנערה לֹא תעשה דבר" .
295
שלֹא לִקח כֹפר מִן הרוֹצֵח,
שנאמר: "ולֹא תִקחוּ כֹפר לנפש רֹצֵח" .
296
שלֹא לִקח כֹפר בגלוּת רוֹצֵח בִשגגה,
שנאמר: "ולֹא תִקחוּ כֹפר לנוּס אל עיר מִקלטוֹ" .
297
שלֹא לעמֹד על הדם,
שנאמר: "לֹא תעמֹד על דם רֵעך" .
298
שלֹא להניח מִכשוֹל,
שנאמר: "ולֹא תשים דמים בביתך" .
299
שלֹא להכשיל תם בדרך,
שנאמר: "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" .
300
שלֹא להוֹסיף במלקוּת המחוּיב מלקוּת,
שנאמר: "לֹא יֹסיף.
.. פן יֹסיף" .
301
שלֹא לרגֵל,
שנאמר: "לֹא תֵלֵך רכיל בעמיך" .
302
שלֹא לִשנֹא בלֵב,
שנאמר: "לֹא תִשנא את אחיך בִלבבך" .
303
שלֹא להלבין פני אדם מיִשראֵל,
שנאמר: "הוֹכֵח תוֹכיח את עמיתך ולֹא תִשא עליו חֵטא" .
304
שלֹא לִנקֹם,
שנאמר: "לֹא תִקֹם" .
305
שלֹא לִנטֹר,
שנאמר: "ולֹא תִטֹר" .
306
שלֹא לִקח אֵם עִם הבנים,
שנאמר: "לֹא תִקח האֵם על הבנים" .
307
שלֹא לגלֵח שער הנתק,
שנאמר: "ואת הנתק לֹא יגלֵח" .
308
שלֹא לִתלֹש סימני צרעת,
שנאמר: "הִשמר בנגע הצרעת" .
309
שלֹא לעבֹד ולִזרֹע בנחל איתן,
שנאמר: "אשר לֹא יֵעבֵד בוֹ ולֹא יזרֵע" .
310
שלֹא יתחיֵב חתן בדבר מִצרכי רבים כל שנתוֹ,
כגוֹן צבא וּשמירת החוֹמה וכיוֹצֵא בהן,
שנאמר: "לֹא יֵצֵא בצבא ולֹא יעבֹר עליו לכל דבר" .
311
שלֹא להחיוֹת מכשֵף,
שנאמר: "מכשֵפה לֹא תחיה" .
312
שלֹא להמרוֹת על פי בית דין,
שנאמר: "לֹא תסוּר מִכל הדבר" .
313
שלֹא להוֹסיף על מִצווֹת התוֹרה,
בין תוֹרה שבִכתב בין בפֵרוּשה שקִבלוּ על פה,
שנאמר: "אֵת כל הדבר אשר אנֹכי מצוּה אתכם אֹתוֹ תִשמרוּ לעשוֹת לֹא תֹסֵף עליו" .
314
שלֹא לִגרֹע מִכל מִצווֹת התוֹרה,
שנאמר: "ולֹא תִגרע מִמנוּ" .
315
שלֹא לקלֵל הדין,
שנאמר: "אלֹהים לֹא תקלֵל" .
316
שלֹא לקלֵל הנשיא,
והוּא המלך אוֹ רֹאש ישיבת ארץ ישראֵל,
שנאמר: "ונשיא בעמך לֹא תאֹר" .
317
שלֹא לקלֵל אחד מִשאר ישראֵל,
שנאמר: "לֹא תקלֵל חֵרֵש" .
318
שלֹא לקלֵל אב ואֵם,
שנאמר: "וּמקלֵל אביו ואִמוֹ מוֹת יוּמת" .
319
שלֹא להכוֹת אב ואֵם,
שנאמר: "וּמכֵה אביו ואִמוֹ מוֹת יוּמת" .
320
שלֹא לעשוֹת מלאכה בשבת,
שנאמר: "לֹא תעשה כל מלאכה" .
321
שלֹא להלֵך חוּץ לִתחוּם מדינה כהוֹלכי דרכים בשבת,
שנאמר: "אל יֵצֵא איש מִמקֹמוֹ" .
322
שלֹא לענֹש בשבת,
שנאמר: "לֹא תבערוּ אֵש בכֹל מֹשבֹתיכם" וגו' .
323
שלֹא לעשוֹת מלאכה ברִאשוֹן של פסח,
שנאמר: "כל מלאכה לֹא יֵעשה בהם" .
324
שלֹא לעשוֹת מלאכה בשביעי של פסח,
שנאמר: "כל מלאכה לֹא יֵעשה בהם" .
325
שלֹא לעשוֹת מלאכה בחג השבוּעוֹת,
שנאמר בוֹ:
"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .
326
שלֹא לעשוֹת מלאכה באחד לחֹדש השביעי,
שנאמר בוֹ:
"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .
327
שלֹא לעשוֹת מלאכה ביוֹם הכִפוּרים,
שנאמר בוֹ:
"וכל מלאכה לֹא תעשוּ" .
328
שלֹא לעשוֹת מלאכה ברִאשוֹן של חג,
שנאמר בוֹ:
"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .
329
שלֹא לעשוֹת מלאכה ביוֹם שמיני של חג,
שנאמר בוֹ:
"כל מלאכת עבֹדה לֹא תעשוּ" .
330
שלֹא לגלוֹת ערות אֵם,
שנאמר: "אִמך היא לֹא תגלה ערותה" .
331
שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת אב,
שנאמר: "ערות אֵשת אביך לֹא תגלֵה" .
332
שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת,
שנאמר: "ערות אחוֹתך בת אביך וכו' לֹא תגלה" .
333
שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת מִן האב וּמִן האֵם,
שנאמר: "ערות בת אֵשת אביך מוֹלדת אביך אחוֹתך היא לֹא תגלה ערותה" .
334
שלֹא לגלוֹת ערות בת הבֵן,
שנאמר: "ערות בת בִנך אוֹ בת בִתך לֹא תגלה ערותה" .
335
שלֹא לגלוֹת ערות בת הבת,
שנאמר: "אוֹ בת בִתך לֹא תגלה ערותן" .
336
שלֹא לגלוֹת ערות הבת.
ולמה לֹא נִתפרשה בתוֹרה? מִפני שאסר בת הבת,
שתק מִן הבת.
וּמִפי השמוּעה למדוּ שאִסוּר הבת מִגוּפי תוֹרה כִשאר עריוֹת.
337
שלֹא לגלוֹת ערות אִשה וּבִתה,
שנאמר: "ערות אִשה וּבִתה לֹא תגלֵה" .
338
שלֹא לגלוֹת ערות אִשה וּבת בנה,
שנאמר: "את בת בנה" וכו' .
339
שלֹא לגלוֹת ערות אִשה וּבת בִתה,
שנאמר: "ואת בת בִתה לֹא תִקח" וכו' .
340
שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת האב,
שנאמר: "ערות אחוֹת אביך לֹא תגלֵה" .
341
שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת האֵם,
שנאמר: "ערות אחוֹת אִמך לֹא תגלֵה" .
342
שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת אחי האב,
שנאמר: "אל אִשתוֹ לֹא תִקרב דֹדתך היא" .
343
שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת הבֵן,
שנאמר: "ערות כלתך לֹא תגלֵה" .
344
שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת אח,
שנאמר: "ערות אֵשת אחיך לֹא תגלֵה" .
345
שלֹא לגלוֹת ערות אחוֹת אִשה,
שנאמר: "ואִשה אל אחֹתה לֹא תִקח" .
346
שלֹא לגלוֹת ערות נִדה,
שנאמר: "ואל אִשה בנִדת טוּמאתה לֹא תִקרב" .
347
שלֹא לגלוֹת ערות אֵשת איש,
שנאמר: "ואל אֵשת עמיתך" .
348
שלֹא לִשכב עִם בהֵמה,
שנאמר: "וּבכל בהֵמה לֹא תִתֵן שכבתך לטמאה בה" .
349
שלֹא תביא אִשה בהֵמה עליה,
שנאמר: "ואִשה לֹא תעמֹד לִפני בהֵמה" .
350
שלֹא לִשכב עִם זכוּר,
שנאמר: "ואת זכר לֹא תִשכב" .
351
שלֹא לגלוֹת ערות האב עצמוֹ,
שנאמר: "ערות אביך.
.. לֹא תגלֵה" .
352
שלֹא לגלוֹת ערות אחי האב עצמוֹ,
שנאמר: "ערות אחי אביך לֹא תגלֵה" .
353
שלֹא לִקרב לעריוֹת בִדברים המביאים לידי גִלוּי ערוה,
כגוֹן חִבוּק ונִשוּק וּרמיזה וּקפיצה,
שנאמר: "אל כל שאֵר בשרוֹ לֹא תִקרבוּ לגלוֹת ערוה" .
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה לִקריבה המביאה לידי גִלוּי ערוה.
354
שלֹא ישא ממזֵר בת ישראֵל,
שנאמר: "לֹא יבֹא ממזֵר בִקהל יי" .
355
שלֹא תִהיה קדֵשה,
והיא הנִבעלת בלֹא כתוּבה וקִדוּשין,
שנאמר: "לֹא תִהיה קדֵשה" .
356
שלֹא יחזיר המגרֵש גרוּשתוֹ אחר שנִשֵאת לאחֵר,
שנאמר: "לֹא יוּכל בעלה" וכו' .
357
שלֹא תִנשֵא היבמה לאחֵר חוּץ מיבמה,
שנאמר: "לֹא תִהיה אֵשת המֵת החוּצה" .
358
שלֹא יגרֵש האוֹנֵס אנוּסתוֹ,
שנאמר: "לֹא יוּכל שלחה כל ימיו" .
359
שלֹא יגרֵש מוֹציא שֵם רע את אִשתוֹ,
שנאמר בוֹ:
"לֹא יוּכל לשלחה כל ימיו" .
360
שלֹא יקח סריס בת ישראֵל,
שנאמר: "לֹא יבֹא פצוּע דכא" וכו' .
361
שלֹא לסרֵס זכר מִכל המינים,
לֹא אדם ולֹא בהֵמה חיה ועוֹף,
שנאמר: "וּבארצכם לֹא תעשוּ" .
362
שלֹא למנוֹת על ישראֵל איש מִקהל גֵרים,
שנאמר: "לֹא תוּכל לתֵת עליך איש נכרי" .
363
שלֹא ירבה המלך סוּסים,
שנאמר: "לֹא ירבה לוֹ סוּסים" .
364
שלֹא ירבה המלך נשים,
שנאמר: "ולֹא ירבה לוֹ נשים" .
365
שלֹא ירבה לוֹ כסף וזהב,
שנאמר: "וכסף וזהב לֹא ירבה לוֹ מאֹד" .
400
אֵלוּ הֵם שֵש מֵאוֹת וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת שנאמרוּ לוֹ למֹשה בסיני,
הֵן וּכללוֹתיהן וּפרטוֹתיהן ודִקדוּקיהן.
וכל אוֹתן הכללוֹת והפרטוֹת והדִקדוּקין והבֵאוּרין של כל מִצוה וּמִצוה:
היא תוֹרה שבעל פה שקִבלוּ בית דין מִפי בית דין.
ויֵש מִצווֹת אחֵרוֹת שנִתחדשוּ אחר מתן תוֹרה,
וקבעוּ אוֹתן נביאים וחכמים,
וּפשטוּ בכל ישראֵל,
כגוֹן: מִקרא מגִלה,
ונֵר חנוּכה,
ותענית תִשעה באב,
וידים, ועֵרוּבין.
ויֵש לכל מִצוה מֵאֵלוּ פֵרוּשין ודִקדוּקין,
והכֹל יתבאֵר בחִבוּר זה.
401
כל אֵלוּ המִצווֹת שנִתחדשוּ:
חיבין אנוּ לקבלם וּלשמרם,
שנאמר: "לֹא תסוּר מִכל הדבר" וכו' ,
ואינם תוֹספת על מִצווֹת התוֹרה.
ועל מה הִזהירה תוֹרה:
"לֹא תֹסֵף" "ולֹא תִגרע" ? שלֹא יהיה נביא רשאי לחדֵש דבר ולוֹמר שהקדוֹש ברוּך הוּא צִוּהוּ במִצוה זוֹ להוֹסיפה למִצווֹת התוֹרה,
אוֹ לחסֵר אחת מֵאֵלוּ השֵש מֵאוֹת וּשלֹש עשרֵה מִצווֹת.
402
אבל אִם הוֹסיפוּ בית דין עִם נביא שיִהיה באוֹתוֹ הזמן מִצוה דרך תקנה אוֹ דרך הוֹראה אוֹ דרך גזֵרה:
אין זוֹ תוֹספת,
שהרי לֹא אמרוּ שהקדוֹש ברוּך הוּא צִוּה לעשוֹת עֵרוּב אוֹ לִקרוֹת המגִלה בעוֹנתה,
ואִלוּ אמרוּ כֵן היוּ מוֹסיפין על התוֹרה.
403
אלא כך אנוּ אוֹמרין:
שהנביאים עִם בית דין תִקנוּ וצִוּוּ לִקרֹאות המגִלה בעוֹנתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוֹש ברוּך הוּא וּתשוּעוֹת שעשה לנוּ,
והיה קרוֹב לשועֵנוּ,
כדי לברכוֹ וּלהללוֹ,
וּכדי להוֹדיע לדוֹרוֹת הבאים שאמת מה שהִבטיחנוּ בתוֹרה:
"כי מי גוֹי גדוֹל אשר לוֹ אלֹהים קרֹבים אֵליו כיי אלֹהינוּ בכל קראֵנוּ אֵליו" .
ועל דרך זוֹ היא כל מִצוה וּמִצוה שהיא מִדִברי סוֹפרים,
בין עשֵה בין לֹא תעשה.