123
שלֹא להוֹציא מִבשר הפסח מִן החבוּרה,
שנאמר: "לֹא תוֹציא מִן הבית" וכו' .
124
שלֹא לעשוֹת שירי מנחוֹת חמֵץ,
שנאמר: "לֹא תֵאפה חמֵץ חלקם" .
125
שלֹא לאכֹל בשר הפסח נא וּמבוּשל,
שנאמר: "אל תֹאכלוּ מִמנוּ נא וּבשֵל מבוּשל" .
126
שלֹא להאכיל בשר הפסח לגֵר תוֹשב,
שנאמר: "תוֹשב ושכיר לֹא יֹאכל בוֹ" .
127
שלֹא יֹאכל הערֵל בשר הפסח,
שנאמר: "כל ערֵל לֹא יֹאכל בוֹ" .
128
שלֹא להאכיל בשר הפסח לישראֵל שנִשתמֵד,
שנאמר: "כל בן נֵכר לֹא יֹאכל בוֹ" ,
כלוֹמר: ישראֵל שנִלוה לִבני נֵכר ועבד עבוֹדה זרה כמוֹתם לֹא יֹאכל בוֹ.
129
שלֹא יֹאכל אדם שנִטמא קדשים,
שנאמר: "והנפש אשר תֹאכל בשר מִזבח השלמים" וכו' .
130
שלֹא לאכֹל מִן הקדשים שנִטמאוּ,
שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמֵא לֹא יֵאכֵל" .
131
שלֹא לאכֹל נוֹתר,
שנאמר: "ואֹכליו עוֹנוֹ ישא וכו' ונִכרתה הנפש" .
132
שלֹא לאכֹל פִגוּל,
שנאמר: "המקריב אֹתוֹ לֹא יֵחשֵב לוֹ פִגוּל יהיה והנפש האֹכלת מִמנוּ עוֹנה תִשא" ,
והוּא בכרֵת.
133
שלֹא יֹאכל זר תרוּמוֹת,
שנאמר: "וכל זר לֹא יֹאכל קֹדש" .
134
שלֹא יֹאכל אפִלוּ תוֹשב כֹהֵן וּשכירוֹ תרוּמה,
שנאמר: "תוֹשב כֹהֵן ושכיר" וכו' .
135
שלֹא יֹאכל ערֵל תרוּמה,
והוּא הדין לִשאר קדשים.
ודבר זה למדוֹ הכתוּב מִן הפסח בִגזֵרה שוה,
ואינוֹ בפֵרוּש מִן התוֹרה.
וּמִפי השמוּעה למדוּ שאִסוּר ערֵל בקדשים מִגוּפי תוֹרה ואינוֹ מִדִברי סוֹפרים.
136
שלֹא יֹאכל כֹהֵן טמֵא תרוּמה,
שנאמר: "איש מִזרעך וכו' בקדשים לֹא יֹאכל" .
137
שלֹא תֹאכל חללה קֹדש,
לֹא תרוּמוֹת ולֹא חזה ושוֹק,
שנאמר: "וּבת כֹהֵן כי תִהיה לאיש זר וגו' בִתרוּמת הקדשים לֹא תֹאכֵל" .
138
שלֹא תֵאכֵל מִנחת כֹהֵן,
שנאמר: "וכל מִנחת כֹהֵן כליל תִהיה לֹא תֵאכֵל" .
139
שלֹא לאכֹל בשר חטאוֹת הנעשוֹת בִפנים,
שנאמר: "וכל חטאת אשר יוּבא" .
140
שלֹא לאכֹל פסוּלי המוּקדשין שהוּטל בהם מוּם בכוּנה,
שנאמר: "לֹא תֹאכל כל תוֹעֵבה" .
למדנוּ מִפי השמוּעה שבִפסוּלי המוּקדשין שהוּטל בהם מוּם הכתוּב מדבֵר.
141
שלֹא לאכֹל מעשֵר שֵני של דגן חוּץ לירוּשלים,
שנאמר: "לֹא תוּכל לאכֹל בִשעריך" וכו' .
142
שלֹא לאכֹל מעשֵר שֵני של תירוֹש חוּץ לירוּשלים,
שנאמר: "תירֹשך" .
143
שלֹא לאכֹל מעשֵר שֵני של יצהר חוּץ לירוּשלים,
שנאמר: "ויצהרך" .
144
שלֹא לאכֹל בכוֹר תמים חוּץ לירוּשלים,
שנאמר: "לֹא תוּכל וכו' וּבכֹרֹת" .
145
שלֹא יֹאכלוּ הכֹהנים חטאת ואשם חוּץ לעזרה,
שנאמר: "לֹא תוּכל וכו' בקרך וצֹאנך" .
מִפי השמוּעה למדוּ שלֹא בא הכתוּב אלא לאסֹר בשר חטאוֹת ואשמוֹת חוּץ לעזרה,
לפי שכל דבר שיֵאכֵל חוּץ לִמקוֹם אכילתוֹ:
"לֹא תוּכל לאכֹל בִשעריך" אקרא בוֹ.
146
שלֹא לאכֹל בשר העוֹלה,
שנאמר: "לֹא תוּכל וכו' וכל נדריך אשר תִדֹר" ,
כלוֹמר: לֹא תוּכל לאכֹל נדריך אשר תִדוֹר.
וזוֹ היא אזהרה של כל מוֹעֵל,
שלֹא יֵהנה מִן הקדשים האסוּרין לֵהנוֹת מֵהם,
ואִם נהנה:
מעל.
147
שלֹא לאכֹל בשר קדשים קלים קֹדם זריקת דמים,
שנאמר: "לֹא תוּכל וכו' ונִדבֹתיך" ,
כלוֹמר: לֹא תוּכל לאכֹל נִדבוֹתיך עד שיִזרֵק דמם.
148
שלֹא יֹאכל זר בשר קדשי קדשים,
שנאמר: "וזר לֹא יֹאכל כי קֹדש הֵם" .
149
שלֹא יֹאכל כֹהֵן בִכוּרים קֹדם הנחה בעזרה,
שנאמר: "לֹא תוּכל וכו' וּתרוּמת ידך" :
אֵלוּ הבִכוּרים.
150
שלֹא לאכֹל מעשֵר שֵני בטוּמאה ואפִלוּ בירוּשלים עד שיִפדה,
שנאמר: "ולֹא בִערתי מִמנוּ בטמֵא" .
151
שלֹא לאכֹל מעשֵר שֵני באנינוּת,
שנאמר: "לֹא אכלתי באֹני מִמנוּ" .
152
שלֹא להוֹציא דמי מעשֵר שֵני בִשאר דברים שאין בהם אכילה וּשתיה,
שנאמר: "ולֹא נתתי מִמנוּ למֵת" ,
וכל שהוּא חוּץ לצרכי הגוּף החי:
"נתתי מִמנוּ למֵת" אקרא בוֹ.
153
שלֹא לאכֹל טבל,
והטבל הוּא הדבר שגִדוּליו מִן הארץ החיב בִתרוּמוֹת וּמעשרוֹת שלֹא הוֹציאוּ מִמנוּ תרוּמוֹת יי,
שנאמר: "ולֹא יחללוּ את קדשי בני ישראֵל אֵת אשר ירימוּ ליי" ,
כלוֹמר: דברים שהֵן עתידין להרים אוֹתם ליי לֹא יעשוּ אוֹתם חֹל ויֹאכלוּ אוֹתם בטִבלם.
154
שלֹא להקדים תרוּמה לבִכוּרים,
ולֹא מעשֵר רִאשוֹן לתרוּמה,
ולֹא מעשֵר שֵני לרִאשוֹן,
אלא מוֹציאין על הסֵדר:
בִכוּרים תחִלה,
ואחר כך תרוּמה גדוֹלה,
ואחר כך מעשֵר רִאשוֹן,
ואחר כך מעשֵר שֵני,
שנאמר: "מלֵאתך ודִמעך לֹא תאחֵר" ,
כלוֹמר: לֹא תאחֵר דבר הראוּי להקדימוֹ.
155
שלֹא לאחֵר הנדרים והנדבוֹת שנדר ושנדב,
שנאמר: "לֹא תאחֵר לשלמוֹ" וכו' .
156
שלֹא לעלוֹת לחֹג בלֹא קרבן,
שנאמר: "ולֹא יֵראוּ פני ריקם" .
157
שלֹא לעבֹר על דברים שאסר אדם על נפשוֹ,
שנאמר: "לֹא יחֵל דברוֹ" .
158
שלֹא יקח כֹהֵן זוֹנה,
שנאמר: "אִשה זֹנה.
.. לֹא יקחוּ" .
159
שלֹא יקח כֹהֵן חללה,
שנאמר: "וחללה לֹא יקחוּ" .
160
שלֹא יקח כֹהֵן גרוּשה,
שנאמר: "ואִשה גרוּשה מֵאישה לֹא יקחוּ" .
161
שלֹא יקח כֹהֵן גדוֹל אלמנה,
שנאמר: "אלמנה וּגרוּשה וחללה זֹנה" וגו' .
162
שלֹא יבעֹל כֹהֵן גדוֹל אלמנה ואפִלוּ בלֹא קִדוּשים,
מִפני שמחללה,
ונאמר: "ולֹא יחלֵל זרעוֹ בעמיו" :
הרי הוּא מוּזהר שלֹא לחלֵל כשֵרה.
163
שלֹא יכנֵס כֹהֵן למִקדש פרוּע רֹאש,
שנאמר: "ראשיכם אל תִפרעוּ" .
164
שלֹא יכנֵס כֹהֵן למִקדש קרוּע בגדים,
שנאמר: "וּבִגדיכם לֹא תִפרֹמוּ" .
165
שלֹא יֵצֵא הכֹהֵן מִן העזרה בִשעת העבוֹדה,
שנאמר: "וּמִפתח אֹהל מוֹעֵד לֹא תֵצאוּ פן תמוּתוּ" .
166
שלֹא יטמֵא כֹהֵן הדיוֹט לִשאר מֵתים,
שנאמר: "לנפש לֹא יטמא בעמיו" .
167
שלֹא יטמֵא כֹהֵן גדוֹל ואפִלוּ לקרוֹבין,
שנאמר: "לאביו וּלאִמוֹ לֹא יטמא" .
168
שלֹא יכנֵס כֹהֵן גדוֹל עִם מֵת,
שנאמר: "ועל כל נפשֹת מֵת לֹא יבֹא" .
כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שהוּא חיב בבל יבֹא וחיב בבל יטמֵא.
169
שלֹא יקח כל שֵבט לֵוי חֵלק בארץ,
שנאמר: "ונחלה לֹא יהיה לוֹ" .
170
שלֹא יקח כל שֵבט לֵוי חֵלק בבִזה בִשעת כִבוּש הארץ,
שנאמר: "לֹא יהיה לכֹהנים" וגו' .
171
שלֹא לעשוֹת קרחה על מֵת,
שנאמר: "ולֹא תשימוּ קרחה בין עיניכם למֵת" .
172
שלֹא לאכֹל בהֵמה טמֵאה,
שנאמר: "אך את זה לֹא תֹאכלוּ מִמעלי הגֵרה" .
173
שלֹא לאכֹל דג טמֵא,
שנאמר: "ושקץ יהיוּ לכם מִבשרם לֹא תֹאכֵלוּ" .
174
שלֹא לאכֹל עוֹף טמֵא,
שנאמר: "ואת אֵלה תשקצוּ מִן העוֹף לֹא יֵאכלוּ" .
175
שלֹא לאכֹל שרץ העוֹף,
שנאמר: "כֹל שרץ העוֹף טמֵא הוּא לכם" .
176
שלֹא לאכֹל שרץ הארץ,
שנאמר: "וכל השרץ השֹרֵץ על הארץ שקץ הוּא" .
177
שלֹא לאכֹל רמש הארץ,
שנאמר: "ולֹא תטמאוּ את נפשֹתיכם" .
178
שלֹא לאכֹל תוֹלעת הפֵרוֹת כשתֵצֵא לאויר,
שנאמר: "לכל השרץ השֹרֵץ על הארץ" וגו' .
179
שלֹא לאכֹל שרץ המים,
שנאמר: "אל תשקצוּ את נפשֹתיכם בכל השרץ" וגו' .
180
שלֹא לאכֹל מֵתה,
שנאמר: "לֹא תֹאכלוּ כל נבֵלה" .
181
שלֹא לאכֹל טרֵפה,
שנאמר: "וּבשר בשדה טרֵפה לֹא תֹאכֵלוּ" וכו' .
182
שלֹא לאכֹל אֵבר מִן החי,
שנאמר: "לֹא תֹאכל הנפש עִם הבשר" .
183
שלֹא לאכֹל גיד הנשה,
שנאמר: "לֹא יֹאכלוּ בני ישראֵל את גיד הנשה" .
184
שלֹא לאכֹל דם,
שנאמר: "וכל דם לֹא תֹאכלוּ בכֹל מוֹשבֹתיכם" .
185
שלֹא לאכֹל חֵלב,
שנאמר: "כל חֵלב שוֹר וכשב ועֵז לֹא תֹאכֵלוּ" .
186
שלֹא לבשֵל בשר בחלב,
שנאמר: "לֹא תבשֵל גדי בחלֵב אִמוֹ" .
187
שלֹא לאכֹל בשר בחלב,
שנאמר: "לֹא תבשֵל גדי בחלֵב אִמוֹ" פעם שניה.
כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שאחד לאִסוּר בִשוּל ואחד לאִסוּר אכילה.
188
שלֹא לאכֹל בשר שוֹר הנִסקל,
שנאמר: "ולֹא יֵאכֵל את בשרוֹ" .
189
שלֹא לאכֹל פת תבוּאה חדשה קֹדם הפסח,
שנאמר: "ולחם וקלי וכרמל לֹא תֹאכלוּ עד עצם היוֹם הזה" .
190
שלֹא לאכֹל קלי מִן החדש,
שנאמר: "וקלי.
.. לֹא תֹאכלוּ עד עצם" וגו' .
191
שלֹא לאכֹל כרמל מִתבוּאה חדשה,
שנאמר: "וכרמל לֹא תֹאכלוּ" .
192
שלֹא לאכֹל ערלה,
שנאמר: "שלֹש שנים יהיה לכם ערֵלים לֹא יֵאכֵל" .
193
שלֹא לאכֹל כִלאי הכרם,
שנאמר: "פן תִקדש המלֵאה הזרע אשר תִזרע וּתבוּאת הכרם" :
זה הוּא אִסוּר אכילה.
194
שלֹא לִשתוֹת יין נסך,
שנאמר: "אשר חֵלב זבחימוֹ יֹאכֵלוּ ישתוּ יין נסיכם" .
195
שלֹא לאכֹל ולִשתוֹת דרך זוֹלֵל וסוֹבֵא,
שנאמר: "בנֵנוּ זה וכו' זוֹלֵל וסֹבֵא" .
196
שלֹא לאכֹל ביוֹם הצוֹם,
שנאמר: "כי כל הנפש אשר לֹא תעוּנה.
.. והאבדתי ונִכרתה" .
197
שלֹא לאכֹל חמֵץ בפסח,
שנאמר: "ולֹא יֵאכֵל חמֵץ" .
198
שלֹא לאכֹל תערֹבת חמֵץ,
שנאמר: "כל מחמצת לֹא תֹאכֵלוּ" .
199
שלֹא לאכֹל חמֵץ אחר חצוֹת יוֹם ארבעה עשר,
שנאמר: "לֹא תֹאכל עליו חמֵץ" .
200
שלֹא יֵראה חמֵץ,
שנאמר: "ולֹא יֵראה לך חמֵץ" .
201
שלֹא ימצֵא חמֵץ,
שנאמר: "שאֹר לֹא ימצֵא בבתיכם" .
202
שלֹא ישתה הנזיר יין ולֹא דבר שנִתערֵב בוֹ יין וטעמוֹ כטעם יין,
שנאמר: "וכל מִשרת ענבים" .
ואפִלוּ החמיץ היין אוֹ דבר שנִתערֵב בוֹ היין:
הרי זה אסוּר עליו,
שנאמר: "חֹמץ יין וחֹמץ שֵכר לֹא ישתה" .
203
שלֹא יֹאכל ענבים לחים,
שנאמר: "וענבים לחים.
.. לֹא יֹאכֵל" .
204
שלֹא יֹאכל ענבים יבֵשים,
שנאמר: "ויבֵשים לֹא יֹאכֵל" .
205
שלֹא יֹאכל חרצנים,
שנאמר: "מֵחרצנים וכו' לֹא יֹאכֵל" .
206
שלֹא יֹאכל זוּגים,
שנאמר: "ועד זג לֹא יֹאכֵל" .
207
שלֹא יטמֵא הנזיר למֵת,
שנאמר: "לאביו וּלאִמוֹ וכו' לֹא יטמא להם במֹתם" .
208
שלֹא יכנֵס באֹהל המֵת,
שנאמר: "על נפש מֵת לֹא יבֹא" .
209
שלֹא יגלֵח הנזיר,
שנאמר: "תער לֹא יעבֹר על רֹאשוֹ" .
210
שלֹא לִקצֹר כל השדה,
שנאמר: "לֹא תכלה פאת שדך בקוּצרך" .
211
שלֹא לִלקֹט השִבלים הנוֹפלוֹת בִשעת קצירה,
שנאמר: "ולקט קצירך לֹא תלקֵט" .
212
שלֹא לִבצֹר עוֹללוֹת הכרם,
שנאמר: "וכרמך לֹא תעוֹלֵל" .
213
שלֹא לִלקֹט פרט הכרם,
שנאמר: "וּפרט כרמך לֹא תלקֵט" .
214
שלֹא לִקח עֹמר השִכחה,
שנאמר: "לֹא תשוּב לקחתוֹ" .
וכֵן לכל האילנוֹת יֵש שִכחה,
שנאמר: "לֹא תפאֵר אחריך" .
215
שלֹא לִזרֹע כִלאי זרעים,
שנאמר: "שדך לֹא תִזרע כִלאים" .
216
שלֹא לִזרֹע תבוּאה אוֹ ירק בכרם,
שנאמר: "לֹא תִזרע כרמך כִלאים" .
217
שלֹא להרביע בהֵמה מין עִם שאינוֹ מינוֹ,
שנאמר: "בהמתך לֹא תרביע כִלאים" .
218
שלֹא יעשה מלאכה בִשני מיני בהֵמה כאחד,
שנאמר: "לֹא תחרֹש בשוֹר וּבחמֹר יחדו" .
219
שלֹא לחסֹם בהֵמה בִשעת מלאכה בדבר שאוֹכלת מִמנוּ ונהנית,
שנאמר: "לֹא תחסֹם שוֹר בדישוֹ" .
220
שלֹא לעבֹד אדמה בשביעית,
שנאמר: "שדך לֹא תִזרע" .
221
שלֹא לעבֹד אילן בשביעית,
שנאמר: "וכרמך לֹא תִזמֹר" .
222
שלֹא לִקצֹר ספיחי שביעית כדרך שקוֹצרין בִשאר השנים,
שנאמר: "אֵת ספיח קצירך לֹא תִקצוֹר" .
223
שלֹא לאסֹף פֵרוֹת האילן בשביעית כדרך שאוֹספין בכל שנה,
שנאמר: "ואת עִנבי נזירך לֹא תִבצֹר" .
224
שלֹא לעבֹד בִשנת יוֹבֵל בין אדמה בין אילן,
שנאמר בה:
"לֹא תִזרעוּ" .
225
שלֹא לִקצֹר ספיחי יוֹבֵל כִשאר השנים,
שנאמר בוֹ:
"לֹא תִקצרוּ את ספיחיה" .
226
שלֹא לאסֹף פֵרוֹת יוֹבֵל כאסיפת שאר השנים,
שנאמר בוֹ:
"ולֹא תִבצרוּ את נזִריה" .
227
שלֹא לִמכֹר שדה בארץ ישראֵל לִצמיתוּת,
שנאמר: "והארץ לֹא תִמכֵר לִצמִתוּת" .
228
שלֹא לשנוֹת מִגרשי הלויִם וּשדוֹתיהם,
שנאמר: "וּשדֵה מִגרש עריהם לֹא ימכֵר" .
מִפי השמוּעה למדוּ שזוֹ אזהרה שלֹא ישתנה.
229
שלֹא לעזֹב הלויִם,
שנאמר: "הִשמר לך פן תעזֹב את הלֵוי" ,
אלא נוֹתנין להם מתנוֹתיהם וּמשמחין אוֹתן בהן בכל רגל ורגל.
230
שלֹא יתבע הלואה שעברה עליה שביעית,
שנאמר: "לֹא יגֹש את רֵעֵהוּ ואת אחיו" .
231
שלֹא ימנע מִלהלווֹת לעני מִפני השמִטה,
שנאמר: "הִשמר לך פן יהיה דבר" וכו' .
זה הכלל:
כל מקוֹם שנאמר "הִשמר" אוֹ "פן" אוֹ "אל":
אינוֹ אלא מִצות לֹא תעשה.
232
שלֹא להִמנע מִלהחיוֹת לעני וּמִלִתֵן לוֹ מה שהוּא צריך,
שנאמר: "לֹא תאמֵץ את לבבך" וכו' .
נִמצא הנוֹתֵן צדקה עוֹשה מִצות עשֵה,
והמעלים עיניו מִן הצדקה:
יתֵר על שבִטֵל עשֵה,
עבר על לֹא תעשה.
233
שלֹא לשלֵח עבד עִברי ריקם כשיֵצֵא חפשי,
שנאמר: "לֹא תשלחנוּ ריקם" .
234
שלֹא יתבע העני בחוֹבוֹ כשיֵדע שהוּא עני ולֹא יצֵר לוֹ,
שנאמר: "לֹא תִהיה לוֹ כנֹשה" .
235
שלֹא להלווֹת ברִבית לישראֵל,
שנאמר: "את כספך לֹא תִתֵן לוֹ בנשך וּבמרבית" .
236
שלֹא לִלוֹת ברִבית,
שנאמר: "לֹא תשיך לאחיך" .
כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שזוֹ אזהרה ללֹוה שלֹא ינשֵך למלוה.
237
שלֹא להשית יד בין לֹוה וּמלוה ברִבית,
לֹא לִהיוֹת ערֵב ולֹא עֵד ולֹא לִכתֹב שטר ביניהם,
שנאמר: "לֹא תשימוּן עליו נשך" .
238
שלֹא לאחֵר פעוּלת שכיר,
שנאמר: "לֹא תלין פעוּלת שכיר" וכו' .
239
שלֹא ימשכֵן בעל חוֹב בִזרוֹע,
שנאמר: "לֹא תבֹא אל ביתוֹ לעבֹט עבֹטוֹ" .
240
שלֹא לִמנֹע העבוֹט מִבעליו העני בעֵת שהוּא צריך לוֹ,
שנאמר: "לֹא תִשכב בעבֹטוֹ" ,
כלוֹמר: לֹא תִשכב ועבוֹטוֹ עִמך,
אלא תשיבנוּ לוֹ בלילה,
הוֹאיל והוּא צריך לוֹ בלילה.
241
שלֹא למשכֵן האלמנה,
שנאמר: "ולֹא תחבֹל בגד אלמנה" .
242
שלֹא לחבֹל כֵלים שעוֹשין בהן אֹכל נפש,
שנאמר: "לֹא יחבֹל רֵחים ורכב" .
243
שלֹא לִגנֹב נפש מיִשראֵל,
שנאמר: "לֹא תִגנֹב" :
זה גוֹנֵב נפש.
244
שלֹא לִגנֹב ממוֹן,
שנאמר: "לֹא תִגנֹבוּ" :
זוֹ היא גנֵבת ממוֹן.