1
הכֹל כשֵרים למוּל,
ואפִלוּ הערֵל ועבד ואִשה וקטן מוֹלין במקוֹם שאין איש.
אבל גוֹי לֹא ימוּל כלל,
ואִם מל אינוֹ צריך לחזֹר וּלמוּלוּ שניה.
וּבכֹל מוֹלין,
אפִלוּ בצֹר וּבִזכוּכית וּבכל דבר שכוֹרֵת.
ולֹא ימוּל בִקרוּמית של קנה,
מִפני הסכנה.
וּמִצוה מִן המוּבחר למוּל בברזל,
בין בסכין בין במִספרים.
ונהגוּ כל ישראֵל בסכין.
2
כיצד מוֹהלין? חוֹתכין את כל העוֹר החוֹפה את העטרה עד שתִתגלה כל העטרה,
ואחר כך פוֹרעין את הקרוּם הרך שלמטה מִן העוֹר בצִפֹרן,
וּמחזירוֹ לכאן וּלכאן עד שיֵראה בשר העטרה.
ואחר כך מוֹצֵץ המילה עד שיֵצֵא הדם מִמקוֹמוֹת רחוֹקים,
כדי שלֹא יבֹא לידי סכנה.
וכל מל שאינוֹ מוֹצֵץ מעבירין אוֹתוֹ.
ואחר שמוֹצֵץ,
נוֹתֵן עליה אִספלנית אוֹ רטיה וכיוֹצֵא בהן.
3
יֵש ציצין מעכבין את המילה,
ויֵש ציצין שאין מעכבין.
כיצד? אִם נִשאר מֵעוֹר הערלה עוֹר החוֹפה את רֹב גבהה של עטרה הרי זה ערֵל כמוֹת שהיה,
וזה העוֹר הוּא ציץ המעכֵב.
ואִם לֹא נִשאר מִמנוּ אלא מעט שאינוֹ חוֹפה רֹב גבהה של עטרה זה הוּא ציץ שאינוֹ מעכֵב.
4
המל: כל זמן שעוֹסֵק במילה חוֹזֵר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאין מעכבין; פֵרֵש על ציצין המעכבין חוֹזֵר,
ועל ציצין שאין מעכבין אינוֹ חוֹזֵר.
מל ולֹא פרע את המילה כאִלוּ לֹא מל.
5
קטן שבשרוֹ רך וּמדוּלדל,
אוֹ שהיה בעל בשר עד שיֵראה כאִלוּ אינוֹ מהוּל רוֹאין אוֹתוֹ בעֵת שיִתקשה:
אִם נִראה שהוּא נִמוֹל אינוֹ צריך כלוּם,
וצריך לתקֵן הבשר מִכאן וּמִכאן מִפני מראית העין; ואִם בעֵת שיִתקשה לֹא יֵראה שהוּא נִמוֹל חוֹזרין וקוֹצצין מִן הבשר המדוּלדל מִכאן וּמִכאן עד שתֵראה העטרה גלוּיה בִשעת קִשוּיוֹ.
ודבר זה מִדִברי סוֹפרים,
אבל מִן התוֹרה,
אף על פי שהוּא נִראה כערֵל,
הוֹאיל וּמל אינוֹ צריך למוּל פעם שניה.
6
עוֹשין כל צרכי מילה בשבת:
מוֹלין וּפוֹרעין וּמוֹצצין,
וחוֹזֵר על ציצין המעכבין אף על פי שפֵרֵש,
ועל ציצין שאין מעכבין כל זמן שלֹא פֵרֵש,
ונוֹתֵן עליה אִספלנית.
אבל מכשירי מילה אינן דוֹחין את השבת.
כיצד? הרי שלֹא מצאוּ סכין אין עוֹשין סכין בשבת,
ולֹא מביאין אוֹתוֹ מִמקוֹם למקוֹם.
ואפִלוּ במבוֹי שאינוֹ מעֹרב אין מביאין אוֹתוֹ מֵחצֵר לחצֵר.
ואין עֵרוּב דדִבריהם נִדחה מִפני הבאת הסכין,
הוֹאיל ואפשר להביאוֹ מֵערב שבת.
7
וכֵן אין שוֹחקין לה סממנין,
ואין מחִמין לה חמין,
ואין עוֹשין לה אִספלנית,
ואין טוֹרפין יין ושמן.
לֹא שחק כמן מֵערב שבת לוֹעֵס בשִניו ונוֹתֵן.
לֹא טרף לה יין ושמן נוֹתֵן זה לעצמוֹ וזה לעצמוֹ.
זה הכלל:
כל שאפשר לעשוֹתוֹ מֵערב שבת אינוֹ דוֹחה את השבת.
אלא אִם שכחוּ ולֹא הֵכינוּ המכשירין תִדחה המילה לתשיעי.
8
מלוּ את הקטן בשבת ואחר כך נִשפכוּ החמין אוֹ נִתפזרוּ הסמנין עוֹשין לוֹ הכֹל בשבת,
מִפני שסכנה היא לוֹ.
מקוֹם שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אוֹתוֹ בשבת ביוֹם המילה,
בין לִפני המילה בין לאחר המילה,
אוֹ בשלישי של מילה שחל לִהיוֹת בשבת,
בין רחיצת כל גוּפוֹ בין רחיצת מילה,
בין בחמין שהוּחמוּ מֵערב שבת בין בחמין שמחִמין לוֹ בשבת,
מִפני שסכנה היא לוֹ.
9
שכחוּ ולֹא הֵביאוּ סכין מֵערב שבת אוֹמרין לגוֹי להביא סכין בשבת,
וּבִלבד שלֹא יביא אוֹתוֹ דרך רשוּת הרבים.
כללוֹ של דבר:
כל דבר שעשיתוֹ בשבת אסוּרה עלינוּ מִשוּם שבוּת מוּתר לנוּ לוֹמר לגוֹי לעשוֹת אוֹתוֹ כדי לעשוֹת מִצוה בִזמנה; ודבר שעשיתוֹ בשבת אסוּרה עלינוּ מִשוּם מלאכה אסוּר לנוּ לוֹמר לגוֹי לעשוֹתוֹ בשבת.
10
מכשירי מילה,
אפִלוּ בִזמנה,
אינן דוֹחין את יוֹם טוֹב,
הוֹאיל ואפשר לעשוֹתן מֵערב יוֹם טוֹב.
וקל וחֹמר הדברים:
אִם לֹא דחוּ מכשירי מילה שבוּת שהוּא מִדִבריהם,
היאך ידחוּ לֹא תעשה של תוֹרה? אבל שוֹחקין לה סמנין ביוֹם טוֹב,
הוֹאיל וּראוּיין לִקדֵרה,
וטוֹרפין לה יין ושמן.