:
1
מילה מִצות עשֵה שחיבין עליה כרֵת,
שנאמר: "וערֵל זכר אשר לֹא ימוֹל את בשר ערלתוֹ ונִכרתה הנפש ההיא" וכו' .
וּמִצוה על האב למוּל את בנוֹ,
ועל הרב למוּל את כל עבדיו:
"יליד בית וּמִקנת כסף" .
עבר האב אוֹ האדוֹן ולֹא מל אוֹתן בִטֵל מִצות עשֵה ואינוֹ חיב כרֵת,
שאין הכרֵת תלוּי אלא בערֵל עצמוֹ.
וּבית דין מצוּוּין למוּל את אוֹתוֹ הבֵן אוֹ העבד בִזמנוֹ,
ולֹא יניחוּ ערֵל לֹא בישראֵל ולֹא בעבדיהם.
3
אחד עבד שנוֹלד בִרשוּת ישראֵל ואחד עבד הנִלקח מִן הגוֹים הכֹל חיב הרב למוּלן.
אלא שיליד הבית נִמוֹל לִשמוֹנה,
וּמִקנת כסף נִמוֹל ביוֹם שנִלקח.
אפִלוּ לקחוֹ ביוֹם שנוֹלד נִמוֹל ביוֹמוֹ.
4
יֵש מִקנת כסף שנִמוֹל לִשמוֹנה,
ויֵש יליד בית שנִמוֹל ביוֹם שיִוּלֵד.
כיצד? לקח שִפחה ולקח עוּברה עִמה וילדה הרי זה נִמוֹל לִשמוֹנה.
ואף על פי שלקח העוּבר בִפני עצמוֹ והרי העוּבר עצמוֹ מִקנת כסף,
הוֹאיל וקנה אִמוֹ קֹדם שתֵלֵד נִמוֹל לִשמוֹנה.
5
לקח שִפחה לעוּבריה,
אוֹ שלקח שִפחה על מנת שלֹא להטבילה לשֵם עבדוּת,
אף על פי שנוֹלד בִרשוּתוֹ נִמוֹל ביוֹם שיִוּלֵד,
שהרי הנוֹלד הזה,
כאִלוּ הוּא מִקנת כסף לבדוֹ וּכאִלוּ היוֹם קנהוּ,
שאין אִמוֹ בִכלל שִפחוֹת ישראֵל כדי שיִהיה הבֵן יליד בית.
ואִם טבלה אִמוֹ אחר שילדה הרי זה נִמוֹל לִשמוֹנה.
6
לקח עבד גדוֹל מִן הגוֹים ולֹא רצה העבד למוּל מגלגלין עִמוֹ כל שנים עשר חֹדש.
יתֵר על כֵן אסוּר לקימוֹ כשהוּא ערֵל,
אלא חוֹזֵר וּמוֹכרוֹ לגוֹים.
ואִם הִתנה עליו מִתחִלה והוּא אֵצל רבוֹ הגוֹי שלֹא ימוּל אוֹתוֹ מוּתר לקימוֹ והוּא ערֵל,
וּבִלבד שיקבֵל עליו שבע מִצווֹת ויהיה כגֵר תוֹשב.
אבל אִם לֹא קִבֵל עליו שבע מִצווֹת יֵהרֵג מיד.
ואין מקבלין גֵר תוֹשב אלא בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג.
7
גֵר שנִכנס לִקהל ישראֵל חיב מילה תחִלה.
ואִם מל כשהיה גוֹי צריך להטיף מִמנוּ דם ברית כשנִתגיֵר.
וכֵן קטן שנוֹלד כשהוּא מהוּל צריך להטיף מִמנוּ דם ברית ביוֹם השמיני.
אנדרגינס, והוּא הילוּד שיֵש לוֹ זכרוּת כזכר ונקבוּת כִנקֵבה צריך למוּל אוֹתוֹ בשמיני,
וכֵן יוֹצֵא דֹפן.
וּמי שיֵש לוֹ שתי ערלוֹת מלין את שתיהן בשמיני.
8
אין מוֹלין לעוֹלם אלא ביוֹם אחר עלוֹת השמש,
בין ביוֹם השמיני שהוּא זמנה,
בין שלֹא בִזמנה שהוּא מִתשיעי והלאה,
שנאמר: "וּביוֹם השמיני" ביוֹם ולֹא בלילה.
ואִם מל מִשעלה עמוּד השחר כשֵר.
וכל היוֹם כשֵר למילה,
ואף על פי כֵן מִצוה להקדים בִתחִלת היוֹם,
זריזין מקדימין למִצווֹת.
9
מילה בִזמנה דוֹחה את השבת,
ושלֹא בִזמנה אינה דוֹחה לֹא את השבת ולֹא את יוֹם טוֹב.
וּבין בִזמנה בין שלֹא בִזמנה דוֹחה את הצרעת.
כיצד? שאִם היתה בהרת בעוֹר הערלה חוֹתכוֹ עִם הערלה.
אף על פי שקציצת נגע הצרעת בלֹא תעשה,
יבֹא עשֵה וידחה את לֹא תעשה.
10
כשֵם שמילת הבנים דוֹחה את השבת,
כך מילת העבדים שהֵן נִמוֹלין לִשמוֹנה דוֹחה את השבת אִם חל שמיני שלהן בשבת,
חוּץ מיליד בית שלֹא טבלה אִמוֹ עד שילדה,
שאף על פי שנִמוֹל לִשמוֹנה אינוֹ דוֹחה את השבת.
11
קטן שנוֹלד כשהוּא מהוּל,
וּמי שנוֹלד בחֹדש השמיני לעִבוּרוֹ קֹדם שתִגמֵר בריתוֹ,
שהוּא כנֵפל מִפני שאינוֹ חי,
ויוֹצֵא דֹפן,
ואנדרגינס, וּמי שיֵש לוֹ שתי ערלוֹת אינן דוֹחין את השבת,
אלא נִמוֹלין הֵן באחד בשבת,
שהוּא יוֹם תשיעי להן.
12
מי שנוֹלד בין השמשוֹת,
ספֵק ביוֹם ספֵק בלילה מוֹנין מִן הלילה,
ונִמוֹל בתשיעי שהוּא ספֵק שמיני.
ואִם נוֹלד ערב שבת בין השמשוֹת אינוֹ דוֹחה את השבת,
אלא נִמוֹל באחד בשבת,
שאין דוֹחין שבת מִספֵק.
13
מי שנוֹלד בחֹדש השמיני:
אִם היה שלֵם בִשערוֹ וּבצִפרניו הרי זה ולד שלֵם,
וּבן שִבעה הוּא אלא שנִשתהה,
וּמוּתר לטלטלוֹ בשבת ואינוֹ כאבן,
וּמוֹלין אוֹתוֹ בשבת; אבל אִם נוֹלד וּשערוֹ לקוּי ואין צִפרניו שלֵמין בִבריתן הרי זה בן שמוֹנה ודאי,
שלֹא היה ראוּי להִוּלֵד אלא בתִשעה ויצא קֹדם שיִגמֵר,
וּלפיכך הוּא חשוּב כאבן ואסוּר לטלטלוֹ.
ואף על פי כֵן,
אִם שהה שלֹשים יוֹם הרי הוּא ולד של קימה והרי הוּא כִשאר הנוֹלדים לכל דבר,
שכל ששהה שלֹשים יוֹם באדם אינוֹ נֵפל.
14
מי שנוֹלד בחֹדש השביעי לעִבוּרוֹ,
אִם נוֹלד שלֵם הרי זה ולד של קימה וּמוֹלין אוֹתוֹ בשבת.
ספֵק בן שִבעה ספֵק בן שמוֹנה נִמוֹל בשבת מִכל פנים:
אִם בן שִבעה הוּא ושלֵם הוּא בדין הוּא שיִדחה שבת; ואִם בן שמוֹנה הוּא זה שמל כִמחתֵך בשר הוּא,
לפי שזה נֵפל אִם הוּא בן שמוֹנה.
15
הוֹציא העוּבר רֹאשוֹ חוּץ לִמעי אִמוֹ בין השמשוֹת,
אף על פי שלֹא יצא כוּלוֹ אלא בלילי שבת אין מוֹלין אוֹתוֹ בשבת.
וכל מי שאינוֹ דוֹחה את השבת אינוֹ דוֹחה את יוֹם טוֹב רִאשוֹן,
ודוֹחה יוֹם טוֹב שֵני.
וּבִשני ימים טוֹבים של רֹאש השנה אינוֹ דוֹחה לֹא את הרִאשוֹן ולֹא את השֵני.
וכֵן מילה שלֹא בִזמנה אינה דוֹחה שֵני של רֹאש השנה.
16
חוֹלה אין מוֹלין אוֹתוֹ עד שיבריא.
וּמוֹנין לוֹ מֵעֵת שיחי מֵחליוֹ שִבעת ימים מֵעֵת לעֵת,
ואחר כך מוֹלין אוֹתוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשחלצתוּ חמה וכיוֹצֵא בחֹלי זה.
אבל אִם כאבוּ לוֹ עיניו בעֵת שיִתפתחוּ עיניו ויֵרפאוּ,
מוֹלין אוֹתוֹ מיד.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
17
קטן שנִמצא בשמיני שלוֹ ירֹק ביוֹתֵר אין מוֹלין אוֹתוֹ עד שיִפֹל בוֹ דם ויחזרוּ מראיו כמראֵה הקטנים הבריאים.
וכֵן אִם היה אדֹם ביוֹתֵר כמי שצבעוֹ אין מוֹלין אוֹתוֹ עד שיִבלע בוֹ דמוֹ ויחזרוּ מראיו כִשאר קטנים,
מִפני שזה חֹלי.
וצריך להִזהֵר בִדברים אֵלוּ הרבֵה.
ואין מוֹלין אלא ילד שאין בוֹ שֵם חֹלי,
שסכנת נפשוֹת דוֹחה את הכֹל,
ואפשר למוּל לאחר זמן,
ואי אפשר להחזיר נפש אחד מיִשראֵל לעוֹלם.