1
המרגֵל בחבֵרוֹ עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תֵלֵך רכיל בעמיך" .
ואף על פי שאין לוֹקין על לאו זה,
עוֹן גדוֹל הוּא,
וגוֹרֵם להרֹג נפשוֹת רבוֹת מיִשראֵל,
לכך נִסמך לוֹ:
"לֹא תעמֹד על דם רֵעך" .
צֵא וּלמד מה אֵרע לדוֹאֵג האדוֹמי.
2
אי זה הוּא רכיל? זה שהוּא טוֹעֵן דברים,
והוֹלֵך מִזה לזה ואוֹמֵר:
'כך וכך אמר פלוֹני',
'כך וכך שמעתי על פלוֹני'.
אף על פי שהוּא אוֹמֵר אמת,
הרי זה מחריב את העוֹלם.
:יֵש עוֹן גדוֹל מִזה עד מאֹד,
והוּא בִכלל לאו זה,
והוּא לשוֹן הרע,
והוּא המספֵר בִגנוּת חבֵרוֹ,
אף על פי שאמר אמת.
אבל האוֹמֵר שקר מוֹציא שֵם רע על חבֵרוֹ נִקרא.
אבל בעל לשוֹן הרע זה שיוֹשֵב ואוֹמֵר:
'כך וכך עשה פלוֹני,
וכך וכך היוּ אבוֹתיו,
וכך וכך שמעתי עליו',
ואוֹמֵר דברים של גנאי.
על זה הכתוּב אוֹמֵר:
"יכרֵת יי כל שִפתי חלקוֹת לשוֹן מדברת גדֹלוֹת" .
3
אמרוּ חכמים:
שלֹש עבֵרוֹת נִפרעין מִן האדם בעוֹלם הזה,
ואין לוֹ חֵלק לעוֹלם הבא:
עבוֹדה זרה וגִלוּי עריוֹת וּשפיכוּת דמים,
ולשוֹן הרע כנגד כוּלם.
ועוֹד אמרוּ חכמים:
כל המספֵר בלשוֹן הרע כאִלוּ כפר בעִקר,
שנאמר: "אשר אמרוּ לִלשֹנֵנוּ נגביר שפתינוּ אִתנוּ מי אדוֹן לנוּ" .
ועוֹד אמרוּ חכמים:
שלֹשה לשוֹן הרע הוֹרגת:
האוֹמרוֹ, והמקבלוֹ,
וזה שאוֹמרין עליו.
והמקבלוֹ יתֵר מִן האוֹמרוֹ.
4
ויֵש שם דברים שהֵן אבק לשוֹן הרע.
כיצד? 'מי יֹאמר לִפלוֹני שיִהיה כמוֹת שהוּא עתה?',
אוֹ שיֹאמר:
'שִתקוּ מִפלוֹני,
איני רוֹצה להוֹדיע מה אֵרע וּמה היה',
וכיוֹצֵא בדברים האֵלוּ.
וכֵן המספֵר בטוֹבת חבֵרוֹ בִפני שוֹנאיו הרי זה אבק לשוֹן הרע,
שזה גוֹרֵם להם שיספרוּ בִגנוּתוֹ.
ועל עִנין זה אמר שלֹמֹה:
"מברֵך רֵעֵהוּ בקוֹל גדוֹל בבֹקר השכים קללה תֵחשב לוֹ" ,
שמִתוֹך טוֹבתוֹ בא לידי רעתוֹ.
:וכֵן המספֵר בלשוֹן הרע דרך שחוֹק ודרך קלוּת רֹאש,
כלוֹמר שאינוֹ מדבֵר בשִנאה.
הוּא ששלֹמֹה אוֹמֵר:
"כמִתלהלֵה היֹרה זִקים חִצים ומות,
כֵן איש רִמה את רֵעֵהוּ ואמר הלֹא משחֵק אני" .
וכֵן המספֵר בלשוֹן הרע דרך רמיוּת,
והוּא שיספֵר לתוּמוֹ כאִלוּ אינוֹ יוֹדֵע שדבר זה לשוֹן הרע הוּא,
אלא כשממחין בוֹ אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע שאֵלוּ מעשיו של פלוֹני' אוֹ 'שזה לשוֹן הרע'.
5
אחד המספֵר בלשוֹן הרע בִפני חבֵרוֹ אוֹ שלֹא בפניו.
והמספֵר דברים שגוֹרמין אִם נִשמעוּ איש מִפי איש להזיק חבֵרוֹ בגוּפוֹ אוֹ בממוֹנוֹ,
ואפִלוּ להצֵר לוֹ אוֹ להפחידוֹ הרי זה לשוֹן הרע.
ואִם נאמרוּ דברים אֵלוּ בִפני שלֹשה כבר נִשמע הדבר ונוֹדע,
ואִם סִפֵר הדבר אחד מִן השלֹשה פעם אחרת אין בוֹ מִשוּם לשוֹן הרע.
והוּא שלֹא יתכוֵּן להעביר הקוֹל וּלגלוֹתוֹ יתֵר.
6
כל אֵלוּ הֵם בעלי לשוֹן הרע שאסוּר לדוּר בִשכוּנתם,
וכל שכֵן לישֵב עִמהן ולִשמֹע דִבריהם.
ולֹא נחתם גזר דין על אבוֹתינוּ במִדבר אלא על לשוֹן הרע בִלבד.
7
הנוֹקֵם את חבֵרוֹ עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִקֹם" .
ואף על פי שאינוֹ לוֹקה,
דעת רעה היא עד מאֹד,
אלא ראוּי לאדם לִהיוֹת מעביר על כל דִברי העוֹלם,
שהכֹל אֵצל המבינים דִברי הבל והבאי ואינם כדאי לִנקֹם עליהם.
:כיצד היא הנקימה? אמר לוֹ חבֵרוֹ:
'השאילֵני קרדוּמך',
אמר לוֹ:
'איני משאילך'.
למחר צרך לִשאֹל מִמנוּ,
אמר לוֹ:
'השאילֵני קרדוּמך',
אמר לוֹ:
'איני משאילך כדרך שלֹא הִשאלתני כששאלתי מִמך' הרי זה נוֹקֵם.
אלא כשיבֹא לוֹ לִשאֹל,
יתֵן בלֵב שלֵם,
ולֹא יגמֹל לוֹ כאשר גמלוֹ,
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ.
וכֵן אמר דוִד בדֵעוֹתיו הטוֹבוֹת:
"אִם גמלתי שוֹלמי רע ואחלצה צוֹררי ריקם" וכו' .
8
וכֵן כל הנוֹטֵר לאחד מיִשראֵל עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "ולֹא תִטֹר את בני עמך" .
כיצד? ראוּבֵן שאמר לשִמעוֹן:
'שכֹר לי בית זה' אוֹ 'השאילֵני שוֹר זה',
ולֹא רצה שִמעוֹן.
לימים צרך שִמעוֹן לִראוּבֵן לִשאֹל מִמנוּ אוֹ לִשכֹר,
ואמר לוֹ ראוּבֵן:
'הֵא לך,
הריני משאילך ואיני כמוֹתך,
ולֹא אשלֵם לך כמעשיך',
העוֹשה כזה עבר ב'לֹא תִטֹר'.
:אלא ימחה הדבר מִלִבוֹ ולֹא יטרנו,
שכל זמן שהוּא נוֹטֵר את הדבר וזוֹכרוֹ,
שמא יבֹא לִנקֹם.
לפיכך הִקפידה תוֹרה על הנטירה,
עד שיִמחה העוֹן מִלִבוֹ כלל ולֹא יזכרנוּ.
וזוֹ היא הדֵעה הנכוֹנה שאפשר שיִתקיֵם בה ישוּב הארץ וּמשאן וּמתנן של בני אדם זה עִם זה.
:בריך רחמנא דסיען