1
שמא יֹאמר אדם:
הוֹאיל והתאוה והכבוֹד וכיוֹצֵא בהן דרך רעה הֵן וּמוֹציאין את האדם מִן העוֹלם,
אפרֹש מֵהן ביוֹתֵר ואתרחֵק לצד האחרוֹן,
עד שלֹא יֹאכל בשר,
ולֹא ישתה יין,
ולֹא ישא אִשה,
ולֹא יֵשֵב בדירה נאה,
ולֹא ילבש מלבוּש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוֹצֵא בהן,
כגוֹן כמרי אדוֹם גם זוֹ דרך רעה היא,
ואסוּר לילֵך בה.
:המהלֵך בדרך זוֹ נִקרא חוֹטֵא.
הרי הוּא אוֹמֵר בנזיר:
"וכִפר עליו מֵאשר חטא על הנפש" .
אמרוּ חכמים:
וּמה אִם נזיר שלֹא פֵרֵש אלא מִן היין צריך כפרה,
המוֹנֵע עצמוֹ מִכל דבר על אחת כמה וכמה.
:לפיכך צִוּוּ חכמים שלֹא ימנע אדם עצמוֹ אלא מִדברים שמנעה התוֹרה בִלבד,
ולֹא יהיה אוֹסֵר עצמוֹ בִנדרים וּבִשבוּעוֹת על דברים המוּתרים.
כך אמרוּ חכמים:
לֹא דיך מה שאסרה תוֹרה,
אלא שאתה אוֹסֵר עליך דברים אחֵרים?:
וּבכלל הזה,
אֵלוּ שמִתענין תמיד אינן בדרך טוֹבה.
ואסרוּ חכמים שיהֵא אדם מסגֵף עצמוֹ בתענית.
ועל כל הדברים האֵלוּ וכיוֹצֵא בהן צִוּה שלֹמֹה ואמר:
"אל תהי צדיק הרבֵה ואל תִתחכם יוֹתֵר למה תִשוֹמֵם" .
2
צריך האדם שיכוֵּן כל מעשיו כוּלם כדי לידע את השֵם ברוּך הוּא בִלבד,
ויהיה שִבתוֹ וקוּמוּ ודִבוּרוֹ הכֹל לעוּמת זה הדבר.
כיצד? כשיִשא ויתֵן אוֹ יעשה מלאכה לִטֹל שכר,
לֹא יהיה בלִבוֹ קִבוּץ ממוֹן בִלבד,
אלא יעשה דברים האֵלוּ כדי שיִמצא דברים שהגוּף צריך להן מֵאכילה וּשתיה וישיבת בית וּנשיאת אִשה.
:וכֵן כשיֹאכל וישתה ויבעֹל,
לֹא ישים על לִבוֹ לעשוֹת דברים הללוּ כדי לֵהנוֹת בִלבד,
עד שנִמצא שאינוֹ אוֹכֵל ושוֹתה אלא המתוֹק לחֵך ויבעֹל כדי לֵהנוֹת,
אלא ישים על לִבוֹ שיֹאכל וישתה כדי להברוֹת גוּפוֹ ואֵבריו בִלבד.
לפיכך לֹא יֹאכל כל שהחֵך מִתאוּה,
כמוֹ הכלב והחמוֹר,
אלא יֹאכל דברים המוֹעילים לוֹ,
אִם מרים אִם מתוּקים.
ולֹא יֹאכל דברים הרעים לגוּף,
אף על פי שהֵן מתוּקים לחֵך.
:כיצד? מי שהיה בשרוֹ חם לֹא יֹאכל בשר ולֹא דבש ולֹא ישתה יין,
כעִנין שאמר שלֹמֹה דרך משל:
"אכֹל דבש הרבוֹת לֹא טוֹב" וגו' ,
ושוֹתה מי העלשין אף על פי שהוּא מר,
שנִמצא שהוּא אוֹכֵל ושוֹתה דרך רפוּאה בִלבד כדי שיבריא ויעמֹד שלֵם,
הוֹאיל ואי אפשר לאדם לִחיוֹת אלא באכילה וּשתיה.
:וכֵן כשיִבעֹל,
לֹא יבעֹל אלא כדי להברוֹת גוּפוֹ וּכדי לקיֵם את הזרע.
לפיכך אינוֹ בוֹעֵל כל זמן שיִתאוּה,
אלא כל עֵת שיֵדע שהוּא צריך להוֹציא שִכבת זרע,
כמוֹ דרך הרִפאוּת,
אוֹ לקיֵם את הזרע.
3
המנהיג עצמוֹ על פי הרפוּאה,
אִם שם על לִבוֹ שיִהיה כל גוּפוֹ ואֵבריו שלֵמים חזקים בִלבד,
ושיִהיוּ לוֹ בנים עוֹשין מלאכתוֹ ועמֵלין לצרכוֹ אין זוֹ דרך טוֹבה.
אלא ישים על לִבוֹ שיהֵא גוּפוֹ שלֵם חזק כדי שתִהיה נפשוֹ ישרה לדעת את יי,
שאי אפשר שיבין ויסתכֵל בחכמוֹת והוּא חוֹלה אוֹ אחד מֵאֵבריו כאֵב.
וישים על לִבוֹ שיִהיה לוֹ בֵן,
אוּלי יהיה חכם וגדוֹל בישראֵל.
:נִמצא המהלֵך בדרך זוֹ כל ימיו כוּלן עוֹבֵד את יי תמיד,
אפִלוּ בשעה שנוֹשֵא ונוֹתֵן,
ואפִלוּ בשעה שבוֹעֵל,
מִפני שמחשבתוֹ בכֹל כדי שיִמצא צרכיו,
עד שיִהיה גוּפוֹ שלֵם לעבֹד את יי.
:ואפִלוּ בשעה שהוּא ישֵן,
אִם ישֵן לדעת כדי שתנוּח דעתוֹ עליו וינוּח גוּפוֹ כדי שלֹא יחלה ולֹא יוּכל לעבֹד את יי והוּא חוֹלה נִמצֵאת שֵנה שלוֹ עבוֹדה למקוֹם ברוּך הוּא.
ועל עִנין זה צִוּוּ חכמים ואמרוּ:
וכל מעשיך יהיוּ לשֵם שמים.
והוּא שאמר שלֹמֹה בחכמתוֹ:
"בכל דרכיך דעֵהוּ והוּא יישֵר אֹרחֹתיך" .