1
מי שהִפקידוּ אצלוֹ מעוֹת של עניים אוֹ של פִדיוֹן שבוּיים,
וּפשע בהן ונִגנבוּ פטוּר,
שנאמר: "לִשמֹר" לֹא לחלֵק לעניים,
והרי הוּא ממוֹן שאין לוֹ תוֹבעין.
אפִלוּ באוּ עליו גנבים,
וקדם והִציל עצמוֹ בממוֹן השבוּיים פטוּר; אין לך פִדיוֹן שבוּיים גדוֹל מִזה.
:במה דברים אמוּרים? בשאין זה הממוֹן המוּפקד לעניי מקוֹם זה אוֹ לִשבוּיים אֵלוּ.
אבל אִם היה לעניים אֵלוּ ולִשבוּיים אֵלוּ,
והרי הוּא קצוּץ להן הרי זה ממוֹן שיֵש לוֹ תוֹבעין,
וישלֵם אִם פשע אוֹ ישבע אִם לֹא פשע,
כדרך כל השוֹמרין.
2
המפקיד אֵצל חבֵרוֹ ממוֹן אוֹ כֵלים חשוּבין,
וּבאוּ עליו גנבים,
וקדם ונתן להם הפִקדוֹן להציל עצמוֹ:
אִם היה אמוּד שהוּא בעל ממוֹן חיב,
שחזקתוֹ שבִגללוֹ באוּ הגנבים,
ונִמצא זה הִציל עצמוֹ בממוֹן חבֵרוֹ; ואִם אינוֹ אמוּד חזקתוֹ שלֹא באוּ אלא לשֵמע הפִקדוֹן,
וּפטוּר. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
המפקיד אֵצל חבֵרוֹ כֵלים אוֹ פֵרוֹת,
וּבאוּ גנבים וּגנבוּם בפניו,
ואִלוּ היה צֹוֵח היוּ באין בני אדם וּמצילין אוֹתן,
הוֹאיל ולֹא צוח הרי זה פוֹשֵע,
וחיב לשלֵם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
שנים שהִפקידוּ אֵצל אחד,
זה מֵאה וזה מאתים,
וכל אחד מִשניהם אוֹמֵר:
'אני הוּא שהִפקדתי המאתים',
והשוֹמֵר אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע' ישבע כל אחד מֵהן שהִפקיד מאתים כדין כל נִשבע ונוֹטֵל,
ויתֵן מאתים לזה וּמאתים לזה,
ויפסיד מֵאה מִביתוֹ,
שהרי הוּא פשע,
שהיה לוֹ לִכתֹב שֵם כל אחד על כיס שלוֹ.
:לפיכך, אִם הֵביאוּ לוֹ השנים כאחד השלֹש מֵאוֹת בכרך אחד,
וּבאוּ ותבעוּ,
וכל אחד אוֹמֵר המאתים שלוֹ נוֹתֵן מֵאה לזה וּמֵאה לזה,
והשאר יהיה מוּנח אצלוֹ עד לעוֹלם אוֹ עד שיוֹדה לחבֵרוֹ,
שהרי הוּא אוֹמֵר להן:
'כיון שראיתי שאין אתם מקפידין זה על זה והבֵאתם בכרך אחד,
לֹא הִטרחתי עצמי לידע ולִזכֹר תמיד בעל המֵאה מִבעל המאתים'.
:וכֵן אִם הִפקידוּ אצלוֹ שני כֵלים,
אחד גדוֹל ואחד קטן,
וכל אחד ואחד אוֹמֵר:
'אני הוּא בעל הגדוֹל' ישבעוּ שניהם,
ויתֵן הגדוֹל לאחד מֵהן וּדמי הגדוֹל לשֵני,
וישאֵר לוֹ הקטן.
ואִם הביאוּם כאחד בכרך אחד נוֹתֵן את הקטן לאחד מֵהן,
וּמִתוֹך הגדוֹל נוֹתֵן דמי הקטן לשֵני,
והשאר יהיה מוּנח אצלוֹ עד שיוֹדה לחבֵרוֹ אוֹ עד לעוֹלם.
:וכֵן מי שתבעוּהוּ שנים,
זה אוֹמֵר:
'אני הוּא בעל הפִקדוֹן' וזה אוֹמֵר:
'אני הוּא',
והשוֹמֵר אוֹמֵר:
'אחד מִכם הוּא,
ואיני יוֹדֵע מי הוּא' ישלֵם לִשניהם.
:וכֵן שנים שהִפקידוּ שתי בהֵמוֹת אֵצל רוֹעה,
וּמֵתה אחת מֵהן,
ואינוֹ יוֹדֵע של מי היתה ישלֵם לִשניהן.
ואִם הִפקידוּ בעדרוֹ שלֹא מִדעתוֹ מניח הבהֵמה ביניהן וּמִסתלֵק,
ותִהיה מוּנחת עד שיוֹדה האחד לחבֵרוֹ אוֹ עד שיִרצוּ לחלֹק אוֹתה.
5
המפקיד פֵרוֹת אֵצל חבֵרוֹ הרי זה לֹא יערבֵם עִם פֵרוֹתיו.
עבר ועֵרבן יחשֵב כמה היוּ פֵרוֹתיו וכמה היה הפִקדוֹן,
ויראה כמה חסֵר הכֹל,
ויחשֵב חסרוֹן הפִקדוֹן,
ויתֵן לוֹ אחר שיִשבע.
:נִסתפֵק מֵהן ולֹא ידע כמה נִסתפֵק יוֹציא לוֹ חסרוֹנוֹת:
לחִטין וּלאֹרז קלוּף ארבעת קבין וּמחצה לכל כוֹר; לִשעוֹרין וּלדֹחן תִשעת קבין לכל כוֹר; לכוּסמין וּלזרע פִשתן בגִבעוֹליו וּלאֹרז שאינוֹ קלוּף שלֹש סאין לכל כוֹר.
וכמִדה הזֹאת לכל שנה ושנה.
:במה דברים אמוּרים? שמדד לוֹ בימוֹת הגֹרן והחזיר לוֹ בימוֹת הגֹרן.
אבל אִם מדד לוֹ בימוֹת הגֹרן והחזיר לוֹ בימוֹת הגשמים אינוֹ מוֹציא לוֹ חסרוֹנוֹת,
מִפני שהֵן מוֹתירוֹת.
:וכֵן מוֹציא לוֹ שתוּת ליין וּשלֹשת לוּגין שמן למֵאה לֹג,
מֵהן לֹג וּמחצה שמרים ולֹג וּמחצה בלע.
אִם היה שמן מזוּקק אינוֹ מוֹציא לוֹ שמרים; ואִם היוּ הקנקנים ישנים אינוֹ מוֹציא לוֹ בלע.
6
הִפקיד אצלוֹ פֵרוֹת שאינן מדוּדין,
ועֵרבן עִם פֵרוֹתיו ולֹא מדדן הרי זה פשע.
בעל הפִקדוֹן אוֹמֵר:
'כך וכך היוּ',
והשוֹמֵר אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע' ישלֵם בלֹא שבוּעה,
שהרי חיֵב עצמוֹ בתשלוּמין ואינוֹ יוֹדֵע כמה הוּא חיב,
ונִמצא מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע.
וכזה הוֹרוּ רבוֹתי רבי יוֹסֵף הלֵוי ורבוֹ.
:וכֵן כל שוֹמֵר שנִתחיֵב לשלֵם ואמר:
'איני יוֹדֵע כמה דמים אני חיב לשלֵם',
והבעלים אוֹמרין:
'אנוּ יוֹדעין,
וכך וכך היה שוה' יטלוּ בלֹא שבוּעה,
והוּא שיִטענוּ דבר שהֵן אמוּדין בוֹ.
ויֵש לשוֹמֵר להחרים על מי שלוֹקֵח מִמנוּ יתֵר מִן הראוּי לוֹ.
:וּמִנין שהדין כך הוּא? הגע עצמך,
שהִפקיד אצלוֹ כיס זהוּבים וּפשע בוֹ,
הבעלים אוֹמרין:
'מאתים דינר היוּ בוֹ',
והשוֹמֵר אוֹמֵר:
'ודאי שהיה בוֹ דינרין,
אבל איני יוֹדֵע כמה היוּ',
נִמצא זה כטוֹעֵן מאתים והוֹדה לוֹ במִקצת,
ואמר: 'השאר איני יוֹדֵע',
שהוּא מחוּיב שבוּעה ואינוֹ יכוֹל להִשבע,
וּמשלֵם, כמוֹ שיִתבאֵר.
7
מֵת אביו והִניח לוֹ שק צרוּר,
הִפקידוֹ אֵצל חבֵרוֹ וּפשע בוֹ,
המפקיד אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע מה היה בוֹ,
שמא מרגליוֹת היוּ בוֹ',
וכֵן השוֹמֵר אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע כמה אני חיב לשלֵם,
שמא זכוּכית היה מלֵא' שוּרת הדין שאני אוֹמֵר בטענה זוֹ,
שיִשבע השוֹמֵר בתקנת חכמים שאינוֹ בִרשוּתוֹ,
ויכלֹל בִשבוּעתוֹ שאינוֹ יוֹדֵע בודאי שהיה בוֹ יתֵר על שוה כך וכך,
וישלֵם מה שיוֹדה בוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:מעשה באחד שהִפקיד שק צרוּר אֵצל חבֵרוֹ וּפשע בוֹ,
המפקיד אוֹמֵר:
'חלי זהב וּמרגליוֹת וכיוֹצֵא בהן היוּ בוֹ',
והשוֹמֵר אוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע,
שמא סיגים אוֹ חוֹל היה בוֹ',
ואמרוּ חכמים:
ישבע בעל הפִקדוֹן ויטֹל,
והוּא שיִטעֹן דבר שהוּא אמוּד בוֹ אוֹ שהיה אמוּד להפקידוֹ אצלוֹ.
:ולמה נִשבע כאן בעל הפִקדוֹן? לפי שאין השוֹמֵר מחוּיב שבוּעה,
שאפִלוּ הוֹדה ואמר:
'בארי לי שהיה מלֵא סיגים',
והמפקיד אוֹמֵר:
'מרגליוֹת היה' השוֹמֵר נִשבע הסֵת ונִפטר,
כמי שטענוֹ חִטים והוֹדה בִשעוֹרים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
וּבהִלכוֹת טוֹעֵן ונִטען יתבארוּ עִקרי הדברים.