1
המפקיד אֵצל חבֵרוֹ בחִנם,
ונִגנב אוֹ אבד הרי זה נִשבע ונִפטר,
שנאמר: "וגוּנב מִבית האיש וכו' ונִקרב בעל הבית אל האלֹהים אִם לֹא שלח ידוֹ בִמלאכת רֵעֵהוּ" .
:וּמגלגלין עליו בתוֹך השבוּעה שלֹא פשע בה אלא שמר כדרך השוֹמרין,
ושלֹא שלח בוֹ יד ואחר כך נִגנב,
שאִם נִגנב אחר ששלח יד בפִקדוֹן חיב באחריוּתוֹ.
2
הוֹאיל וּפטר הכתוּב את שוֹמֵר חִנם מִן הגנֵבה קל וחֹמר מִן האנסין הגדוֹלים,
כגוֹן שבוּרה וּשבוּיה וּמֵתה; והוּא שלֹא שלח יד בפִקדוֹן.
אבל אִם שלח יד בפִקדוֹן נִתחיֵב באנסיו.
:כיצד דרך השוֹמרין? הכֹל לפי הפִקדוֹן:
יֵש פִקדוֹן שדרך שמירתוֹ להניחוֹ בבית שער,
כגוֹן הקוֹרוֹת והאבנים; ויֵש פִקדוֹן שדרך שמירתוֹ להניחוֹ בחצֵר,
כגוֹן חבילוֹת של פִשתן הגדוֹלוֹת וכיוֹצֵא בהן; ויֵש פִקדוֹן שדרך שמירתוֹ להניחוֹ בבית,
כגוֹן שִמלה וטלית וכיוֹצֵא בהן; ויֵש פִקדוֹן שדרך שמירתוֹ להניחוֹ בתֵבה אוֹ במִגדל ונוֹעֵל עליו,
כגוֹן בִגדי משי וּכלי זהב וּכלי כסף וכיוֹצֵא בהן.
3
השוֹמֵר שהִניח הפִקדוֹן במקוֹם שאינוֹ ראוּי לוֹ ונִגנב מִשם אוֹ אבד,
אפִלוּ נאנס שם,
כגוֹן שנפלה דלֵקה ונִשרף כל הבית הרי זה פוֹשֵע,
וחיב לשלֵם.
אף על פי שהִניח הפִקדוֹן עִם שלוֹ:
אִם ראוּי לִשמירה פטוּר; ואִם אין המקוֹם ראוּי לִשמירה חיב; בשלוֹ הוּא רשאי ואינוֹ רשאי בשל אחֵרים.
4
הכספים והדינרין אין להן שמירה אלא שיִטמנֵם בקרקע ויתֵן עליהן טפח עפר,
אוֹ יטמנֵם בכֹתל בטפח הסמוּך לקרקע אוֹ בטפח הסמוּך לִשמי קוֹרה,
אבל לֹא באמצע הכֹתל,
שמא יחפרוּ שם הגנבים ויגנבוּ.
אפִלוּ נעל עליהם כראוּי בתֵבה אוֹ החביא אוֹתן במקוֹם שאין אדם מכירוֹ ולֹא מרגיש בוֹ הרי זה פוֹשֵע,
וחיב לשלֵם.
:הוֹרוּ מִקצת המבינים שהוּא הדין לכל דבר שמשאוֹ קל ואין הקרקע מאבדת אוֹתוֹ בִמהֵרה,
כגוֹן לשוֹנוֹת של כסף,
ואין צריך לוֹמר לשוֹנוֹת הזהב ואבנים טוֹבוֹת,
שאין להן שמירה אלא בקרקע.
ולזה דעתי נוֹטה.
5
המפקיד אֵצל חבֵרוֹ כספים ערב שבת בין השמשוֹת אינוֹ חיב לִטרֹח ולִקבֹר אוֹתן עד מוֹצאי שבת.
ואִם נִתאחֵר למוֹצאי שבת כדי לקברן ולֹא קברן,
ונִגנבוּ אוֹ נאנסוּ חיב.
ואִם תלמיד חכמים הוּא אינוֹ חיב עד שיִשהה כדי לקברן אחר שיבדיל.
6
הִפקיד אֵצל חבֵרוֹ כספים בדרך להוֹליכם לביתוֹ,
אוֹ ששלח עִמוֹ מעוֹת מִמקוֹם למקוֹם צריכין שיִהיוּ צרוּרין וּמוּנחין בידוֹ אוֹ קשוּרין על בִטנוֹ מִכנגד פניו עד שיגיע לביתוֹ ויקברֵם כראוּי.
ואִם לֹא קשרן כדרך הזֹאת אפִלוּ נאנסוּ חיב לשלֵם,
שהרי תחִלתוֹ בִפשיעה.
:מעשה באחד שהִפקיד מעוֹת אֵצל חבֵרוֹ,
והִניחם בִמחִצה של קנים והרי הֵן טמוּנין בעבי המחִצה,
ונִגנבוּ מִשם,
ואמרוּ חכמים:
אף על פי שזוֹ שמירה מעוּלה לעִנין גנֵבה,
אינה שמירה כראוּי לעִנין האֵש,
וּמֵאחר שלֹא טמנם בקרקע אוֹ בכֹתל בִנין פוֹשֵע הוּא,
וכל שתחִלתוֹ בִפשיעה וסוֹפוֹ באֹנס חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
המפקיד אֵצל חבֵרוֹ בין כֵלים בין מעוֹת,
ואמר לוֹ:
'תֵן לי פִקדוֹני',
ואמר לוֹ השוֹמֵר:
'איני יוֹדֵע היאך הִנחתי פִקדוֹן זה' אוֹ 'באי זה מקוֹם קברתי הכספים',
'המתֵן לי עד שאבקֵש ואמצא ואחזיר לך' הרי זה פוֹשֵע,
וחיב לשלֵם מיד.
8
כל המפקיד אֵצל בעל הבית בין כֵלים בין מעוֹת על דעת אִשתוֹ וּבניו וּבנוֹתיו וּבני ביתוֹ הגדוֹלים הוּא מפקיד.
אבל אִם מסרן לבניו וּבנוֹתיו הקטנים,
אוֹ לעבדיו בין גדוֹלים בין קטנים,
אוֹ לאחד מִקרוֹביו שאינן עִמוֹ שרוּיין בבית וסוֹמכין על שוּלחנוֹ,
ואין צריך לוֹמר אִם מסר לאחֵר הרי זה פוֹשֵע,
וחיב לשלֵם,
אלא אִם כֵן הֵביא השוֹמֵר השֵני ראיה שלֹא פשע,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:מעשה באחד שהִפקיד מעוֹת אֵצל חבֵרוֹ,
נתנם השוֹמֵר לאִמוֹ,
החביאה אוֹתן ולֹא טמנה אוֹתן,
ונִגנבוּ, אמרוּ חכמים:
אין השוֹמֵר חיב לשלֵם,
מִפני שנתנם לאִמוֹ,
שכל המפקיד,
על דעת בניו וּבני הבית מפקיד; ואף על פי שלֹא אמר להן:
'פִקדוֹן הֵם' יֵש לוֹ לִטעֹן:
'כל שכֵן שהיא נִזהרת בהן אִם הֵן שלי'.
:וכֵן אין אִמוֹ חיבת לשלֵם,
שהרי לֹא אמר לה שהֵן פִקדוֹן.
ואמרוּ חכמים:
ישבע השוֹמֵר שאוֹתן המעוֹת עצמן הֵן שנתן לאִמוֹ,
ותִשבע האֵם שהחביאה אוֹתן ונִגנבוּ,
ויפטרוּ שניהן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
9
מִכאן אתה למֵד,
שהשוֹמֵר שמסר הפִקדוֹן לאִשתוֹ וּבני ביתוֹ והוֹדיען שהוּא פִקדוֹן,
ולֹא שמרוּ כדרך השוֹמרין שהֵן חיבין לשלֵם לבעל הפִקדוֹן,
וּבעל הבית פטוּר,
שכל המפקיד,
על דעת אִשתוֹ וּבניו וּבני ביתוֹ הִפקיד.
:מעשה באחד שהִפקיד כשוּת אֵצל חבֵרוֹ,
והיה לשוֹמֵר כשוּת אחרת,
ואמר לשמשוֹ:
'מִזוֹ הכשוּת השלֵך לתוֹך השֵכר',
והלך השמש והִשליך מִכשוּת של פִקדוֹן,
אמרוּ חכמים:
השמש פטוּר,
שהרי לֹא אמר לוֹ:
'מִזוֹ השלֵך וּמִזוֹ אל תשלֵך',
ודִמה שהוּא מראה מקוֹם לוֹ ואינוֹ מקפיד על זה.
:וכֵן בעל הבית פטוּר,
שהרי אמר לוֹ:
'מִזה השלֵך',
ואינוֹ משלֵם אלא דמי מה שנהנה בִלבד.
לפיכך, אִם נעשה השֵכר חֹמץ פטוּר מִלשלֵם.
וּבין כך וּבין כך חיב השוֹמֵר בִשבוּעה שכך אֵרע לוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.