Chapter 3 | פרק ג

1

השוֹאֵל את הפרה מֵחבֵרוֹ,

ושִלחה לוֹ המשאיל ביד בנוֹ אוֹ ביד שלוּחוֹ,

אפִלוּ שִלחה לוֹ ביד בנוֹ אוֹ ביד עבדוֹ אוֹ ביד שלוּחוֹ של שוֹאֵל,

וּמֵתה קֹדם שתִכנֵס לִרשוּת השוֹאֵל הרי זה פטוּר.

ואִם אמר לוֹ השוֹאֵל:

'שלחה לי ביד בני',

'ביד עבדי',

'ביד שלוּחי',

אוֹ 'ביד בִנך',

'ביד עבדך העִברי' אוֹ 'ביד שלוּחך',

אוֹ שאמר לוֹ המשאיל:

'הריני משלחה לך ביד בִנך',

'ביד עבדך',

'ביד שלוּחך',

'ביד בני',

'ביד עבדי העִברי',

'ביד שלוּחי',

ואמר לוֹ השוֹאֵל:

'שלח', ושִלחה וּמֵתה בדרך הרי זה חיב.

:שִלחה לוֹ המשאיל ביד עבדוֹ הכנעני,

אף על פי שאמר לוֹ השוֹאֵל:

'שלח', וּמֵתה פטוּר,

מִפני שידוֹ כיד רבוֹ,

ועדין לֹא יצאת מֵרשוּת המשאיל.

2

אמר לוֹ השוֹאֵל:

'הכישה במקֵל והיא תבֹא אֵלי מֵאֵליה',

ועשה המשאיל כֵן אין השוֹאֵל חיב בה עד שתִכנֵס לִרשוּתוֹ,

אבל אִם מֵתה בדרך פטוּר.

:וכֵן בשעה שמחזירה השוֹאֵל לבעלין:

אִם שִלחה ביד אחֵר וּמֵתה קֹדם שתגיע לִרשוּת המשאיל הרי זה חיב,

שעדין היא באחריוּת השוֹאֵל; ואִם שִלחה מִדעת המשאיל על ידי אחֵר וּמֵתה פטוּר.

שִלחה ביד עבדוֹ הכנעני,

אף על פי שאמר לוֹ המשאיל,

אִם מֵתה בדרך חיב,

שיד העבד כיד רבוֹ,

ועדין לֹא יצאת מיד השוֹאֵל.

:במה דברים אמוּרים? בשהחזירה בתוֹך ימי שאֵלתה.

אבל אִם החזירה ביד אחֵר אחר ימי שאֵלתה הרי זה פטוּר אִם מֵתה בדרך,

שהשאֵלה אחר ימי שאֵלתה יצאת מִדין שאֵלה,

והרי הוּא כשוֹמֵר שכר עליה; וּלפיכך אִם מֵתה אוֹ נִשבית אחר ימי שאֵלתה פטוּר.

וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.

3

השוֹאֵל פרה מֵחבֵרוֹ:

שאלה חצי יוֹם וּשכרה חצי יוֹם,

שאלה היוֹם וּשכרה למחר,

שאל אחת ושכר אחת וּמֵתה אחת מֵהן,

המשאיל אוֹמֵר:

'שאוּלה מֵתה',

'ביוֹם שהיתה שאוּלה מֵתה',

'בשעה שהיתה שאוּלה מֵתה',

והשוֹמֵר אוֹמֵר:

'איני יוֹדֵע'; אוֹ שאמר השוֹמֵר:

'שכוּרה מֵתה',

'ביוֹם שהיתה שכוּרה מֵתה',

'בשעה שהיתה שכוּרה מֵתה',

והמשאיל אוֹמֵר:

'איני יוֹדֵע'; אוֹ שאמר זה 'איני יוֹדֵע' וזה אוֹמֵר 'איני יוֹדֵע' המוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.

:לֹא היתה שם ראיה ישבע השוֹמֵר ששכוּרה מֵתה אוֹ שאינוֹ יוֹדֵע,

ויפטֵר. זה אוֹמֵר 'שכוּרה' וזה אוֹמֵר 'שאוּלה' ישבע השוֹמֵר על השכוּרה שמֵתה כדרכה כמוֹ שטען,

ויגלגֵל עליו שהשכוּרה היא שמֵתה.

4

הִשאילוֹ שתי פרוֹת,

חצי היוֹם בִשאֵלה וחצי היוֹם בִשכירוּת,

המשאיל אוֹמֵר:

'בִזמן השאֵלה מֵתוּ שתיהן',

והלה אוֹמֵר:

'אחת מֵתה בִזמן שאֵלתה,

והאחרת איני יוֹדֵע',

מִתוֹך שאינוֹ יכוֹל להִשבע ישלֵם השתים.

:וכֵן אִם מסר לוֹ שלֹש פרוֹת,

שתים שאוּלוֹת ואחת שכוּרה,

המשאיל אוֹמֵר:

'שתים השאוּלוֹת הֵם שמֵתוּ',

והשוֹאֵל אוֹמֵר:

'האחת השאוּלה מֵתה ודאי,

אבל השניה שמֵתה איני יוֹדֵע אִם היא השאוּלה האחרת אוֹ השכוּרה',

מִתוֹך שאינוֹ יכוֹל להִשבע,

שהרי אוֹמֵר 'איני יוֹדֵע' ישלֵם השתים.

:בהִלכוֹת טוֹעֵן ונִטען יתבאֵר דין זה וכיוֹצֵא בוֹ מִכל הטוֹענין שאינן יכוֹלין להִשבע,

וכיצד משלמין,

וּמֵאי זה טעם הֵן משלמין.