1
השוֹאֵל בבעלים,
אפִלוּ נִגנב אוֹ אבד בִפשיעה פטוּר,
שנאמר: "אִם בעליו עִמוֹ לֹא ישלֵם" ,
וּבִלבד שיִשאל הבעלים תחִלה אוֹ עִם החֵפץ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואחד השוֹאֵל את הבעלים אוֹ ששכרן,
ואחד השוֹאֵל את הבעלים לאוֹתה מלאכה,
אוֹ ששאלן וּשכרן לִמלאכה אחרת אוֹ לשוּם דבר בעוֹלם.
:אפִלוּ אמר לחבֵרוֹ:
'השקֵני מים' ושאל מִמנוּ בהמתוֹ,
והִשקהוּ ונתן לוֹ את הבהֵמה הרי זוֹ שאֵלה בבעלים,
וּפטוּר. משך הבהֵמה בתחִלה ואחר כך הִשקהוּ אינה שאֵלה בבעלים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
הִשאיל בהמתוֹ אוֹ הִשכירה למשוֹי,
ויצא עִמה לִסעֹד השוֹאֵל אוֹ השוֹכֵר ולִטעֹן עִמוֹ במשוֹי הרי זוֹ שמירה בבעלים.
ואִם יצא לבקֵר המשוֹי בִלבד ולִראוֹת שלֹא יטענוּ עליה יתֵר מִן הראוּי אינה שמירה בבעלים.
3
מלמֵד תינוֹקוֹת,
והנוֹטֵע לִבני המדינה,
והמקיז להם את הדם,
והסוֹפֵר שלהן,
כל אחד מֵאֵלוּ וכיוֹצֵא בהן,
ביוֹם שהוּא יוֹשֵב בוֹ לעסֹק בִמלאכתוֹ,
אִם הִשאיל אוֹ הִשכיר לאחד מֵאֵלוּ שהוּא עוֹסֵק בִמלאכתן הרי זוֹ שמירה בבעלים; ואפִלוּ פשע בוֹ השוֹמֵר פטוּר.
אבל הוּא ששאל אוֹ שכר מֵהם חיב,
שאינן שאוּלין לוֹ.
4
הרב שהוּא מקרֵא בִרצוֹנוֹ לתלמידים בכל עֵת שיִרצה ואי זוֹ מסכתא שיִרצה,
והיוּ הֵם קבוּעין לבֹא תמיד,
ונִשמט להם מִמסכתא למסכתא הרי הֵן שאוּלין אצלוֹ,
ואין הוּא שאוּל להם.
וּביוֹם הפרק,
שהכֹל באים לִשמֹע עִנין אוֹתוֹ מוֹעֵד הרי הוּא שאוּל להן והֵן אינן שאוּלין לוֹ.
5
האוֹמֵר לִשלוּחוֹ:
'צֵא והִשאֵל עִם פרתי' אינה שאֵלה בבעלים,
שנאמר: "אִם בעליו עִמוֹ" הבעלים עצמן,
לֹא שלוּחן.
אמר לעבדוֹ הכנעני:
'צֵא והִשאֵל עִם פרתי' הרי זוֹ שאֵלה בבעלים,
שיד העבד כיד רבוֹ.
נִשאל העבד עִמה שלֹא מִדעת רבוֹ אינה שאֵלה בבעלים.
6
השוֹאֵל מִן האִשה,
ונִשאל לוֹ בעלה אינה שאֵלה בבעלים,
שקִנין פֵרוֹת אינוֹ כקִנין הגוּף,
ואין לבעל אלא הפֵרוֹת.
7
השוֹאֵל מֵאִשתוֹ,
אוֹ שוּתפין ששאלוּ זה מִזה הרי זוֹ שאֵלה בבעלים.
ואִם אמר השוּתף לחבֵרוֹ:
'השאילֵני היוֹם ונשאילך למחר' אינה שאֵלה בבעלין.
8
שאל מִן השוּתפין ונִשאל לוֹ אחד מֵהן,
וכֵן השוּתפין ששאלוּ ונִשאל לאחד מֵהן הרי זה ספֵק אִם היא שאֵלה בבעלין אוֹ אינה.
לפיכך, אִם מֵתה אינוֹ משלֵם.
ואִם תפסוּ הבעלים אין מוֹציאין מידן.
פשע בה השוֹמֵר הרי זה משלֵם.
9
השוֹאֵל את הבהֵמה בבעלים לרִבעה אוֹ להֵראוֹת בה אוֹ לעשוֹת בה פחוֹת מִשוה פרוּטה,
אוֹ ששאל שתי פרוֹת לעשוֹת בהן שוה פרוּטה הרי כל אֵלוּ ספֵק שאֵלה בבעלין.
10
שאלה בבעלים,
וּשכרה שלֹא בבעלים פטוּר,
שהשכירוּת תלוּיה בשאֵלה.
אבל אִם שכרה בבעלים וחזר וּשאלה שלֹא בבעלים,
אוֹ ששאלה בבעלין וחזר וּשכרה שלֹא בבעלים וחזר וּשאלה שלֹא בבעלים,
אוֹ ששכרה בבעלים וחזר וּשאלה שלֹא בבעלים וחזר וּשכרה שלֹא בבעלים כל אֵלוּ ספֵק שמירה בבעלים היא.
11
אִשה ששאלה שאֵלה ואחר כך נִשֵאת הרי הבעל כלוֹקֵח מִמנה,
ואינוֹ לֹא שוֹמֵר שכר ולֹא שוֹאֵל.
וּלפיכך, אִם היתה בהֵמה,
וּמֵתה הבעל פטוּר,
אף על פי שהוּא מִשתמֵש בה כל ימי שאֵלתה,
אפִלוּ פשע בה,
מִפני שהוּא כלוֹקֵח,
והאִשה חיבת לשלֵם כשיִהיה לה לשלֵם.
ואִם הוֹדיעה את בעלה שהיא שאוּלה הרי זה נִכנס תחתיה.
:כל שאמרנוּ שהיא שאֵלה בבעלים כך אִם היה שוֹכֵר אוֹ נוֹשֵא שכר,
הרי היא שמירה בבעלים,
וּפטוּר. וכל שאינה שאֵלה בבעלים כך אינה שכירה בבעלים.
וכל שהוּא ספֵק בשאֵלה כך הוּא ספֵק בשכירוּת.