הִלכוֹת שאֵלה וּפִקדוֹן:
יֵש בִכללן שתי מִצווֹת עשֵה:
רִאשוֹנה דין השוֹאֵל; שניה דין שוֹמֵר חִנם.
:וּבֵאוּר שתי מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
השוֹאֵל כלי אוֹ בהֵמה וכיוֹצֵא בהן מִשאר מִטלטלין מֵחבֵרוֹ,
ואבד אוֹ נִגנב,
אפִלוּ נאנס אֹנס גדוֹל,
כגוֹן שנִשבה אוֹ נִשברה הבהֵמה אוֹ מֵתה חיב לשלֵם הכֹל,
שנאמר: "כי ישאל איש מֵעִם רֵעֵהוּ ונִשבר אוֹ מֵת בעליו אין עִמוֹ שלֵם ישלֵם" .
:במה דברים אמוּרים? בשנאנס שלֹא בִשעת מלאכה.
אבל אִם שאל בהֵמה מֵחבֵרוֹ לחרֹש בה,
וּמֵתה כשהיא חוֹרשת הרי זה פטוּר.
אבל אִם מֵתה קֹדם שיחרֹש בה אוֹ אחר שחרש בה,
אוֹ שרכב עליה אוֹ דש בה וּמֵתה כשהיא דשה אוֹ בִשעת רכיבה הרי זה חיב לשלֵם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:וכֵן השוֹאֵל בהֵמה מֵחבֵרוֹ לילֵך בה למקוֹם פלוֹני וּמֵתה תחתיו באוֹתה הדרך,
אוֹ ששאל דלי למלֹאות בוֹ ונִקרע בבוֹר בִשעת מִלוּי,
אוֹ ששאל קרדֹם לפצֵל בוֹ עֵצים ונִשבר בעֵת שפִצֵל בוֹ מֵחמת הבִקוּע,
וכל כיוֹצֵא בזה הרי זה פטוּר,
שלֹא שאל אלא לעשוֹת בה מלאכה זוֹ,
והרי לֹא שִנה.
2
השוֹאֵל בהֵמה מֵחבֵרוֹ וּמֵתה,
וטען השוֹאֵל שבִשעת מלאכה מֵתה,
אִם היה המקוֹם ששאלה לילֵך בוֹ מקוֹם שבני אדם מצוּיין שם יביא ראיה שמֵתה אוֹ נאנסה בִשעת מלאכה ושלֹא שִנה בה,
ויפטֵר; ואִם לֹא הֵביא ראיה משלֵם.
:שאלה מִמנוּ למלֹאות בה בתוֹך חוּרבתוֹ,
שאין העֵדים מצוּיין שם,
אוֹ ששאל מִמנוּ דלי למלֹאות בוֹ בתוֹך ביתוֹ,
ונִקרע בבוֹר:
אִם הֵביא ראיה יפטֵר אף מִשבוּעה; ואִם לאו ישבע השוֹאֵל שבוּעת השוֹמרין שמֵתה בִשעת מלאכה,
ויפטֵר. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
השוֹאֵל כלי מֵחבֵרוֹ,
ונִשבר שמין לוֹ כדרך ששמין לנזקין:
אוֹמדין כמה היה שוה שלֵם וכמה הוּא שוה עתה,
וּמחזיר לוֹ הכלי אוֹ הבהֵמה השבוּרים,
וּמשלים הפחת.
וכֵן אִם מֵתה הבהֵמה מחזיר הנבֵלה,
וּמשלים הפחת.
4
השוֹאֵל בהֵמה חיב בִמזוֹנוֹתיה מִשעה שמשכה עד סוֹף ימי שאֵלתה.
ואִם כחש בשרה חיב לשלֵם מה שפחתה בדמיה.
כחש בשרה מֵחמת מלאכה פטוּר,
וישבע שבוּעת השוֹמרין שמֵחמת מלאכה כחש.
5
השוֹאֵל מֵחבֵרוֹ כלי אוֹ בהֵמה סתם הרי המשאיל מחזירוֹ כל עֵת שיִרצה.
שאלוֹ לִזמן קצוּב,
כיון שמשך וזכה בוֹ אין הבעלים יכוֹלין להחזירוֹ מִתחת ידוֹ עד סוֹף זמן השאֵלה,
ואפִלוּ מֵת השוֹאֵל הרי היוֹרשין מִשתמשין בשאֵלה עד סוֹף הזמן.
:ודין הוּא:
הלוֹקֵח קוֹנה הגוּף קִנין עוֹלם בדמים שנתן,
וּמקבֵל מתנה קנה הגוּף קִנין עוֹלם ולֹא נתן כלוּם; והשוֹכֵר קנה הגוּף לפֵרוֹתיו עד זמן קצוּב בדמים שנתן,
והשוֹאֵל קנה הגוּף לפֵרוֹתיו עד זמן קצוּב ולֹא נתן כלוּם.
כשֵם שהנוֹתֵן כמוֹכֵר,
שאינוֹ יכוֹל לחזֹר לעוֹלם,
כך המשאיל כמשכיר,
שאינוֹ יכוֹל לחזֹר בתוֹך הזמן.
:הִניח להן אביהן פרה שאוּלה,
וּמֵתה אין חיבין באנסיה.
דִמוּ שהיא של אביהן,
וּטבחוּה ואכלוּה משלמין דמי בשר בזוֹל.
ואִם הִניח להן אביהן נכסים,
וּמֵתה אוֹ שטבחוּה משלמין את דמיה מִנכסיו.
6
השוֹאֵל כלי מֵחבֵרוֹ לעשוֹת בוֹ מלאכה פלוֹנית אין המשאיל יכוֹל להחזירוֹ מִתחת ידוֹ עד שיעשה בוֹ אוֹתה מלאכה.
וכֵן אִם שאל מִמנוּ בהֵמה לילֵך בה למקוֹם פלוֹני אינוֹ יכוֹל להחזירה מיד השוֹאֵל עד שיֵלֵך בה לשם ויחזֹר.
7
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'השאילֵני קרדֹם לעדֹר בוֹ הפרדֵס הזה' עוֹדֵר בוֹ אוֹתוֹ הפרדֵס בִלבד,
ואינוֹ רשאי לעדֹר בוֹ פרדֵס אחֵר.
אמר לוֹ 'פרדֵס' סתם עוֹדֵר בוֹ פרדֵס אחד,
אי זה שיִרצה.
שאלוֹ לעדֹר בפרדֵסים שלוֹ עוֹדֵר בוֹ כל הפרדֵסים שלוֹ; ואפִלוּ נִשחל כל הברזל בעדירה מחזיר לוֹ הנִצב של עֵץ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
השוֹאֵל מֵחבֵרוֹ כלי להִשתמֵש בוֹ,
ואמר לוֹ:
'השאילֵני דבר פלוֹני בטוֹבתך',
כלוֹמר: אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין,
אלא כפי טוֹבת לִבך וּנדיבוּתך,
שאין אתה מקפיד על הזמן אִם ארך אִם קנוּ מיד המשאיל על זה,
הרי השוֹאֵל מִשתמֵש בוֹ לעוֹלם,
עד שיִבטל הכלי מִלעשוֹת מלאכתוֹ,
יחזיר לוֹ שבריו אוֹ שיריו.
ואין השוֹאֵל רשאי לחזֹר וּלתקֵן הכלי אוֹ לעשוֹתוֹ פעם אחרת.
9
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'השאילֵני שֹקת זוֹ של מים',
ונהרסה אינוֹ יכוֹל לִבנוֹתה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
אמר לוֹ:
'השאילֵני שֹקת' סתם,
והִשאילוֹ שֹקת ונהרסה יֵש לוֹ לִבנוֹתה.
אמר לוֹ:
'השאילֵני מקוֹם שֹקת',
אִם קנוּ מיד המשאיל הרי השוֹאֵל בוֹנה והוֹלֵך בקרקע המשאיל,
עד שתבֹא לידוֹ שֹקת שאפשר לוֹ להשקוֹת מִמנה בהמתוֹ אוֹ ארצוֹ כמוֹ שהִתנה עִם המשאיל.
10
השוֹאֵל פוּנדק מֵחבֵרוֹ:
ללינה אין פחוֹת מיוֹם אחד; לִשביתה אין פחוֹת מִשני ימים; לנִשוּאין אין פחוֹת מִשלֹשים יוֹם.
שאל חלוּק מֵחבֵרוֹ לילֵך בוֹ לבית האֵבל כדי שיֵלֵך ויחזֹר.
שאלוֹ לבית המִשתה כל אוֹתוֹ היוֹם.
שאלוֹ לעשוֹת בוֹ מִשתה שלוֹ אין פחוֹת מִשִבעה ימים.