1
ברכוֹת אחֵרוֹת וּדברים שאין בהן פתיחה ולֹא חתימה תִקנוּ חכמים דרך שבח והוֹדיה להקדוֹש ברוּך הוּא,
כמוֹ בִרכוֹת התפִלה שכבר כתבנוּם,
והֵם אֵלוּ:
הבוֹנה בית חדש והקוֹנה כֵלים חדשים,
בין יֵש לוֹ כיוֹצֵא בהן בין אין לוֹ מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שהחינוּ וקימנוּ והִגיענוּ לזמן הזה'.
2
וכֵן הרוֹאה את חבֵרוֹ לאחר שלֹשים יוֹם מברֵך 'שהחינוּ'.
ואִם ראהוּ לאחר שנים עשר חֹדש מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם מחיֵה המֵתים'.
הרוֹאה פרי המִתחדֵש מִשנה לשנה בִתחִלת ראיתוֹ מברֵך 'ברוּך וכו' שהחינוּ'.
3
שמע שמוּעה טוֹבה מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם הטוֹב והמֵטיב'.
שמע שמוּעה רעה מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם דין האמת'.
וחיב אדם לברֵך על הרעה בטוֹבת נפש כדרך שמברֵך על הטוֹבה בשִמחה,
שנאמר: "ואהבת אֵת יי אלֹהיך בכל לבבך וּבכל נפשך וּבכל מאֹדך" ,
וּבִכלל אהבה זוֹ היתֵרה שנִצטוּינוּ בה,
שאפִלוּ בעֵת שיֵצר לוֹ יוֹדה וישבֵח בשִמחה.
4
הִגיעה אֵליו טוֹבה אוֹ ששמע שמוּעה טוֹבה,
אף על פי שהדברים מראים שטוֹבה זוֹ תִגרֹם לוֹ רעה מברֵך 'הטוֹב והמֵטיב'.
וכֵן אִם נגעה אֵליו רעה אוֹ שמע שמוּעה רעה,
אף על פי שהדברים מראין שרעה זוֹ גוֹרמת לוֹ טוֹבה מברֵך 'דין האמת',
שאין מברכין על העתיד לִהיוֹת,
אלא על מה שאֵרע עתה.
5
ירדוּ גשמים רבים:
אִם יֵש לוֹ שדה מברֵך 'שהחינוּ'; ואִם היתה שלוֹ ושל אחֵרים מברֵך 'הטוֹב והמֵטיב'; ואִם אין לוֹ שדה מברֵך:
'מוֹדים אנחנוּ לך יי אלֹהינוּ על כל טִפה וטִפה שהוֹרדת לנוּ,
ואִלוּ פינוּ מלֵא שירה כים,
וּלשוֹנֵנוּ רִנה כהמוֹן גליו,
ושִפתוֹתינוּ שבח כמרחבי הרקיע,
ועינינוּ מאוֹרוֹת כשמש וכירֵח,
וידינוּ פרוּשוֹת כנִשרי שמים,
ורגלינוּ קלוֹת כאילוֹת אין אנוּ מספיקין להוֹדוֹת לך יי אלֹהינוּ וּלברֵך את שִמך מלכֵנוּ,
על אחת מֵאלף אלפי אלפים ורֹב רִבבי רבבוֹת פעמים הטוֹבוֹת שעשית עִמנוּ ועִם אבוֹתינוּ.
מִלפנים מִמִצרים גאלתנוּ יי אלֹהינוּ,
מִבית עבדים פדיתנוּ,
ברעב זנתנוּ וּבשֹבע כִלכלתנוּ,
וּמֵחרב הִצלתנוּ וּמִדבר מִלטתנוּ וּמֵחלאים רעים רבים דִליתנוּ,
ועד הֵנה עזרוּנוּ רחמיך ולֹא עזבוּנוּ חסדיך.
על כֵן,
אֵברים שפִלגת בנוּ ורוּח וּנשמה שנפחת באפֵנוּ ולשוֹן אשר שמת בפינוּ,
הֵן הֵן יוֹדוּ ויברכוּ את שִמך יי אלֹהינוּ.
ברוּך אתה יי,
רֹב ההוֹדיוֹת,
אֵל התוּשבחוֹת'.
6
מֵאימתי מברכין על הגשמים? מִשיִרבוּ המים על הארץ ויעלוּ אבעבוּעוֹת מִן המטר על פני המים,
ויֵלכוּ האבעבוּעוֹת זה לִקראת זה.
7
אמרוּ לוֹ:
'מֵת אביו וירשתוֹ':
אִם יֵש עִמוֹ אחים מברֵך בתחִלה 'דין האמת' ואחר כך מברֵך 'הטוֹב והמֵטיב'; ואִם אין עִמוֹ אחים מברֵך 'שהחינוּ'.
קִצבוֹ של דבר,
שכל טוֹבה שהיא לוֹ ולאחֵרים מברֵך 'הטוֹב והמֵטיב',
וטוֹבה שהיא לוֹ לבדוֹ מברֵך 'שהחינוּ'.
8
ארבעה צריכין להוֹדוֹת:
חוֹלה שנִתרפה,
וחבוּש שיצא מִבית האסוּרים,
ויוֹרדי הים כשיעלוּ,
והוֹלכי דרכים כשיגיעוּ ליִשוּב.
וּצריכין להוֹדוֹת בִפני עשרה,
וּשנים מֵהן חכמים,
שנאמר: "וירוֹממוּהוּ בִקהל עם וּבמוֹשב זקֵנים יהללוּהוּ" .
וכיצד מוֹדה? עוֹמֵד ביניהן וּמברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
הגוֹמֵל לחיבין טוֹבוֹת,
שגמלני טוֹב'.
וכל השוֹמעים אוֹמרים:
'שגמלך טוֹב,
הוּא יגמלך סלה'.
9
הרוֹאה מקוֹם שנעשה בוֹ נִסים לישראֵל,
כגוֹן ים סוּף וּמעברוֹת הירדֵן מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שעשה נִסים לאבוֹתינוּ במקוֹם הזה'.
וכֵן כל מקוֹם שנעשה בוֹ נֵס לרבים.
אבל מקוֹם שנעשה בוֹ נֵס ליחיד אוֹתוֹ היחיד וּבנוֹ וּבן בנוֹ מברֵך כשרוֹאה אוֹתוֹ מקוֹם:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שעשה לי נֵס במקוֹם הזה',
אוֹ: 'שעשה לאבי נֵס במקוֹם הזה'.
הרוֹאה גֹב אריוֹת וכִבשן האֵש,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שעשה נֵס לצדיקים במקוֹם הזה'.
הרוֹאה מקוֹם שעוֹבדין בוֹ עבוֹדה זרה,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שנתן ארך אפים לעוֹברי רצוֹנוֹ'.
מקוֹם שנעקרה מִמנוּ עבוֹדה זרה:
אִם ארץ ישראֵל הוּא מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שעקר עבוֹדה זרה מֵארצֵנוּ'; ואִם חוּצה לארץ הוּא מברֵך:
'שעקר עבוֹדה זרה מִן המקוֹם הזה'.
ואוֹמֵר בִשתיהן:
'כשֵם שעקרתה מִן המקוֹם הזה,
כך תעקֹר מִכל המקוֹמוֹת ותשֵב לֵב עוֹבדיהן לעבדך'.
10
הרוֹאה בתי ישראֵל בישוּבן,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם מציב גבוּל אלמנה'.
בחוּרבנן, מברֵך:
'דין האמת'.
הרוֹאה קִברי ישראֵל,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכִלכֵל אתכם בדין והֵמית אתכם בדין,
ועתיד להקים אתכם לחיי העוֹלם הבא בדין.
ברוּך אתה יי מחיֵה המֵתים'.
11
הרוֹאה שֵש מֵאוֹת אלף בני אדם כאחד:
אִם גוֹים הֵם אוֹמֵר:
"בוֹשה אִמכם מאֹד חפרה יוֹלדתכם" וכו' ; ואִם ישראֵל הֵם וּבארץ ישראֵל מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
חכם הרזים'.
הרוֹאה חכמי אוּמוֹת העוֹלם מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שנתן מֵחכמתוֹ לבשר ודם'.
חכמי ישראֵל 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שנתן מֵחכמתוֹ לירֵאיו'.
מלכי אוּמוֹת העוֹלם מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שנתן מִכבוֹדוֹ לבשר ודם'.
מלכי ישראֵל מברֵך:
'שנתן מִכבוֹדוֹ לירֵאיו'.
12
הרוֹאה את הכוּשי ואת המשוּנין בצוּרת פניהם אוֹ באֵבריהם,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם משנֵה הבריוֹת'.
ראה סוּמה אוֹ קִטֵע וּמוּכי שחין וּבהקנין וכיוֹצֵא בהן,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם דין האמת'.
ואִם נוֹלדוּ כֵן מִמעי אִמן,
מברֵך: 'ברוּך משנֵה הבריוֹת'.
וכֵן הרוֹאה פיל וקוֹף וקיפוֹף,
מברֵך: 'ברוּך משנֵה הבריוֹת'.
13
הרוֹאה בריוֹת טוֹבוֹת וּמתוּקנוֹת ביוֹתֵר,
ואילנוֹת טוֹבוֹת כֵן,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שככה לוֹ בעוֹלמוֹ'.
היוֹצֵא לשדוֹת ולגנוֹת ביוֹמי ניסן וראה אילנוֹת פוֹרחוֹת ונִצנים עוֹלים,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שלֹא חִסֵר בעוֹלמוֹ כלוּם וּברא בוֹ בריוֹת טוֹבוֹת נאוֹת כדי להִתנאוֹת בהם בני אדם'.
14
על הרוּחוֹת שינשבוּ בזעף,
ועל הברקים ועל הרעמים,
ועל קוֹל ההברה שתִשמע בארץ כמוֹ רֵחים גדוֹלים,
ועל האֵד שבאויר שיֵראוּ כאִלוּ הֵם כוֹכבים נוֹפלים ורצים מִמקוֹם למקוֹם אוֹ כמוֹ כוֹכבים שיֵש להן זנב על כל אחד מֵאֵלוּ מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שכֹחוֹ מלֵא עוֹלם'.
ואִם רצה,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם עוֹשֵה ברֵאשית'.
15
על ההרים ועל הגבעוֹת ועל המִדברוֹת ועל הימים ועל הנהרוֹת,
אִם ראה אחד מֵהן אחר שלֹשים יוֹם מברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם עוֹשֵה ברֵאשית'.
הרוֹאה את הים הגדוֹל מִשלֹשים יוֹם לִשלֹשים יוֹם אוֹ יתֵר,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם העוֹשה את הים הגדוֹל'.
16
הרוֹאה קשת בענן,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
זוֹכֵר הברית,
נאמן בִבריתוֹ,
וקים במאמרוֹ'.
הרוֹאה לבנה בחִדוּשה,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם אשר במאמרוֹ ברא שחקים וּברוּח פיו כל צבאם,
חֹק וּזמן נתן להם שלֹא ישנוּ את תפקידם,
ששים וּשמֵחים לעשוֹת רצוֹן קוֹניהם,
פוֹעלי אמת שפעוּלתן אמת,
וללבנה אמר שתִתחדֵש לִהיוֹת עטרת תִפארת לעמוּסי בטן,
שהֵן עתידין להִתחדֵש כמוֹתה וּלפאֵר ליוֹצרם על כבוֹד מלכוּתוֹ.
ברוּך אתה יי מחדֵש חדשים'.
17
וצריך לברֵך ברכה זוֹ מֵעוֹמֵד,
שכל המברֵך על החֹדש בִזמנוֹ,
כאִלוּ הִקביל פני שכינה.
ואִם לֹא בֵרֵך עליו בלילה הרִאשוֹן יֵש לוֹ לברֵך עליו עד שִשה עשר יוֹם בחֹדש עד שתִתמלֵא פגמתוֹ.
18
הרוֹאה את החמה ביוֹם תקוּפת ניסן של תחִלת המחזוֹר של שמוֹנה ועשרים,
שהתקוּפה בִתחִלת ליל רביעי,
כשרוֹאה אוֹתה ביוֹם רביעי בבֹקר,
מברֵך 'עוֹשֵה ברֵאשית'.
וכֵן כשתחזֹר הלבנה לִתחִלת מזל טלה בִתחִלת החֹדש,
ולֹא תִהיה נוֹטה לֹא לצפוֹן ולֹא לדרוֹם,
וכֵן כשיחזרוּ כל כוֹכב וכוֹכב מֵחמֵשת הכוֹכבים הנִשארים לִתחִלת מזל טלה,
ולֹא יהיה נוֹטה לֹא לצפוֹן ולֹא לדרוֹם,
וכֵן בכל עֵת שיֵראה מזל טלה עוֹלה מִקצֵה המִזרח על כל אחד מֵאֵלוּ מברֵך 'עוֹשֵה ברֵאשית'.
19
הרוֹאה בתי אוּמוֹת העוֹלם בישוּבן,
אוֹמֵר: "בית גֵאים יסח יי" .
בחוּרבנן, אוֹמֵר:
"אֵל נקמוֹת יי אֵל נקמוֹת" וכו' .
ראה את קִברי אוּמוֹת העוֹלם,
אוֹמֵר: "בוֹשה אִמכם מאֹד" וכו' .
20
הנִכנס למרחץ אוֹמֵר:
'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהי שתכניסֵני לשלוֹם ותוֹציאֵני לשלוֹם,
ותצילֵני מִזה וּמִכיוֹצֵא בוֹ לעתיד לבֹא'.
וּכשיֵצֵא מִן המרחץ אוֹמֵר:
'מוֹדה אני לפניך יי אלֹהי שהִצלתני מִן האוּר'.
21
הנִכנס להקיז דם אוֹמֵר:
'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהי שיִהיה עֵסק זה לִרפוּאה,
כי רוֹפֵא של חִנם אתה'.
וּכשיֵצֵא אוֹמֵר:
'ברוּך רוֹפֵא חיים'.
22
ההוֹלֵך למֹד את גרנוֹ אוֹמֵר:
'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהי שתִשלח ברכה במעשֵה ידי'.
הִתחיל למֹד,
אוֹמֵר: 'ברוּך השוֹלֵח ברכה בכרי הזה'.
מדד ואחר כך בִקֵש רחמים הרי זוֹ תפִלת שוא.
וכל הצוֹעֵק לשעבר הרי זוֹ תפִלת שוא.
23
הנִכנס לבית המִדרש אוֹמֵר:
'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהי שלֹא אכשֵל בִדבר הלכה,
שלֹא אֹמר על טמֵא טהוֹר ועל טהוֹר טמֵא,
ועל מוּתר אסוּר ועל אסוּר מוּתר,
ואל אכשֵל בִדבר הלכה,
וישמחוּ בי חבֵרי,
ואל יכשלוּ חבֵרי בִדבר הלכה,
ואשמח בהם'.
24
וּביציאתוֹ מִבית המִדרש אוֹמֵר:
'מוֹדה אני לפניך יי אלֹהי ששמת חלקי מיוֹשבי בית המִדרש ולֹא שמת חלקי מיוֹשבי קרנוֹת,
שאני משכים והֵם משכימין:
אני משכים לדִברי תוֹרה,
והֵם משכימין לִדברים בטֵלים; אני עמֵל והֵם עמֵלין:
אני עמֵל וּמקבֵל שכר,
והֵם עמֵלים ואין מקבלין שכר; אני רץ והֵם רצים:
אני רץ לחיי העוֹלם הבא,
והֵם רצים לִבאֵר שחת'.
25
הנִכנס לִכרך אוֹמֵר:
'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהי שתכניסֵני לִכרך זה לשלוֹם'.
ואִם נִכנס בשלוֹם,
אוֹמֵר: 'מוֹדה אני לפניך יי אלֹהי שהִכנסתני בשלוֹם'.
וּכשיבקֵש לצֵאת,
אוֹמֵר: 'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהי שתוֹציאֵני מִכרך זה בשלוֹם'.
ואִם יצא בשלוֹם,
אוֹמֵר: 'מוֹדה אני לפניך יי אלֹהי שהוֹצֵאתני מִכרך זה לשלוֹם.
וּכשֵם שהוֹצֵאתני בשלוֹם,
כך תוֹליכֵני לשלוֹם ותִסמכֵני לשלוֹם ותצעידֵני לשלוֹם ותצילֵני מִכף אוֹיֵב ואוֹרֵב בדרך'.