1
כשֵם שאסוּר לוֹ לאדם לֵהנוֹת במאכל אוֹ במשקה קֹדם ברכה,
כך אסוּר לוֹ לֵהנוֹת בריח טוֹב קֹדם ברכה.
וכיצד מברכין על ריח טוֹב? אִם היה זה שיֵש לוֹ הריח עֵץ אוֹ מִן העֵץ מברֵך 'בוֹרֵא עצי בשמים'.
ואִם היה עֵשב אוֹ מִן העֵשב מברֵך 'בוֹרֵא עִשבי בשמים'.
ואִם היה לֹא מֵעֵץ ולֹא מֵאדמה,
כגוֹן המֹר שהוּא מִן החיה מברֵך 'בוֹרֵא מיני בשמים'.
ואִם היה פרי הראוּי לאכילה,
כגוֹן אתרוֹג ותפוּח מברֵך 'שנתן ריח טוֹב בפֵרוֹת'.
ועל הכֹל,
אִם אמר 'בוֹרֵא מיני בשמים' יצא.
2
אין מברכין על המוּגמר עד שתעלה תִמרתוֹ.
כיצד מברכין עליו? אִם היה זה הנִשרף שנתן ריח עֵץ מברכין 'עצי בשמים'; ואִם היה עֵשב מברכין 'עִשבי'; ואִם היה מִמין חיה וכיוֹצֵא בה מברכין 'בוֹרֵא מיני בשמים'.
3
שמן של אפרסמוֹן וכיוֹצֵא בוֹ מברֵך עליו 'בוֹרֵא שמן ערֵב'.
אבל שמן זית שכבשוֹ אוֹ טחנוֹ עד שחזר ריחוֹ נוֹדֵף מברֵך עליו 'בוֹרֵא עצי בשמים'.
שמן שבִשמוֹ כעין שמן המִשחה מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני בשמים'.
הֵביאוּ לפניו שמן והדס מברֵך על ההדס וּפוֹטֵר את השמן,
מִפני שברכה אחת לִשניהן,
והיא 'עצי בשמים'.
4
היה לפניו בֹשם שהוּא עֵץ וּבֹשם שהוּא עֵשב אין בִרכת אחד מֵהן פוֹטרת את חבֵרוֹ,
אלא מברֵך על זה לעצמוֹ ועל זה לעצמוֹ.
הֵביאוּ לפניו יין ושמן אוֹחֵז יין בימינוֹ ושמן בִשמֹאלוֹ,
וּמברֵך על היין ושוֹתֵהוּ,
וחוֹזֵר וּמברֵך על השמן וּמֵריח בוֹ,
וטחוֹ ברֹאש השמש.
ואִם היה השמש תלמיד חכמים טחוֹ בכֹתל.
5
דבר שהוּא ספֵק אִם מִן העֵץ אִם מִן האדמה מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני בשמים'.
בֹשם שעֵרבוֹ הרוֹכֵל מִמינין הרבֵה מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני בשמים'.
נִכנס לחנוּתוֹ של בשם שיֵש בה מינין הרבֵה מברֵך 'בוֹרֵא מיני בשמים':
אִם ישב שם כל היוֹם כוּלוֹ אינוֹ מברֵך אלא אחת; נִכנס ויצא,
נִכנס ויצא מברֵך על כל פעם וּפעם.
6
השוֹשנה וחִלפי המים מברכין עליהם 'בוֹרֵא עצי בשמים'.
נרגֵס של גִנה 'בוֹרֵא עצי בשמים'; ושל שדה 'בוֹרֵא עִשבי בשמים'.
הוּרד וּמי הוּרד והלבֹנה והמצטִכי וכיוֹצֵא בהן 'בוֹרֵא עצי בשמים'.
7
שלֹשה מיני ריח טוֹב אין מברכין עליהן,
ואֵלוּ הֵן:
ריח טוֹב שאסוּר להריח בוֹ,
וריח טוֹב העשוּי להעביר ריח רע,
וריח טוֹב שלֹא נעשה להריח בעצמוֹ של ריח זה.
8
כיצד? בשמים של עבוֹדה זרה וּבשמים שעל ערוה מִן העריוֹת אין מברכין עליהן,
לפי שאסוּר להריח בהן.
בשמים של מֵתים וּבשמים של בית הכִסֵא ושמן העשוּי להעביר את הזוּהמה אין מברכין עליהן,
לפי שנעשוּ להעביר ריח רע.
מוּגמר שמגמרין בוֹ את הכֵלים ואת הבגדים אין מברכין עליו,
לפי שלֹא נעשה להריח בעצמוֹ של מוּגמר.
וכֵן המֵריח בִבגדים המוּגמרין אינוֹ מברֵך,
לפי שאין שם עִקר בֹשם,
אלא ריח בלֹא עִקר.
9
בשמים שבִמסִבה של גוֹים אין מברכין עליהם,
שסתם מסִבת גוֹים לעבוֹדה זרה.
היה מהלֵך חוּץ לכרך והֵריח ריח טוֹב:
אִם רֹב העיר גוֹים אינוֹ מברֵך; ואִם רֹב ישראֵל מברֵך.
נִתערֵב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הוֹלכין אחר הרֹב.