1
חמִשה מינין הֵן:
החִטים, והשעוֹרים,
והכוּסמין, ושִבֹלת שוּעל,
והשיפוֹן. הכוּסמין מִמין החִטים,
ושִבֹלת שוּעל והשיפוֹן מִמין השעוֹרים.
וחמֵשת מינים האֵלוּ:
כשהֵן שִבלים נִקראין תבוּאה בכל מקוֹם; ואחר שדשין אוֹתן וזוֹרין אוֹתן נִקראין דגן; וּכשטוֹחנין את אחד מֵהן ולשין את קִמחוֹ ואוֹפין אוֹתוֹ נִקרֵאת פת.
והפת הנעשית מֵאחד מֵהן היא הנִקרֵאת פת בכל מקוֹם,
בלֹא לויה.
2
האוֹכֵל פת חיב לברֵך לפניה:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם המוֹציא לחם מִן הארץ'.
אכל דגן שלוּק כמוֹת שהוּא מברֵך לפניו 'בוֹרֵא פרי האדמה',
וּלאחריו 'בוֹרֵא נפשוֹת רבוֹת'.
אכל קמח מברֵך לפניו 'שהכֹל',
וּלאחריו 'בוֹרֵא נפשוֹת רבוֹת'.
3
קמח של אחד מֵחמֵשת המינים שקלהוּ ועֵרבוֹ במים אוֹ בִשאר משקין:
אִם היה עבה כדי שיִהיה ראוּי לאכילה,
וּלעטוֹ מברֵך עליו בתחִלה 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת'; ואִם היה רך כדי שיִהיה ראוּי לִשתיה מברֵך עליו בתחִלה 'שהכֹל',
וּלבסוֹף 'בוֹרֵא נפשוֹת רבוֹת'.
4
קמח של אחד מֵחמֵשת המינים שבִשלוֹ בִקדֵרה,
בין לבדוֹ בין שעֵרבוֹ עִם דברים אחֵרים,
כגוֹן לביבוֹת וכיוֹצֵא בהן,
וכֵן הדגן שחִלקוֹ אוֹ כתשוֹ וּבִשלוֹ בִקדֵרה,
כגוֹן הריפוֹת וגרש הכרמל וכיוֹצֵא בהן,
וכל זה הוּא הנִקרא מעשֵה קדֵרה,
וכֵן כל תבשיל שעֵרֵב בוֹ אחד מֵחמֵשת המינים,
בין קמח בין פת בתחִלה מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת'.
5
במה דברים אמוּרים? בשהיה אוֹתוֹ המין חשוּב אצלוֹ ולֹא היה טפֵלה.
אבל אִם היה אחד מֵחמֵשת המינים שעֵרֵב טפֵלה אינוֹ מברֵך אלא על העִקר,
וּפוֹטֵר את הטפֵלה.
וזה כלל בברכוֹת:
כל שהוּא עִקר ועִמוֹ טפֵלה מברֵך על העִקר וּפוֹטֵר את הטפֵלה,
בין שהיתה הטפֵלה מעֹרבת עִם העִקר בין שלֹא היתה מעֹרבת.
6
כיצד היא הטפֵלה המעֹרבת? לפת אוֹ כרוּב שבִשלוֹ,
ועֵרֵב בוֹ קמח של אחד מֵחמֵשת המינים כדי לדבקוֹ אינוֹ מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת',
שהלפת הוּא העִקר וקמח זה טפֵלה,
שכל דבר שמערבין אוֹתוֹ כדי לדבֵק אוֹ כדי לִתֵן ריח אוֹ כדי לִצבֹע התבשיל הרי זה טפֵלה לוֹ.
אבל אִם עֵרֵב כדי לִתֵן טעם בתערֹבת הרי הוּא עִקר.
לפיכך, מיני דבש שמבשלין אוֹתן ונוֹתנין בהן חֵלב חִטה כדי לדבֵק,
ועוֹשין מֵהן מיני מתיקה אינוֹ מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת',
מִפני שהדבש הוּא העִקר.
7
כיצד הטפֵלה שאינה מעֹרבת? הרי שצריך לאכֹל דג מליח,
ואכל הפת עִמוֹ כדי שלֹא יזיק המלח גרוֹנוֹ וּלשוֹנוֹ מברֵך על המליח וּפוֹטֵר את הפת,
מִפני שהפת טפֵלה לוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
הפת שפתת אוֹתה פִתים וּבִשלה בִקדֵרה אוֹ לשה במרק:
אִם יֵש בפתיתין כזית,
אוֹ שנִכר שהֵן פת ולֹא נִשתנת צוּרתה מברֵך עליה בתחִלה 'המוֹציא'; ואִם אין בהן כזית אוֹ שעברה צוּרת הפת בבִשוּל מברֵך עליו בתחִלה 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת'.
9
עִסה שנאפת בקרקע כמוֹ שהערביים שוֹכני מִדברוֹת אוֹפים,
הוֹאיל ואין עליה צוּרת פת מברֵך עליה בתחִלה 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת',
ואִם קבע סעוּדתוֹ עליה מברֵך 'המוֹציא לחם'.
וכֵן עִסה שלשה בִדבש אוֹ בשמן אוֹ בחלב אוֹ שעֵרֵב בה מיני תבלין ואפיה,
והיא הנִקרֵאת פת הבאה בכיסנין,
אף על פי שהיא פת מברֵך עליה 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת'.
ואִם קבע סעוּדתוֹ עליה מברֵך 'המוֹציא'.
10
אֹרז שבִשלוֹ אוֹ שעשה מִמנוּ פת בתחִלה מברֵך עליו 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת',
וּלבסוֹף 'בוֹרֵא נפשוֹת רבוֹת',
וּבִלבד שלֹא יהֵא מעֹרב עִם דבר אחֵר,
אלא אֹרז לבדוֹ.
אבל פת דֹחן אוֹ פת של שאר מיני קִטניוֹת בתחִלה מברֵך 'שהכֹל',
וּלבסוֹף 'בוֹרֵא נפשוֹת רבוֹת'.
11
כל שמברכין עליו בתחִלה 'המוֹציא לחם',
מברכין לאחריו בסוֹף בִרכת המזוֹן כסִדרה,
ארבע ברכוֹת.
וכל שמברכין עליו בתחִלה 'בוֹרֵא מיני מזוֹנוֹת',
מברכין לאחריו בסוֹף ברכה אחת מֵעין שלֹש,
חוּץ מִן האֹרז.
12
במה דברים אמוּרים? שאכל מִכזית ומעלה.
אבל האוֹכֵל פחוֹת מִכזית,
בין מִן הפת בין מִשאר אכלין,
והשוֹתה פחוֹת מֵרביעית,
בין מִן היין בין מִשאר משקים מברֵך בתחִלה ברכה הראוּיה לאוֹתוֹ המין,
וּלבסוֹף אינוֹ מברֵך כלל.
13
וזוֹ היא ברכה אחת שמֵעין שלֹש:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
על המִחיה ועל הכלכלה,
ועל ארץ חמדה טוֹבה וּרחבה שרצית והִנחלת את אבוֹתינוּ.
רחֵם יי אלֹהינוּ על ירוּשלים עירך ועל ציוֹן מִשכן כבוֹדך,
והעלֵנוּ לתוֹכה ושמחֵנוּ בבִנינה,
וּנברכך עליה בִקדוּשה וּבטהרה.
ברוּך אתה יי על הארץ ועל המִחיה'.
וּבשבת וּבימים טוֹבים אוֹמֵר בִברכה זוֹ בִכללה מֵעין קדוּשת היוֹם,
כדרך שמזכיר בבִרכת מזוֹן.