1
סֵדר בִרכת המזוֹן כך הוּא:
רִאשוֹנה בִרכת 'הזן',
שניה בִרכת 'הארץ',
שלישית 'בוֹנֵה ירוּשלים',
רביעית 'הטוֹב והמֵטיב'.
ברכה רִאשוֹנה מֹשה רבֵנוּ תִקנה,
וּשניה תִקֵן יהוֹשוּע,
וּשלישית תִקֵן דוִד וּשלֹמֹה בנוֹ,
וּברכה רביעית חכמי מִשנה תִקנוּה.
2
סֵדר בִרכת המזוֹן כך הוּא:
רִאשוֹנה בִרכת 'הזן',
שניה בִרכת 'הארץ',
שלישית 'בוֹנֵה ירוּשלים',
רביעית 'הטוֹב והמֵטיב'.
ברכה רִאשוֹנה מֹשה רבֵנוּ תִקנה,
וּשניה תִקֵן יהוֹשוּע,
וּשלישית תִקֵן דוִד וּשלֹמֹה בנוֹ,
וּברכה רביעית חכמי מִשנה תִקנוּה.
3
בִרכת הארץ צריך לוֹמר הוֹדיה בִתחִלתה וּבסוֹפה,
וחוֹתֵם בה:
'על הארץ ועל המזוֹן'.
וכל שלֹא אמר 'ארץ חמדה טוֹבה וּרחבה' בבִרכת הארץ לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ.
וצריך להזכיר בה ברית ותוֹרה,
וּלהקדים ברית לתוֹרה,
שהברית הזֹאת שאוֹמרין בבִרכת הארץ היא ברית מילה שנִכרתוּ עליה שלֹש עשרֵה בריתוֹת,
והתוֹרה כוּלה נִכרתוּ עליה שלֹש בריתוֹת,
שנאמר: "אֵלה דִברי הברית וכו' מִלבד הברית אשר כרת אִתם בחֹרֵב" ,
וכתוּב: "אתם נִצבים וכו' לעברך בִברית" וכו' .
4
ברכה שלישית פוֹתֵח בה:
'רחֵם יי אלֹהינוּ על ישראֵל עמך ועל ירוּשלים עירך' אוֹ:
'נחמֵנוּ יי אלֹהינוּ בירוּשלים עירך',
וחוֹתֵם בה:
'בוֹנֵה ירוּשלים' אוֹ:
'מנחֵם עמוֹ בבִנין ירוּשלים'.
וּלפיכך נִקרֵאת ברכה זוֹ 'נחמה'.
וכל מי שלֹא אמר 'מלכוּת בית דוִד' בִברכה זוֹ לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ,
מִפני שהיא עִנין הברכה,
שאין נחמה גמוּרה אלא בחזרת מלכוּת בית דוִד.
5
בשבתוֹת וימים טוֹבים מתחיל בנחמה וּמסיֵם בנחמה,
ואוֹמֵר קדוּשת היוֹם באמצע.
כיצד? מתחיל 'נחמֵנוּ יי אלֹהינוּ בציוֹן עירך' אוֹ 'רחֵם יי אלֹהינוּ על ישראֵל עמך ועל ירוּשלים עירך' וכו',
וּמסיֵם: 'מנחֵם עמוֹ בבִנין ירוּשלים' אוֹ 'בוֹנֵה ירוּשלים'; ואוֹמֵר באמצע בשבת:
'אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ,
רצֵה והחליצֵנוּ במִצווֹתיך וּבמִצות יוֹם השביעי הזה,
ונִשבֹת בוֹ וננוּח בוֹ כמִצות רצוֹנך,
ואל תהי צרה ויגוֹן ביוֹם מנוּחתֵנוּ'.
וּבימים טוֹבים אוֹמֵר:
'אלֹהינוּ וֵאלֹהי אבוֹתינוּ יעלה ויבֹא' וכו'.
וכֵן בראשי חדשים וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד מוֹסיף באמצע ברכה שלישית 'יעלה ויבֹא'.
6
בחנוּכה וּפוּרים מוֹסיף באמצע בִרכת הארץ 'על הנִסים' וכו',
כדרך שמוֹסיף בתפִלה.
ויוֹם טוֹב אוֹ רֹאש חֹדש שחל לִהיוֹת בשבת מזכיר 'רצֵה והחליצֵנוּ' תחִלה,
ואחר כך 'יעלה ויבֹא'.
וכֵן רֹאש חֹדש טֵבֵת שחל לִהיוֹת בשבת מזכיר 'על הנִסים' בבִרכת הארץ,
וּ'רצֵה והחליצֵנוּ' ו'יעלה ויבֹא' בנחמה.
7
ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלֹש מלכוּיוֹת.
וּכשמברֵך האוֹרֵח אֵצל בעל הבית מוֹסיף בה ברכה לבעל הבית.
כיצד מברכוֹ? אוֹמֵר:
'יהי רצוֹן שלֹא תֵבוֹש בעל הבית בעוֹלם הזה ולֹא תִכלֵם לעוֹלם הבא'.
ויֵש לוֹ רשוּת להוֹסיף בבִרכת בעל הבית וּלהאריך בה.
8
וּכשמברכין בבית האבֵל אוֹמֵר בִברכה רביעית:
'המלך החי,
הטוֹב והמֵטיב,
אֵל אמת,
דין אמת,
שוֹפֵט בצדק,
שליט בעוֹלמוֹ לעשוֹת בוֹ כִרצוֹנוֹ,
שאנחנוּ עבדיו ועמוֹ וּבכֹל אנוּ חיבין להוֹדוֹת לוֹ וּלברכוֹ'.
וּמבקֵש רחמים על האבֵל לנחמוֹ כפי מה שיִרצה,
וגוֹמֵר: 'הרחמן' וכו'.
9
בבית חתנים מברכין בִרכת חתנים אחר ארבע ברכוֹת אֵלוּ בכל סעוּדה וּסעוּדה שאוֹכלין שם.
ואין מברכין ברכה זוֹ לֹא עבדים ולֹא קטנים.
ועד כמה מברכין אוֹתה? אִם היה אלמוֹן שנשא אלמנה מברכין אוֹתה ביוֹם רִאשוֹן בִלבד.
ואִם היה בחוּר שנשא אלמנה אוֹ אלמוֹן שנשא בתוּלה מברכין אוֹתה כל שִבעת ימי המִשתה.
10
ברכה זוֹ שמוֹסיפין בבית חתנים,
היא ברכה אחרוֹנה מִשבע ברכוֹת של נִשוּאין.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ האוֹכלים הֵן שעמדוּ בבִרכת נִשוּאין ושמעוּ הברכוֹת.
אבל אִם היוּ האוֹכלין אחֵרים,
שלֹא שמעוּ בִרכוֹת נִשוּאין בִשעת נִשוּאין מברכין בִשבילן אחר בִרכת מזוֹן שבע ברכוֹת,
כדרך שמברכין בִשעת נִשוּאין.
והוּא שיִהיוּ עשרה,
וחתנים מִן המִנין.
12
שכח ולֹא הִזכיר בשבת אוֹ ביוֹם טוֹב קדוּשת היוֹם:
אִם נִזכר קֹדם שיתחיל בִברכה רביעית בשבת אוֹמֵר:
'ברוּך אשר נתן שבת מנוּחה לעמוֹ ישראֵל לאוֹת ולִברית קֹדש,
ברוּך אתה יי מקדֵש השבת',
וּביוֹם טוֹב אוֹמֵר:
'ברוּך אשר נתן ימים טוֹבים לעמוֹ ישראֵל לששוֹן וּלשִמחה,
ברוּך אתה יי מקדֵש ישראֵל והזמנים',
וּמתחיל בִברכה רביעית וגוֹמֵר; ואִם נִזכר אחר שהִתחיל בִברכה רביעית פוֹסֵק וחוֹזֵר לרֹאש,
שהוּא בִרכת 'הזן'.
13
בראשי חדשים,
שכח ולֹא אמר 'יעלה ויבֹא':
אִם נִזכר קֹדם שיתחיל בִברכה רביעית אוֹמֵר:
'ברוּך שנתן ראשי חדשים לעמוֹ ישראֵל לזִכרוֹן',
ואינוֹ חוֹתֵם בה,
וּמתחיל בִברכה רביעית וגוֹמֵר; ואִם נִזכר אחר שהִתחיל בִברכה רביעית גוֹמֵר אוֹתה ואינוֹ חוֹזֵר.
וכֵן בחוּלוֹ של מוֹעֵד.
וּבחנוּכה וּבפוּרים,
אִם שכח ולֹא הִזכיר העִנין בבִרכת המזוֹן אינוֹ חוֹזֵר.
14
מי שאכל ושכח ולֹא בֵרֵך,
אִם נִזכר קֹדם שיִתאכֵל המזוֹן במֵעיו חוֹזֵר וּמברֵך.
וכֵן אִם נעלם מִמנוּ ולֹא ידע אִם בֵרֵך אִם לֹא בֵרֵך חוֹזֵר וּמברֵך,
והוּא שלֹא נִתאכֵל המזוֹן במֵעיו.