1
שוּתף שטען על חבֵרוֹ ש'כך היה תנאי בינינוּ',
והלה אוֹמֵר:
'לֹא היה תנאי זה מֵעוֹלם'; אוֹ שטען ש'הקרן שלי היה כך וכך',
והלה אוֹמֵר:
'אינוֹ אלא פחוֹת מִזה'; אוֹ שטען ש'כבר נתתי לך מִן השוּתפוּת',
והלה אוֹמֵר:
'לֹא לקחתי'; אוֹ שטען ש'סחוֹרה זוֹ מִשלי',
והלה אוֹמֵר:
'מִשל אמצע',
וכֵן כל כיוֹצֵא בִטענוֹת אֵלוּ הרי הרשוּת ביד התוֹבֵע בִשבוּעה.
:כיצד? אִם רצה התוֹבֵע שלֹא ישביע השוּתף שבוּעת השוּתפין,
וישביעוֹ הסֵת על הטענה שכוֹפֵר בה ואוֹמֵר 'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם' הרי זה משביע; ואִם רצה מגלגֵל עליו כל אֵלוּ הדברים בִשבוּעת השוּתפין,
וּמשביעוֹ בטענת ספֵק ש'לֹא גזלתני כלוּם כל ימי השוּתפוּת',
וש'היה בינינוּ תנאי כך וכך',
וש'זוֹ הסחוֹרה שלך',
וש'נתתה לי כך וכך',
וכל כיוֹצֵא בזה.
2
התוֹבֵע שוּתפוֹ להשביעוֹ שבוּעת השוּתפין,
הנִתבע אוֹמֵר:
'כבר חלקנוּ,
ולֹא נִשאר לך אצלי כלוּם',
והתוֹבֵע אוֹמֵר:
'עדין לֹא חלקנוּ,
ולֹא עשינוּ חשבוֹן',
אוֹ שאמר התוֹבֵע:
'חלקנוּ על מנת שנשביע אוֹתך שבוּעת השוּתפין בכל עֵת שנִרצה,
ועדין לֹא נִשבעת לי ואתה מדחה אוֹתי מיוֹם ליוֹם' אינוֹ יכוֹל להשביעוֹ בטענת ספֵק.
:אפִלוּ אמר הנִתבע:
'כֵן, חלקנוּ,
ונִשאר לך אצלי,
וזה הנִשאר אינוֹ אלא חוֹב שזקפתוֹ עלי' אוֹ 'פִקדוֹן הִנחתוֹ אצלי',
אף על פי שיֵש עֵדים שהיה שוּתפוֹ אינוֹ יכוֹל להשביעוֹ בטענת ספֵק; ואינוֹ יכוֹל להשביעוֹ הסֵת שכבר חלקוּ אוֹ שלֹא נִשתתפוּ מֵעוֹלם,
ואפִלוּ על ידי גִלגוּל.
:לפי שאין משביעין הסֵת ולֹא מגלגלין אלא על טענה שאִם יוֹדה בה יהיה חיב לשלֵם ממוֹן.
אבל דבר שאפִלוּ הוֹדה בוֹ אינוֹ חיב אלא שבוּעה אינוֹ נִשבע עליו,
ואפִלוּ על ידי גִלגוּל.
וכזה הוֹרוּ כל הגאוֹנים בעלי הוֹראה.
3
טען ש'עדין שוּתפי אתה,
ונִשאר לי אצלך כך וכך',
וזה אוֹמֵר:
'כבר חלקנוּ,
ולֹא נִשאר לך אצלי כלוּם' אוֹ 'לֹא הייתה שוּתפי מֵעוֹלם' הרי הנִתבע נִשבע הסֵת שאין לוֹ בידוֹ כלוּם,
וּמגלגֵל עליו ש'לֹא גזלתני כלוּם מֵעוֹלם'; ואינוֹ מגלגֵל עליו ש'לֹא הייתה שוּתפי' אוֹ ש'כבר חלקנוּ',
מִן הטעם שבֵארנוּ.
4
טען ש'עדין שוּתפין אנחנוּ,
ויֵש לי להשביעך בטענת ספֵק',
והלה אוֹמֵר:
'לֹא נִשתתפנוּ מֵעוֹלם',
והֵביא התוֹבֵע עֵדים שהיה שוּתפוֹ,
וחזר הנִתבע אחר כך ואמר:
'חלקנוּ' אין שוֹמעין לוֹ,
שהרי הוּחזק כפרן לִשבוּעה זוֹ,
וישבע שבוּעת השוּתפין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
ראוּבֵן שהִטיל לכיס ארבע מֵאוֹת דינרין והִטיל שִמעוֹן מאתים ונִשתתפוּ,
ונשאוּ ונתנוּ ביחד,
והרי הממוֹן כוּלוֹ ביד ראוּבֵן,
וטען ראוּבֵן שפחת כל הקרן חמֵש מֵאוֹת אין אוֹמרין:
ישבע ראוּבֵן שבוּעת השוּתפין שפחתוּ כך וישלֵם שִמעוֹן חמִשים מִביתוֹ,
אלא ישבע ראוּבֵן שבוּעת השוּתפין,
ויֵלֵך במנה שבידוֹ בִלבד,
ולֹא ישלֵם שִמעוֹן כלוּם.
:טען ראוּבֵן ש'שִמעוֹן ידע בודאי בִפחת זה שפחתנוּ' יגלגֵל על שִמעוֹן שאינוֹ יוֹדֵע בודאי סכוּם הפחת הזה.
ואִם לֹא נִתעסֵק שִמעוֹן בשוּתפוּת זוֹ כלל ישבע שִמעוֹן הסֵת שאינוֹ יוֹדֵע בודאי בזה ההפסֵד,
ויפטֵר.:ולֹא עוֹד,
אלא אִם היה זה המנה הנִשאר ביד שִמעוֹן חוֹלקין אוֹתוֹ בשוה,
שאין השוּתף מִן הנִשבעין ונוֹטלין כדי שיִשבע ויטֹל מה שביד חבֵרוֹ,
אלא נִשבע ונִפטר אוֹ נוֹטֵל מִדבר שהוּא תחת ידוֹ.
והִזהֵר בדין זה,
שכבר טעוּ בוֹ בעלי הוֹראה.
6
טען שִמעוֹן ש'יֵש ללֵוי עלי חוֹב בזוֹ השוּתפוּת מנה':
אִם היה בידוֹ כדי החוֹב והיה יכוֹל לִתנוֹ ללֵוי נאמן,
ונוֹתנין החוֹב ואחר כך מחשבין; ואִם אין בידוֹ לִתֵן אינוֹ נאמן להוֹציא מיד ראוּבֵן אוֹ מִן הסחוֹרה הידוּעה לשוּתפוּת,
שמא קנוּניא הֵן עוֹשין שִמעוֹן ולֵוי על נִכסי ראוּבֵן.
ואפִלוּ היתה המִלוה בִשטר אין ראוּבֵן חיב לשלֵם מִמנה כלוּם.
:אבל אִם טען שִמעוֹן ש'ראוּבֵן יוֹדֵע בודאי שזה החוֹב שעלי מֵחמת השוּתפוּת הוּא,
והחוֹב אצלֵנוּ הוּא' ישבע ראוּבֵן הסֵת אוֹ על ידי גִלגוּל ש'איני יוֹדֵע שחוֹב זה אצלֵנוּ',
וישלֵם שִמעוֹן החוֹב מִשלוֹ.
:וכֵן אִם יצא שטר חוֹב על לֵוי בשֵם שִמעוֹן במֵאה דינרין מִממוֹן השוּתפוּת,
ואמר שִמעוֹן:
'נִפרעתי והחזרתי לכיס',
אוֹ שאמר שִמעוֹן:
'קבעתי לוֹ זמן לשנה' אוֹ 'לִשתים' אינוֹ נאמן,
שמא קנוּניא הוּא עוֹשה על נִכסי ראוּבֵן.
:וכיצד דנין בדין זה? לֵוי כבר נִפטר בהוֹדאת שִמעוֹן; ואִם לֹא הֵביא שִמעוֹן ראיה ישלֵם מִביתוֹ,
ויתבע לֵוי בסוֹף זמן שאמר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:בריך רחמנא דסיען