1
הנוֹתֵן מעוֹת לחבֵרוֹ סתם להִתעסֵק בהן,
אוֹ שהִתנוּ בפֵרוּש שיִהיה השכר וההפסֵד ביניהן בשוה,
ואבד כל הממוֹן יֵש מי שהוֹרה שישלֵם המִתעסֵק שליש,
כמוֹ שבֵארנוּ אִם אבד מִקצת הממוֹן.
ויֵראה לי שהוּא משלֵם מחצה שהוּא בתוֹרת מִלוה; וזה שאמרוּ חכמים:
משלֵם שליש בהפסֵד בשלֹא הִגיע ההפסֵד לִטֹל בעל המעוֹת פחוֹת מֵחצי ממוֹנוֹ.
:כיצד? ראוּבֵן שנתן לשִמעוֹן מֵאה ועשרים,
ונשא ונתן וּפחת תִשעים הרי שִמעוֹן משלֵם שלֹשים,
ונִמצא ראוּבֵן נוֹטֵל שִשים.
אבל אִם פחת שִמעוֹן מֵאה וחמִשה אין אוֹמרין:
יפסיד שִמעוֹן חמִשה וּשלֹשים,
שאִם אתה אוֹמֵר כֵן,
נִמצא ראוּבֵן נוֹטֵל חמִשים,
וּלעוֹלם לֹא יטֹל ראוּבֵן פחוֹת מִשִשים.
:לפיכך, שטר עֵסק היוֹצֵא על היתוֹמים שהיה אביהם מִתעסֵק בוֹ נִשבע בעל השטר,
וגוֹבה מחצה שהוּא בתוֹרת מִלוה,
אף על פי שלעוֹלם טוֹענין ליוֹרֵש.
הִנֵה למדת שאינוֹ לעוֹלם נוֹטֵל פחוֹת מִמחצה.
:ולמה אני אוֹמֵר שאין פוֹחתין לוֹ כאן כנגד שכרוֹ שנִתעסֵק בפִקדוֹן? שהרי אבד כל החֵצי של פִקדוֹן,
ולֹא נִשאר כאן פִקדוֹן כלל כדי שנֹאמר:
אִם לֹא יטֹל שכרוֹ יֵראה כרִבית,
שהרי חצי המִלוה בִלבד נוֹטֵל.
:וכֵן אִם הִתנוּ שיִטֹל המִתעסֵק רביע השכר,
ואבד הממוֹן כוּלוֹ משלֵם הרביע כוּלוֹ שהוּא בתוֹרת מִלוה.
אבל אִם נִשאר מִן הממוֹן מעט כדי שאִם תוֹסיף על אוֹתוֹ המעט שתוּת ההפסֵד שפחת,
יבֹא הכֹל רביע הממוֹן אוֹ יתֵר הרי זה משלֵם שתוּת בִלבד,
מִן הטעם שכבר בֵארנוּ.
2
המִתעסֵק שהִפסיד,
וחזר וטרח עד שהִרויח אינוֹ יכוֹל לוֹמר לבעל המעוֹת:
'בֹא וּנחשֵב ההפסֵד שהִפסדנוּ תחִלה ותפסיד שני שלישיו,
וּנחשֵב הרוח שהִרוחנוּ באחרוֹנה ותִטֹל שלישוֹ',
אלא מחשֵב באחרוֹנה בִלבד על הרוח אוֹ על ההפסֵד,
ואין לוֹ אלא ברוח שהוֹסיף על הקרן.
3
נתן לוֹ מאתים יריעוֹת במאתים דינר בעֵסק וּכתבם בִשני שטרוֹת,
מֵאה בכל שטר מחשֵב לוֹ על כל שטר בִפני עצמוֹ,
וּבעל המעוֹת הוּא שהִפסיד על עצמוֹ.
:נתן לוֹ מֵאה יריעוֹת במֵאה דינר,
וחזר ונתן לוֹ בעֵסק אחֵר מֵאה חביוֹת של יין במֵאה דינר,
וכתב לוֹ שטר עֵסק אחד במאתים דינר אינוֹ מחשֵב לוֹ אלא בִשטר אחד,
והמִתעסֵק הוּא שהִפסיד על עצמוֹ.
:כיצד? שאִם מכר המֵאה יריעוֹת במֵאה וּשלֹשים,
והמֵאה חביוֹת בשִבעים בעל המעוֹת נוֹטֵל הכֹל; מִפני שעשה שטר אחד,
הרי הכֹל מאתים,
ולֹא הִרויח כלוּם.
:אבל אִלוּ הִניחם שני עסקים כשהיוּ הרי היה מרויח המִתעסֵק בחלקוֹ בבגדים עשרים,
וּמפסיד בחלקוֹ בחביוֹת עשרה,
והיה נוֹטֵל עשרה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
אין המִתעסֵק יכוֹל לחלֹק המעוֹת של עֵסק אוֹ הסחוֹרה ולוֹמר:
'אטֹל אני החֵצי שבתוֹרת מִלוה לעצמי ואשא ואתֵן בוֹ,
ואניח החֵצי שבתוֹרת הפִקדוֹן בבית דין',
שלֹא נִתן לוֹ ממוֹן זה אלא להִתעסֵק בכוּלוֹ.
:ואִם חלק ועשה זה,
אפִלוּ בבית דין הגדוֹל לֹא עשה כלוּם,
אלא השכר אוֹ ההפסֵד ביניהן על אוֹתן הדרכים שבֵארנוּ.
5
המִתעסֵק שנתן מתנה לאחֵרים מִן המִטלטלים של עֵסק אוֹ מִמעוֹת העֵסק,
והֵביא בעל הממוֹן ראיה ברוּרה שאֵלוּ המִטלטלים אוֹ המעוֹת מִשל עֵסק הֵן מוֹציאין אוֹתן מידם.
ואפִלוּ שִנה אוֹתן המקבֵל מתנה וּמכרם אוֹ נתנם לאחֵרים אוֹ הִפסיד חיב לשלֵם; והכֹל בִראיה ברוּרה.
:כבר בֵארנוּ שהמִתעסֵק שמֵת נִשבע בעל המעוֹת וגוֹבה מחצה; ואִם יֵש שם עֵדים שמִטלטלין אֵלוּ מִן המעוֹת של עֵסק הֵן נוֹטֵל אוֹתן בעל המעוֹת בלֹא שבוּעה.
ואין בעל חוֹב ולֹא האִשה נוֹטלין מֵהן כלוּם; אלא אִם כֵן היה בהן רוח הרי חֵלק הרוח של מֵת של יוֹרשיו,
ויטֹל מֵאוֹתוֹ חֵלק בעל חוֹב אוֹ האִשה.
6
הנוֹתֵן מעוֹת לחבֵרוֹ לִקח בהן פֵרוֹת למחצית שכר,
ולֹא לקח אין לוֹ עליו אלא תרעֹמת.
ואִם נוֹדע בִראיה שלקח וּמכר הרי זה מוֹציא מִמנוּ השכר בעל כרחוֹ.
7
נתן לוֹ מעוֹת לִקח בהן פֵרוֹת למחצית שכר לוֹקֵח בהן מִכל מין שיִרצה,
ולֹא יקח לֹא כסוּת ולֹא עֵצים וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
:המוֹשיב את חבֵרוֹ בחנוּת למחצית שכר:
אִם היה אוּמן לֹא יעסֹק באוּמנוּתוֹ,
לפי שאין עיניו על החנוּת בשעה שעוֹסֵק באוּמנוּתוֹ; ואִם היה שוּתף עִמוֹ בחנוּת מוּתר.
ולֹא יהי לוֹקֵח וּמוֹכֵר דברים אחֵרים; ואִם לקח וּמכר השכר לאמצע.