1
שנים שהֵם נוֹשאים ונוֹתנים בממוֹן השוּתפוּת,
אף על פי שהממוֹן של אחד מֵהן הרי זוֹ נִקרֵאת שוּתפוּת,
ואִם פחתוּ אוֹ הוֹתירוּ הרי הוּא לאמצע,
ויֵש להן להתנוֹת בשכר וּבהפסֵד כל מה שיִרצוּ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל אִם היה האחד בִלבד הוּא שנוֹשֵא ונוֹתֵן בממוֹן השִתוּף,
אף על פי שהממוֹן מִשל שניהם הרי זֹאת השוּתפוּת נִקרֵאת עֵסק,
וזה הנוֹשֵא ונוֹתֵן נִקרא מִתעסֵק,
שהרי הוּא לבדוֹ מִתעסֵק במשא וּמתן,
ושוּתפוֹ שאינוֹ נוֹשֵא ונוֹתֵן נִקרא בעל המעוֹת.
2
תִקנוּ חכמים שכל הנוֹתֵן מעוֹת לחבֵרוֹ להִתעסֵק בהן יהיה חצי הממוֹן בתוֹרת הלואה,
והרי המִתעסֵק חיב באחריוּתוֹ אף על פי שאבד באֹנס,
והחֵצי האחֵר בתוֹרת פִקדוֹן,
והרי הוּא באחריוּת בעל המעוֹת.
ואִם אבד אוֹ נִגנב החֵצי של פִקדוֹן אין המִתעסֵק חיב לשלֵם,
וּלפיכך יהיה שכר זה החֵצי,
אִם הִרויחוּ,
של בעל המעוֹת.
:וּלפי תקנה זוֹ,
אי אפשר שיִהיה השכר אוֹ ההפסֵד של כל הממוֹן לאמצע בשוה,
שאִם אתה אוֹמֵר כֵן,
נִמצא בעל המעוֹת נוֹטֵל שכר חצי מעוֹתיו שהֵן פִקדוֹן ואינוֹ עוֹשה כלוּם,
אלא זה המִתעסֵק טוֹרֵח לוֹ בחֵצי של פִקדוֹן מִפני מעוֹתיו שהִלוהוּ,
ונִמצאוּ באים לידי אבק רִבית.
:והיאך יעשוּ? אִם רצה לִהיוֹת השכר אוֹ ההפסֵד לאמצע בשוה יתֵן למִתעסֵק שכרוֹ בכל יוֹם ויוֹם מימי השוּתפוּת כפוֹעֵל בטֵל של אוֹתה מלאכה שבטל מִמנה.
ואִם לוֹ עֵסק אחֵר כל שהוּא להִתעסֵק בוֹ עִם מעוֹתיו של זה אינוֹ צריך להעלוֹת לוֹ שכר כל יוֹם ויוֹם,
אלא אפִלוּ העלה לוֹ דינר בכל ימי השוּתפוּת,
דיוֹ; ואִם פחתוּ אוֹ הוֹתירוּ יהי לאמצע בשוה.
:וכֵן אִם אמר לוֹ:
'כל הרוח,
יהי לך שלישוֹ' אוֹ 'עשיריתוֹ' 'בִשכרך',
הוֹאיל ויֵש לוֹ עֵסק אחֵר הרי זה מוּתר,
ואִם הִפסידוּ,
יפסיד מחצה.
ואִם היה זה המִתעסֵק אריסוֹ,
והיה לוֹ עֵסק אחֵר אינוֹ צריך להעלוֹת לוֹ שכר כלל,
שהאריס משוּעבד הוּא לבעל השדה.
3
ועוֹד תִקנוּ חכמים,
שכל נוֹתֵן מעוֹת לחבֵרוֹ להִתעסֵק בהן וּפחתוּ אוֹ הוֹתירוּ,
ולֹא רצה לִתֵן לוֹ שכר עמלוֹ בכל יוֹם,
ולֹא הִתנוּ ביניהן שֵם תנאי שיִהיה שכר המִתעסֵק באוֹתוֹ החֵצי של פִקדוֹן שליש רוח הפִקדוֹן,
שהוּא שתוּת רוח כל הממוֹן.
:לפיכך, אִם הִרויחוּ יטֹל המִתעסֵק שני שלישי הרוח:
חצי הרוח של חצי המעוֹת שהֵן מִלוה,
וּשתוּת הרוח בִשכר שנִתעסֵק בפִקדוֹן נִמצא הכֹל שני שלישי הרוח; ויטֹל בעל המעוֹת שליש הרוח.
ואִם פחתוּ יפסיד המִתעסֵק שליש הפחת,
שהרי הוּא חיב בחצי הפחת,
מִפני שחצי המעוֹת מִלוה,
ויֵש לוֹ שתוּת בִשכרוֹ באוֹתוֹ החֵצי של פִקדוֹן נִמצא שנִשאר עליו מִן הפחת שלישוֹ; וּבעל המעוֹת יפסיד שני שלישי הפחת.
4
יֵש מי שטוֹעה ואוֹמֵר שהנוֹתֵן עֵסק סתם:
אִם יהיה שם שכר יטֹל המִתעסֵק חציוֹ; ואִם היה שם הפסֵד יפסיד שליש.
ואין הדבר כֵן,
אלא אִם הִתנוּ על דבר זה בפֵרוּש.
וכֵן אִם הִתנוּ שיפסיד המִתעסֵק מחצה,
ואִם יהיה שם שכר יטֹל שני שלישי הרוח הרי זה מוּתר.
:וכֵן אִם הִתנוּ שאִם יהיה שם שכר יטֹל המִתעסֵק תשיעיתוֹ,
ואִם יהיה שם הפסֵד יפסיד עשיריתוֹ,
הוֹאיל והִתנוּ שיִהיה רוח המִתעסֵק יתֵר על הפסֵדוֹ תנאוֹ קים,
ותוֹספת זוֹ היא כנגד עמלוֹ.
:ורבוֹתי הוֹרוּ שאין תנאי זה מוֹעיל אלא אִם כֵן היה למִתעסֵק עֵסק אחֵר.
אבל אִם אין לוֹ עֵסק אחֵר צריך שיִהיה שכר המִתעסֵק יתֵר על הפסֵדוֹ בִשתוּת,
כמוֹ שבֵארנוּ,
שזה דבר אסוּר הוּא,
ואין התנאי מוֹעיל בוֹ.
ולֹא יֵראה לי זה.
5
הוֹרוּ רבוֹתי,
שאִם הִתנה שיִטֹל המִתעסֵק שלֹשה חלקים מִן השכר וּבעל המעוֹת רביע השכר נִמצא רביע המעוֹת בִלבד בתוֹרת הפִקדוֹן וּשלֹשה רבעים בתוֹרת מִלוה.
לפיכך, אִם היה שם הפסֵד יפסיד המִתעסֵק שלֹשה רביעי ההפסֵד פחוֹת שליש הרביע,
ויפסיד בעל המעוֹת רביע וּשליש רביע,
שהוּא שליש כל ההפסֵד.
:כיצד? נתן לוֹ מֵאה דינרין על תנאי זה,
וחסרוּ ארבעה ועשרים בעל המעוֹת מפסיד שמוֹנה,
והמִתעסֵק משלֵם שִשה עשר.
ועל דרך זוֹ לעוֹלם:
כל חֵלק שיֵש לבעל המעוֹת בשכר:
אִם יהיה שם רוח נוֹטֵל כמוֹ שהִתנוּ; ואִם יהיה שם הפסֵד יפסיד אוֹתוֹ החֵלק ותוֹספת שלישוֹ.
:נִמצֵאת למֵד לפי מִדה זוֹ,
שאִם הִתנוּ שיִטֹל המִתעסֵק רביע השכר,
אִם פחתוּ לֹא ישלֵם המִתעסֵק כלוּם,
שהרי רביע ההפסֵד שהוּא חיב לשלֵם מִפני המִלוה,
יֵש לוֹ כנגדוֹ שליש מה שיִטֹל בעל המעוֹת,
שהוּא רביע,
ונִמצא זה כנגד זה.
:וכֵן אִם הִתנוּ על הפחת ולֹא הִזכירוּ הרוח:
אִם פחתוּ פוֹחֵת המִתעסֵק כפי מה שהִתנוּ; ואִם הוֹסיפוּ נוֹטֵל המִתעסֵק כמוֹ אוֹתוֹ החֵלק שהיה מפסיד,
והוֹספת שליש מה שנטל בעל המעוֹת.
:כיצד? הִתנוּ שאִם יהיה שם הפסֵד יפחֹת המִתעסֵק רביע,
והִפחיתוּ משלֵם רביע הפחת; ואִם הוֹתירוּ נוֹטֵל מחצה.
:ואף על פי שדברים אֵלוּ שהוֹרוּ דִברי טעם הֵם אִם תֵלֵך על דרך זוֹ,
נִמצא המִתעסֵק אפשר שיִפחֹת ויטֹל שכר.
כיצד? כגוֹן שהִתנה עִמוֹ שיִטֹל המִתעסֵק אחד מִשִבעה בשכר,
וּפחתוּ נִמצא נוֹטֵל המִתעסֵק אחד מִשִבעה יתֵר על זה ההפסֵד.
:כיצד? כגוֹן שפחתוּ שִבעה דינרין הרי המִתעסֵק אוֹמֵר לוֹ:
'אני חיב לך דינר אחד כפי התנאי,
ואתה חיב לשלֵם לי שנים,
שהֵן שליש חֵלק הפִקדוֹן'.
נִמצא בעל המעוֹת חיב לִתֵן לוֹ דינר בִשכר שהִפסיד שִבעה; ואִלוּ הִפסיד ארבעה עשר היה חיב בעל המעוֹת לִתֵן לוֹ שני דינרין.
וזה תֵמה גדוֹל,
ודבר שאין הדעת סוֹבלת,
ואין זה אצלי אלא כמוֹ דִברי החוֹלים.
:אבל הדרך והדין האמת יֵראה לי,
שכל שירויח המִתעסֵק,
אִם יהיה שם הפסֵד יפסיד שני שלישי החֵלק שהיה מרויח.
וכֵן אִם הִתנוּ על ההפסֵד,
והִרויחוּ יטֹל כמוֹ אוֹתוֹ החֵלק שהיה מפסיד,
ותוֹספת שליש חֵלק חבֵרוֹ.
:נִמצֵאת אוֹמֵר לפי מִדה זוֹ,
שאִם הִתנוּ שיִטֹל המִתעסֵק רביע השכר,
והִפסיד הרי זה משלֵם שתוּת; ואִם הִתנוּ שיפסיד רביע,
והִרויח נוֹטֵל מחצה.
ועל דרך זוֹ לֹא תִמצא תֵמה,
ויֵצֵא הדין בקו הצדק.