1
המִשתתֵף עִם חבֵרוֹ בִסתם לֹא ישנה מִמִנהג המדינה באוֹתה הסחוֹרה,
ולֹא יֵלֵך למקוֹם אחֵר,
ולֹא ישתתֵף בה עִם אחֵרים,
ולֹא יפקיד ביד אחֵרים,
ולֹא יתעסֵק בִסחוֹרה אחרת,
ולֹא ימכֹר בהקפה אלא דבר שדרכוֹ להִמכֵר תמיד בהקפה,
אלא אִם כֵן הִתנוּ בתחִלה אוֹ שעשה מִדעת חבֵרוֹ.
:עבר ועשה שלֹא מִדעת חבֵרוֹ,
ואחר כך הוֹדיעוֹ ואמר לוֹ:
'עשיתי כך וכך',
והִסכים למעשיו הרי זה פטוּר.
ואין כל הדברים האֵלוּ צריכין קִנין אלא בִדברים בִלבד.
2
אחד מִן השוּתפין שעבר וּמכר בהקפה,
אוֹ פֵרֵש בים,
אוֹ שהלך למקוֹם אחֵר,
אוֹ שנשא ונתן בִסחוֹרה אחרת,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ הדברים כל פחת שיבֹא מֵחמת שעבר,
חיב לשלֵם לבדוֹ.
ואִם היה שם שכר מֵחמת שעבר השכר לאמצע,
כפי מה שהִתנוּ ביניהן בשכר.
:לפיכך, הנוֹתֵן מעוֹת לחבֵרוֹ בתוֹרת שוּתפוּת לִקנוֹת בהן חִטים לִסחוֹרה והלך וקנה שעוֹרים,
אוֹ שנתן לוֹ לִקנוֹת שעוֹרים והלך וקנה חִטים:
אִם פחתוּ פחתוּ לזה שעבר; ואִם הוֹתירוּ הוֹתירוּ לאמצע.
:וכֵן אִם הלך ונִשתתֵף עִם אחֵר בממוֹן השוּתפוּת:
אִם הִפסיד הִפסיד לעצמוֹ; ואִם נִשתכֵר השכר לאמצע.
אבל אִם נִשתתֵף עִם אחֵר בממוֹן עצמוֹ:
אִם פחת פחת לעצמוֹ; ואִם הִרויח הִרויח לעצמוֹ.
ואִם הִתנוּ ביניהן הכֹל לפי התנאי.
3
הנוֹתֵן מעוֹת לחבֵרוֹ לִקח בהן פֵרוֹת למחצית שכר רשאי לִקח לעצמוֹ מֵאוֹתוֹ המין.
וּכשהוּא מוֹכֵר,
לֹא ימכֹר שניהם כאחד,
אלא מוֹכֵר אֵלוּ בִפני עצמן ואֵלוּ בִפני עצמן.
ולֹא יקח לעצמוֹ חִטים ולחבֵרוֹ שעוֹרים,
אלא אוֹ בכוּלן חִטים אוֹ בכוּלן שעוֹרים,
כדי שיִהיוּ מעוֹת שניהם שוים בחבילה.
4
אחד מִן השוּתפין שאמר:
'נוֹליך הסחוֹרה למקוֹם פלוֹני שהיא ביֹקר,
ונִמכֹר שם',
אף על פי שקִבֵל עליו כל אֹנס אוֹ כל פחת שיבֹא להן הרי חבֵרוֹ מעכֵב עליו,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'אין רצוֹני שאתֵן מעוֹת שבידי ואהיה רוֹדֵף אחריך לדין להוֹציא מידך'.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
אחד מִן השוּתפין שבא לישֵן את הפֵרוֹת עד זמן הידוּע אין חבֵרוֹ מעכֵב עליו.
ואִם אין זמן לאוֹתן הפֵרוֹת הרי חבֵרוֹ מעכֵב עליו.
6
שוּתפין ששמוּ פֵרוֹתיהן ונִשתתפוּ בהן יֵש להן הוֹניה זה על זה.
עֵרבוּ הפֵרוֹת בלֹא שוּמה וּמכרוּם ונשאוּ ונתנוּ בִדמיהם הרי אֵלוּ מחשבין את הפֵרוֹת כמה היוּ שוים בעֵת שנִשתתפוּ,
וּמחשבין את השכר אוֹ את ההפסֵד.
7
שוּתפין שמחלוּ להם מוֹכסין מחלוּ לאמצע.
ואִם אמרוּ:
'מִשוּם פלוֹני מחלנוּ' מה שמחלוּ,
מחלוּ לוֹ.
היוּ באים בדרך,
ועמדוּ עליהן לִסטים וגזלוּ השירה,
והִציל אחד מִן השוּתפין הִציל לאמצע.
ואִם אמר:
'לעצמי אני מציל' הִציל לעצמוֹ.
8
דבר הידוּע לִשני שוּתפין,
אף על פי שהוּא בִרשוּת אחד מֵהן אינוֹ יוֹצֵא מֵחזקתוֹ של שֵני כל ימי השוּתפוּת,
ואינוֹ יכוֹל לִטעֹן שלקחוֹ מִמנוּ אוֹ שנתנוֹ לוֹ במתנה ונֹאמר לאחֵר:
המוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה,
אלא הרי הוּא בחזקת שניהם עד שיביא האחֵר ראיה.
9
אחד מִן השוּתפין שבא לחלֹק שלֹא מִדעת חבֵרוֹ חוֹלֵק בִפני שלֹשה,
אפִלוּ הֵם הדיוֹטוֹת,
וּבִלבד שיִהיוּ נאמנין ויוֹדעין בשוּמה.
ואִם חלק בפחוֹת מִשלֹשה לֹא עשה כלוּם.
:במה דברים אמוּרים? בשחלקוּ פֵרוֹת.
אבל אִם היוּ מעוֹת המעוֹת כחלוּקין הֵן,
ויֵש לוֹ לחלֹק שלֹא בִפני בית דין וּמניח חֵלק חבֵרוֹ בבית דין.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ המעוֹת כוּלן מטבֵע אחד,
ושוים. אבל אִם היוּ מִקצתן חדשים וּמִקצתן ישנים,
ואין צריך לוֹמר אִם היוּ מִקצתן יפוֹת וּמִקצתן רעוֹת הרי הֵן כפֵרוֹת,
ואין חוֹלקין אוֹתן אלא בבית דין.
10
אסוּר להִשתתֵף עִם עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
שמא יתחיֵב לוֹ שבוּעה וישביעוֹ ביראתוֹ.
וּכבר בֵארנוּ בִמקוֹמוֹ שאסוּר לעשוֹת סחוֹרה בפֵרוֹת שביעית,
ולֹא בִבכוֹרוֹת,
ולֹא בִנבֵלוֹת וּטרֵפוֹת,
ולֹא בִתרוּמוֹת,
ולֹא בִשקצים ולֹא בִרמשים; ואִם עבר ועשה השכר לאמצע.
ויֵראה לי שאִם הִפסיד הִפסיד לעצמוֹ,
מִפני שעבר.
11
אחד מִן השוּתפין אוֹ מִן המִתעסקין שמֵת בטלה השוּתפוּת אוֹ העֵסק,
אף על פי שהִתנוּ לִזמן קבוּע,
שכבר יצא הממוֹן לִרשוּת היוֹרשים.
וכזה הוֹרוּ הגאוֹנים.