1
מי שהיתה לוֹ קרקע תחת יד אחד אוֹ שהיוּ לוֹ מִטלטלין פִקדוֹן,
ורצה לעשוֹת שליח לדוּן עִם זה וּלהוֹציא הקרקע אוֹ הפִקדוֹן מִתחת ידוֹ הרי זה כוֹתֵב לוֹ הרשאה.
וצריך לִקנוֹת מידוֹ שהִרשהוּ,
ואוֹמֵר לוֹ:
'לֵך דוּן וּזכֵה והוֹציא לעצמך' וכיוֹצֵא בעִנינים אֵלוּ.
ואִם לֹא כתב לוֹ כֵן אינוֹ יכוֹל לדוּן עִמוֹ,
מִפני שהוּא אוֹמֵר לוֹ:
'אין אתה בעל דיני'.
:אף על פי שכתב לוֹ כֵן אינוֹ אלא שליח,
וכל מה שיִזכה בוֹ הרי הוּא של משלחוֹ.
וכל ההוֹצאוֹת שיוֹציא השליח על דין זה שהוּרשה בוֹ הרי המשלֵח חיב בהן,
שכך כוֹתבין בהרשאה:
'כל שתוֹציא בדין זה עלי לשלמוֹ'.
2
הִקנה לזה המוּרשה שליש אוֹ רביע מה שיֵש לוֹ ביד חבֵרוֹ הרי זה דן על הכֹל; הוֹאיל ודן על חלקוֹ,
והרי הוּא בעל דינוֹ בחלקוֹ דן על הכֹל.
3
אחד מִן האחים שלֹא חלקוּ אוֹ מִן השוּתפין שבא לִתבֹע תוֹבֵע על הכֹל; הוֹאיל ויֵש לוֹ חֵלק בזה הממוֹן,
אינוֹ צריך הרשאה מִשאר שוּתפיו,
ואין השוּתף האחד יכוֹל לוֹמר לשוּתפוֹ שדן:
'אִלוּ הייתי אני התוֹבֵע,
הייתי תוֹבֵע טענוֹת אחֵרוֹת וּמחיֵב בעל דיני',
שהרי אוֹמרין לוֹ:
'למה לֹא באתה לִתבֹע גם אתה?'.
:לפיכך, אִם היה בִמדינה אחרת יֵש לוֹ לחזֹר על בעל הדין ולדוּן עִמוֹ ולוֹמר לוֹ:
'אני איני מוֹדה בכל מה שטען שוּתף שלי'.
לפיכך יֵש לנִתבע לעכֵב ולוֹמר לזה:
'אוֹ דוּן עִמי בחלקך אוֹ הבֵא הרשאה,
שהרי ממוֹן שניכם בידי,
וּשניכם בעלי דיני,
וּלמחר יבֹא אחיך אוֹ שוּתפך ויתבע גם הוּא'.
4
הבעל בנִכסי אִשתוֹ צריך הרשאה.
ואִם יֵש שם פֵרוֹת בקרקע,
מִתוֹך שיֵש לוֹ לדוּן על הפֵרוֹת,
שהרי הֵן שלוֹ דן על העִקר ואינוֹ צריך הרשאה מֵאִשתוֹ,
שאִם אין קרקע אין לוֹ פֵרוֹת.
5
מי שהיה לוֹ ביד חבֵרוֹ פִקדוֹן אוֹ מִלוה,
בין במִטלטלין בין מעוֹת,
ועשה שליח בעֵדים להביאן לוֹ הרשוּת ביד זה שהֵן אצלוֹ:
אִם רצה לִתֵן נִפטר,
ואינוֹ חיב באחריוּתן,
שהרי נוֹתֵן לִשלוּחוֹ; ואִם לֹא רצה לִתֵן אינוֹ נוֹתֵן,
שאין זה בעל דינוֹ עד שיבֹא בהרשאה.
וכל הבא בהרשאה הרי הוּא בִכלל הנאמר בהן:
"ואשר לֹא טוֹב עשה בתוֹך עמיו" .
6
התוֹבֵע חבֵרוֹ בדין במִטלטלין אוֹ במעוֹת שהִפקיד אצלוֹ,
וכפר בוֹ אינוֹ יכוֹל לִכתֹב הרשאה עליו,
שנִמצא זה כִמשקֵר,
שהוּא אוֹמֵר לוֹ:
'הִרשיתיך לִטֹל מה שיֵש לי ביד פלוֹני',
וּכבר אמר פלוֹני שאין לוֹ אצלוֹ כלוּם.
:וכֵן מי שנִתחיֵב לוֹ חבֵרוֹ שבוּעה אינוֹ יכוֹל להרשוֹת עליו אחֵר להשביעוֹ,
שאין שם דבר שיקנה לוֹ,
ואין אדם מרשה על תביעת דברים,
שאין הדברים נִקנין,
אלא על תביעת הממוֹן.
7
מי שהיוּ לוֹ מעוֹת פִקדוֹן ביד אחֵר,
ורצה להרשוֹת שליח להביאן אין הקִנין מידוֹ מוֹעיל בזה,
שאין המטבֵע נִקנה בחליפין.
אלא כיצד עוֹשה? נוֹתֵן לוֹ קרקע כל שהיא,
וּמקנה לוֹ המעוֹת על גבה כדי להוֹציאן בהרשאה זוֹ,
והוֹלֵך ודן עִמוֹ וּמוֹציאן.
:היתה לוֹ מִלוה ביד אחֵר אינוֹ יכוֹל לִכתֹב הרשאה עליה,
ואפִלוּ היה החוֹב בִשטר,
מִפני שהמִלוה להוֹצאה נִתנה,
ואין אדם מקנה לחבֵרוֹ דבר שאינוֹ בעוֹלם.
ואין לך דרך שיקנה אדם בה חוֹב אלא אוֹ במעמד שלשתן,
והוּא דבר שאין לוֹ טעם,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אוֹ בהקנית שטר החוֹב עצמוֹ בִכתיבה וּמסירה,
מִפני שהוּא מקנה השִעבוּד שבוֹ.
זה הוּא הדין שיֵראה לי מִן התלמוּד.
:אבל גאוֹנים תִקנוּ שכוֹתבין הרשאה אף על המִלוה,
כדי שלֹא יטֹל כל אחד ממוֹן חבֵרוֹ ויֵלֵך לוֹ לִמדינה אחרת.
ועוֹד תִקנוּ,
שאִם הִרשהוּ לִטֹל מעוֹת שיֵש לוֹ ביד חבֵרוֹ אוֹ לִתבֹע מִמנוּ הלואה,
ולֹא היתה קרקע למקנה מקנֵהוּ ארבע אמוֹת מֵחלקוֹ שבארץ ישראֵל,
וּמקנה לוֹ המעוֹת על גבן.
:וּדברים אֵלוּ דברים קלים הֵן עד מאֹד וּרעוּעים,
שזה מי יֹאמר שיֵש לוֹ חֵלק בארץ ישראֵל? ואפִלוּ הוּא ראוּי אינוֹ בִרשוּתוֹ.
והגאוֹנים עצמן שתִקנוּ תקנה זוֹ,
אמרוּ שאין אוֹמרין בה 'יקֹב הדין את ההר',
ואינה אלא כדי לאיֵם על הנִתבע; אִם רצה לדוּן בהרשאה זוֹ ולִתֵן נִפטר.
:ולמה יפטֵר? שאין זה הבא בהרשאה זוֹ הרעוּעה פחוּת מִשליח שעשהוּ בעֵדים.
אבל אִם לֹא ירצה הנִתבע לדוּן עִמוֹ אין כוֹפין אוֹתוֹ לִתֵן ולֹא להִשבע,
עד שיבֹא בעל דינוֹ.
:וכֵן הוֹרוּ,
שאִם היתה לוֹ מִלוה אֵצל חבֵרוֹ,
בין בִשטר בין בעֵדי קִנין,
אף על פי שכפר בה בבית דין כוֹתבין עליו הרשאה,
מִפני שהיא כפירת שִעבוּד קרקעוֹת.
אבל מִלוה על פה שכפר בה לֹא תִקנוּ שיִכתבוּ עליה הרשאה.
8
מי שהִרשה לאחד,
ורצה לבטֵל השליחוּת וּלהרשוֹת לאחֵר הרי זה מבטֵל.
ואין למוּרשה רשוּת לִכתֹב הרשאה לאחֵר,
שזה אוֹמֵר לוֹ:
'אין רצוֹני שיִהיה פִקדוֹני ביד אחֵר'.
לפיכך, אִם הִתנה עליו שירשה הוּא לאחֵר,
ואחֵר לאחֵר הרי השליח כוֹתֵב בהרשאה לשֵני,
ושֵני לשלישי,
הכֹל לפי תנאוֹ.
9
הבא בהרשאה שמחל לזה הנִתבע,
אוֹ שמכר לוֹ,
אוֹ שמחל לוֹ על השבוּעה,
אוֹ שעשה עִמוֹ פשרה לֹא עשה כלוּם,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'לתקֵן שלחתיך ולֹא לעוֵּת'.
לפיכך, אִם הִתנה עִמוֹ בין לתקֵן בין לעוֵּת,
אפִלוּ מחל לוֹ על הכֹל הרי זה מחוּל.
10
ראוּבֵן שבא בהרשאה ותבע שִמעוֹן אין שִמעוֹן יכוֹל לִדחוֹתוֹ ולוֹמר לוֹ:
'שמא המשלֵח אוֹתך הִרשה אחֵר,
וּבִטֵל שליחוּתך',
שהרי ראוּבֵן אוֹמֵר לוֹ:
'תֵן לי הפִקדוֹן שיֵש לי בידך,
וזוֹ הרשאתי תהי אצלך'.
ואִם המפקיד הִרשה אחֵר הוּא הִפסיד על עצמוֹ,
ושִמעוֹן פטוּר,
שהרי בהרשאתוֹ נתן.
11
ראוּבֵן שבא בהרשאת שִמעוֹן ותבע לֵוי,
ואמר לֵוי:
'לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם,
אבל ישבע שִמעוֹן ויטֹל' מוֹציאין הממוֹן מיד לֵוי,
ויהיה מוּנח בבית דין עד שיבֹא שִמעוֹן וישבע ויטֹל.
:וכֵן כל הדברים שתוֹלה לֵוי בשִמעוֹן ידוּן עִם ראוּבֵן,
ויהיה הממוֹן מוּנח עד שיבֹא שִמעוֹן וישאֵל.
ויֵש לִראוּבֵן להחרים על מי שטוֹעֵן טענוֹת שקר כדי לעכֵב הממוֹן וּלאחרוֹ.
:נִתחיֵב לֵוי שבוּעה אינוֹ יכוֹל לעכֵב ולוֹמר:
'איני נִשבע עד שאחרים בִפני שִמעוֹן על מי שטוֹעֵן עלי שקר',
שאין זה החֵרם אלא תקנה קלה שתִקנוּה הגאוֹנים האחרוֹנים כדי שיכוּנוּ בעלי דינין טענוֹתיהם,
ואין מעכבין שבוּעתוֹ של זה מִפני תקנה זוֹ הקלה.