1
אין הגוֹי נעשה שליח לדבר מִן הדברים שבעוֹלם,
וכֵן אין ישראֵל נעשה שליח לגוֹי לדבר מִן הדברים,
שנאמר: "כֵן תרימוּ גם אתם" מה אתם בני ברית,
אף שלוּחיכם בני ברית,
והוּא הדין לכל התוֹרה כוּלה; וּמה משלֵחכם בן ברית,
אף בכל התוֹרה כוּלה המשלֵח בן ברית.
2
עוֹשה אדם שליח איש אוֹ אִשה,
ואפִלוּ אֵשת איש,
אפִלוּ עבד ושִפחה; הוֹאיל והֵן בני דעת וישנן במִקצת מִצווֹת נעשין שלוּחים למשא וּלמתן.
אבל מי שאינוֹ בן דעת,
והֵם חֵרֵש שוֹטה וקטן אינן נעשין שלוּחין ולֹא עוֹשין שליח,
אחד הקטן ואחד הקטנה.
:לפיכך, השוֹלֵח בנוֹ קטן אֵצל החנוני,
וּמדד לוֹ באִסר שמן,
ונתן לוֹ את האִסר,
ואִבֵד את השמן ואת האִסר החנוני חיב לשלֵם,
שלֹא שלחוֹ לוֹ אלא להוֹדיעוֹ,
ולֹא היה לוֹ לשלֵח אלא עִם בן דעת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
ואִם פֵרֵש ואמר לוֹ:
'שלח לי עִם הקטן' הרי זה פטוּר.
3
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'מנה שיֵש לי בידך',
בין מִלוה בין פִקדוֹן,
'שלחֵהוּ לי ביד פלוֹני',
אפִלוּ היה קטן,
אִם רצה לשלחוֹ בידוֹ נִפטר,
ואינוֹ חיב באחריוּתוֹ.
:וכֵן שנים שהִתנוּ ביניהן שכל מי שיִרצה לשלֵח לחבֵרוֹ משלֵח ביד מי שיִרצה המשלֵח הרי זה משלֵח ביד מי שיֵראה לוֹ שהוּא ראוּי להוֹליך דבר זה,
ואִם אבד אוֹ נִגנב בדרך אוֹ שכפר בוֹ השליח הרי המשלֵח פטוּר,
שכל תנאי שבממוֹן קים.
4
השליח שקנה אוֹ שמכר והוֹדיע שהוּא שליח בדבר זה לִפלוֹני,
אף על פי שמשך אוֹ הִמשיך,
ונִמצא שעבר על דעת משלחוֹ בטל המקח,
וּמחזיר. ואִם לֹא הוֹדיע שהוּא שליח נִקנה המקח,
ויהיה הדין בינוֹ וּבין זה ששלחוֹ.
5
ראוּבֵן שקנה שדה מִשִמעוֹן,
ואמר לוֹ:
'ללֵוי קניתי אוֹתה',
וכתב שטר מכר בשֵם לֵוי,
וחזר ראוּבֵן ואמר לשִמעוֹן:
'לעצמי קניתיה,
חזֹר וּכתֹב לי שטר מכר בִשמי' אין כוֹפין את המוֹכֵר לִכתֹב לוֹ שטר אחֵר בשֵם ראוּבֵן.
ואִם הִתנה עִמוֹ בתחִלה ואמר לוֹ:
'לעצמי אקנה,
וזה שאכתֹב שטר בשֵם לֵוי,
כדי שלֹא יֵדעוּ בי שאני הוּא הקוֹנה' הרי זה כוֹפֵהוּ לחזֹר ולִכתֹב שטר אחֵר בִשמוֹ.
6
הסרסוּר שליח הוּא,
אלא שהוּא נוֹטֵל שכר על שליחוּתוֹ.
לפיכך, אִם שִנה על דעת הבעלים משלֵם מה שהִפסיד.
כיצד? הרי שנתן ראוּבֵן חֵפץ לשִמעוֹן הסרסוּר,
ואמר לוֹ:
'מכֹר לי זה,
ואל תִמכֹר בפחוֹת מִמֵאה',
והלך וּמכרוֹ בחמִשים משלֵם חמִשים מִביתוֹ.
מכרוֹ במאתים הכֹל לִראוּבֵן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:ראוּבֵן אוֹמֵר:
'במֵאה אמרתי לך לִמכֹר',
והסרסוּר אוֹמֵר:
'בחמִשים אמרת לי,
וכֵן מכרתי בחמִשים' נִשבע הסרסוּר שבוּעת התוֹרה,
שהרי הוֹדה במִקצת.
ואִם כבר נתן לוֹ החמִשים נִשבע הסֵת שעשה שליחוּתוֹ,
וזוֹכה הלוֹקֵח.
:ואִם ידע הלוֹקֵח שחֵפץ זה של ראוּבֵן הוּא,
וזה המוֹכֵר לוֹ סרסוּר בוֹ יחזיר החֵפץ לִבעליו,
ויחרים 'על מי שנתן לוֹ רשוּת לִמכֹר בחמִשים' אוֹ 'שרצה בחמִשים' 'וחזר בוֹ אחר שקניתי'.
7
כל סרסוּר שהוֹדיע ללוֹקֵח שחֵפץ זה אוֹ קרקע זוֹ של ראוּבֵן הֵם,
ואחר שקנה הלוֹקֵח אמר ראוּבֵן:
'איני רוֹצה לִמכֹר בדמים אֵלוּ' מחזיר הלוֹקֵח,
שהרי לֹא פסק לוֹ דמים ואמר לוֹ:
'מכֹר בכך וכך'.
וכל סרסוּר שאבד החֵפץ מידוֹ אוֹ נִגנב אוֹ נִשבר חיב לשלֵם,
מִפני שהוּא נוֹשֵא שכר.
8
הלוֹקֵח כֵלים מִבית האוּמן לשגרן לבית חמיו,
ואמר לוֹ:
'אִם מקבלין אוֹתן מִמני אני נוֹתֵן את דמיהם,
ואִם לאו אתֵן לך שכר מעט',
ונאנסוּ בהליכה הרי זה חיב לשלֵם; ואִם נאנסוּ בחזירה פטוּר.
:נטלן על מנת למכרן לאחֵרים,
ואמר לוֹ:
'אִם ימכרוּ במקוֹם פלוֹני' אוֹ 'עד זמן פלוֹני',
'אתֵן לך דמים כך וכך,
ואִם לֹא ימכרוּ,
אחזירֵם לך',
ונאנסוּ בין בהליכה בין בחזירה חיב לשלֵם.
9
כל שליח שטען שאֵרעוֹ אֹנס פלוֹני והִפסיד כך וכך הרי זה נִשבע שבוּעת השוֹמרין על טענתוֹ,
ויפטֵר. ואִם היה האֹנס במקוֹם שאפשר להביא עליו עֵדים,
אוֹ דבר שהוּא ידוּע וגלוּי לכֹל,
שהרי ימצא עֵדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתוֹ; ואִם לֹא הֵביא עֵדים אינוֹ נאמן,
וּמשלֵם.:מעשה באחד שאמר לִשלוּחוֹ:
'קנֵה לי ארבע מֵאוֹת גרבי יין' מִמעוֹת שהיוּ לוֹ בידוֹ,
וקנה לוֹ ונִמצאוּ חֹמץ,
ואמרוּ חכמים:
מִנין גדוֹל כזה שהחמיץ קוֹל יֵש לוֹ; הוֹאיל ואפשר להביא ראיה יביא ראיה שהיה יין בעֵת שלקח,
ויפטֵר, ואִם לֹא יביא ראיה,
ישלֵם. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִדברים שהראיה מצוּיה בהן.
:אבל דבר הנעלם,
שאין ראיתוֹ מצוּיה ישבע עליו השליח.
וכֵן הדין בכל טענה שיִטעֹן השוּתף כיוֹצֵא בזוֹ.
וכֵן הדין בטענת השוֹמרין:
אִם הראיה יכוֹלה לִהיוֹת אוֹ יביא ראיה על טענתוֹ אוֹ ישלֵם,
כמוֹ שיִתבאֵר.