1
שכיב מרע שאמר:
'נכסים אֵלוּ לבני' אין הבנוֹת בִכלל.
היה לוֹ בֵן אחד וּבת,
אוֹ בֵן וּבן הבֵן אף על פי שאמר 'לבני',
שהוּא לשוֹן רבים,
אין נוֹתנין אלא לִבנוֹ,
שהבֵן האחד נִקרא 'בנים'.
2
שכיב מרע שאמר:
'נכסי לטוֹביה' וּמֵת,
וּבא אחד ששמוֹ טוֹביה ואמר:
'אני הוּא' נוֹטלן.
ואִם הוּחזק שמוֹ 'רב טוֹביה' אינוֹ נוֹטלן; ואִם היה שכיב מרע גס בוֹ וקוֹרֵא אוֹתוֹ בִשמוֹ נוֹטלן.
3
באוּ שנים לִתבֹע וכל אחד מֵהן מוּחזק שמוֹ טוֹביה:
אִם היה אחד מֵהם תלמיד חכמים קוֹדֵם; אין בהם תלמיד חכמים,
והיה אחד מֵהן שכֵן אוֹ קרוֹב הוּא קוֹדֵם; היה אחד שכֵן ואחד קרוֹב השכֵן קוֹדֵם; שניהם קרוֹבים אוֹ שניהן שכֵנים אוֹ שניהם תלמידי חכמים יעשוּ הדינין כמוֹ שיֵראה להן:
כל מי שדעתן נוֹטה שעל זה אמר נוֹתנין לוֹ.
וכֵן אִם היוּ רבים.
4
שכיב מרע שאמר:
'נכסי לִפלוֹני וּפלוֹני וּפלוֹני' חוֹלקין בשוה,
אפִלוּ הֵן מֵאה.
5
אמר: 'נכסי לִפלוֹני וּלבני' פלוֹני נוֹטֵל מחצה,
וכל בניו מחצה.
וּמעשה באחד שאמר לאִשתוֹ:
'נכסי ליך וּלבניך',
ואמרוּ חכמים:
תִטֹל היא מחצה,
וכל הבנים מחצה.
6
אמר: 'לִפלוֹני וּפלוֹני וּבני פלוֹני' נוֹטלין בני פלוֹני מחצה,
והשנים הרִאשוֹנים מחצה.
7
שכיב מרע שאמר:
'יחלֹק פלוֹני בִנכסי' יטֹל מחצה.
'תנוּ חֵלק לִפלוֹני בִנכסי' יטֹל אחד מִשִשה עשר; ויֵש מי שהוֹרה:
יטֹל רביע הנכסים.
8
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ חֵלק לִפלוֹני בבוֹר היין שיֵש לי' יטֹל רביע היין.
אמר: 'תנוּ לוֹ בוֹ חֵלק לחבית' הרי מִעֵט,
ויטֹל שמין היין.
אמר: 'תנוּ לוֹ בוֹ לקדֵרה' נוֹטֵל חֵלק מִשנים עשר מִן היין.
אמר: 'תנוּ לוֹ בוֹ חֵלק לטפיח' נוֹטֵל חֵלק מִשִשה עשר מִן היין שבבוֹר,
שהרי גִלה דעתוֹ שלחֵלק מוּעט הִתכוֵּן.
9
ואין גוֹמרין מִן השִעוּרים האֵלוּ לדין אחֵר.
10
שכיב מרע שאמר:
'תִטֹל אִשתי כאחד מִן הבנים' נוֹטלת כאחד מִבניו.
ואִם נוֹלדוּ לוֹ בנים אחר הצוּאה מִצטרפין עִם אֵלוּ שהיוּ בִשעת הצוּאה,
ונוֹטלת חֵלק עִם כוּלן.
:כיצד? היוּ שלֹשה בנים בִשעת הצוּאה,
וּלאחר מִכֵן נוֹלדוּ לוֹ שנים נוֹטלת חֵלק כאחד מִן החמִשה,
שהוּא שתוּת כל הממוֹן.
11
ואינה נוֹטלת עִמהן אלא בנכסים שהיוּ לוֹ בִשעת הצוּאה.
אבל בנכסים שבאוּ לוֹ אחר הצוּאה אין לה בהן חֵלק,
שאין אדם מקנה דבר שאינוֹ בִרשוּתוֹ.
12
שכיב מרע שאמר:
'מִטלטלין שלי לִפלוֹני' נוֹטֵל כלי תשמישוֹ,
אבל לֹא חִטים וּשעוֹרים וכיוֹצֵא בהן.
אמר: 'כל מִטלטלין שלי' נוֹטֵל הכֹל.
13
והעבדים בִכלל המִטלטלין,
אבל לֹא רֵחים התחתוֹנה וכיוֹצֵא בה,
שהרי היא מחוּברת בארץ.
14
אמר: 'כל המִטלטֵל' נוֹטֵל אף הרֵחים התחתוֹנה וכיוֹצֵא בה.
15
שכיב מרע שאמר:
'נכסי לִפלוֹני' נוֹטֵל כל המִטלטלין וכל הקרקעוֹת והבגדים והעבדים והבהֵמה והעוֹפוֹת והתפִלין עִם שאר ספרים,
הכֹל בִכלל נכסים.
אבל סֵפר תוֹרה יֵש בוֹ ספֵק אִם הוּא בִכלל נכסים אוֹ אינוֹ,
לפיכך אִם תפסוֹ אין מוֹציאין מידוֹ.
16
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ מאתים זוּז לִפלוֹני בני בכוֹרי בראוּי לוֹ' נוֹטלן,
ונוֹטֵל בכוֹרתוֹ.
17
אמר: 'בִבכוֹרתוֹ' ידוֹ על העליוֹנה:
רצה חֵלק בכוֹרה נוֹטֵל,
רצה מאתים זוּז נוֹטֵל.
18
וכֵן אִם אמר:
'תנוּ מאתים זוּז לִפלוֹנית אִשתי בראוּי לה' נוֹטלתן,
ונוֹטלת כתוּבתה.
ואִם אמר:
'בִכתוּבתה' ידה על העליוֹנה.
19
אמר: 'תנוּ מאתים זוּז לִפלוֹני בעל חוֹבי בראוּי לוֹ' נוֹטלן,
ונוֹטֵל חוֹבוֹ.
אמר: 'בחוֹבוֹ' אין לוֹ אלא חוֹבוֹ.
20
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ ארבע מֵאוֹת זוּז לִפלוֹני וישא בִתי' הרי זה כמי שנתן לוֹ שתי מתנוֹת,
כל אי זה שיִרצה מֵהן יקח; לפיכך,
אִם רצה לִקח המעוֹת ולֹא ישא הבת יקח.
אבל אִם אמר:
'יקח בִתי וּתנוּ לוֹ ארבע מֵאוֹת זוּז' הרי זה תנאי,
ולֹא יזכה במעוֹת עד שיִקח הבת.
21
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ ארבע מֵאוֹת זוּז לבִתי בִכתוּבתה' אוֹ 'לִכתוּבתה',
אִם דרך אנשי העיר להוֹסיף בשוּמת הנדוּניא ולִכתֹב שוה מנה במאתים אינה נוֹטלת אלא מאתים,
שהרי לֹא אמר 'ארבע מֵאוֹת זוּז' סתם,
אלא 'לכתוּבה',
כלוֹמר: תנוּ לה מה שתִהיה שוּמתוֹ בכתוּבה ארבע מֵאוֹת זוּז.
22
אמר: 'תנוּ נדוּניא לבִתי כך וכך בגדים',
'כך וכך כֵלים',
וזלוּ הבגדים והכֵלים אחר כֵן הרוח ליתוֹמים,
ונוֹתנין לה כשִעוּר הזוֹל.
וכֵן אִם אמר:
'תנוּ ארבע מֵאוֹת זוּז דמי היין לבִתי',
והוֹקיר היין הרוח ליתוֹמים,
ונוֹתנין לה ארבע מֵאוֹת זוּז בִלבד.
:מעשה באחד שהיה יוֹצֵא בקוֹלר,
ואמר: 'תנוּ לִפלוֹני ארבע מֵאוֹת זוּז מיין מקוֹם פלוֹני',
ואמרוּ חכמים:
יטֹל ארבע מֵאוֹת זוּז מִדמי אוֹתוֹ היין,
שלֹא נִתכוֵּן לִתֵן לוֹ מִן היין מִשקל ארבע מֵאוֹת זוּז,
ולֹא נִתכוֵּן אלא לדמים,
וזה שיִחדן ביין ליפוֹת את כֹחוֹ.
:ושוּב מעשה באחד שמֵת,
ואמר: 'הדקל לבִתי',
והִניח שני חציי דקל,
ואמרוּ חכמים:
תִטֹל השני חציים,
שלזה נִתכוֵּן,
והֵן שקרא דקל.
:ושוּב מעשה באחד שאמר:
'תנוּ לִפלוֹני בית המחזיק מֵאה כדין',
ונִמצא הבית שיֵש לזה המצוּה מחזיק מֵאה ועשרים,
ואמרוּ חכמים:
זכה בבית זה,
שהדברים מראין שכוּנתוֹ לזה היתה,
שכל הנוֹתֵן בעין יפה נוֹתֵן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
23
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ לבני שקל בכל שבת',
אוֹ שאמר:
'אל תִתנוּ להן אלא שקל',
ונִמצא שאין מספיק להם אלא סלע בכל שבת נוֹתנין להם כל צרכן,
שלֹא נִתכוֵּן זה להרעיב את בניו,
אלא לזרֵז אוֹתן שלֹא ירויחוּ בהוֹצאה יתֵר מִדאי.
24
שכיב מרע שצִוּה ואמר:
'אל תִספדוּהוּ' אין סוֹפדין אוֹתוֹ.
'אל תִקברוּהוּ מִנכסיו' אין שוֹמעין לוֹ שיחוּס על ממוֹן בניו ויפיל עצמוֹ על הצִבוּר,
שאסוּר להניחוֹ בלֹא קבוּרה,
אלא כוֹפין את היוֹרשים לקברוֹ מִנכסיו.