1
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ מנה לִפלוֹני',
וּמֵת יתנוּ לאחר מיתה,
שדִברי שכיב מרע כִכתוּבין וכִמסוּרין הֵן,
ואין חוֹששין שמא על מנה שיֵש לוֹ קבוּר הוּא אוֹמֵר.
2
וכֵן שכיב מרע שאמר:
'הלואה' אוֹ 'פִקדוֹן' 'שיֵש לי ביד פלוֹני,
תנוּ אוֹתה לִפלוֹני' דבריו קימין,
ואינוֹ צריך למעמד שלשתן.
:וכֵן אִם אמר:
'תנוּ שטר פלוֹני לִפלוֹני' זכה במה שיֵש בשטר,
וּכאִלוּ כתב וּמסר,
אף על פי שלֹא משך השטר,
ואין היוֹרֵש יכוֹל לִמחֹל שטר זה,
שנִתן במתנת שכיב מרע.
:וּמִפני מה המוֹכֵר אוֹ הנוֹתֵן שטר חוֹב לחבֵרוֹ וחזר היוֹרֵש וּמחלוֹ,
מחוּל, וּשכיב מרע שנתן שטר חוֹב,
אין היוֹרֵש יכוֹל לִמחֹל? מִפני שקִנין הראיה שבשטר מִדִבריהם,
לפיכך היוֹרֵש עדין זה השטר שלוֹ הוּא מִן התוֹרה,
וּמוֹחלוֹ; וּמתנת שכיב מרע,
אף על פי שהיא מִדִבריהם עשוּ אוֹתה כשל תוֹרה,
וּכאִלוּ קנה ממוֹן שבשטר מִן התוֹרה והִגיע לידוֹ,
ולֹא נִשאר ליוֹרֵש בוֹ קִנין,
וּלפיכך אינוֹ מוֹחֵל.
3
שכיב מרע שאמר:
'מנה לִפלוֹני בידי':
אִם אמר:
'תנוּ' נוֹתנין; לֹא אמר 'תנוּ' אין נוֹתנין,
שמא לֹא אמר 'מנה יֵש לִפלוֹני בידי' אלא כדי שלֹא יֹאמרוּ על יוֹרשיו שיֵש להן ממוֹן.
4
לפיכך, אִם אמר דבר זה דרך הוֹדאה,
ולֹא היה שם חשש ערמה נוֹתנין,
אף על פי שלֹא אמר 'תנוּ'.
5
כיוֹצֵא בוֹ,
ראוּ את אביהן שהִטמין מעוֹת בשִדה תֵבה וּמִגדל,
ואמר: 'של פלוֹני הֵן',
'של מעשֵר שֵני הֵן':
אִם כמוֹסֵר דבריו להם הרי דבריו קימין; ואִם כמערים לֹא אמר כלוּם.
6
וכֵן אִם בא אחֵר ואמר להם:
'אני ראיתי את אביכם שהִטמין מעוֹת בשִדה תֵבה וּמִגדל,
ואמר: של פלוֹני הֵם,
של מעשֵר שֵני הֵם':
אִם היוּ טמוּנים בבית לֹא אמר כלוּם; בשדה דבריו קימין.
כללוֹ של דבר:
כל שאִלוּ יכוֹל לנטלן דבריו קימין; ואִם לאו לֹא אמר כלוּם.
7
הרי שהיה מִצטעֵר על מעוֹת שהִניח לוֹ אביו,
ולֹא ידע היכן החביאן,
ואמרוּ לוֹ בחלוֹם:
'כך וכך הֵן,
וּבמקוֹם פלוֹני הֵן,
ושל פלוֹני הֵן' אוֹ 'של מעשֵר שֵני הֵן',
וּמצאן במקוֹם שנאמר לוֹ וּבמִנין שנאמר לוֹ זה היה מעשה,
ואמרוּ חכמים:
דִברי חלוֹמוֹת לֹא מעלין ולֹא מוֹרידין.
8
שכיב מרע שהוֹדה שיֵש לִפלוֹני בידוֹ מנה,
ואמרוּ יתוֹמים:
'חזר ואמר לנוּ אבינוּ:
פרעתיו' נאמנין,
ונִשבעים על זה הסֵת.
9
אמר: 'תנוּ',
ואמרוּ יתוֹמים:
'חזר ואמר לנוּ אבא:
פרעתיו' אין נאמנין.
10
אמר: 'מנה לִפלוֹני בידי',
ואמרוּ יתוֹמים:
'נתנוּ' אין נאמנים,
שהרי לֹא אמר 'תנוּ',
וּמִנין ידעוּ שחיבין לִתֵן?
11
אמר: 'תנוּ',
ואמרוּ יתוֹמים:
'נתנוּ' נאמנין,
ונִשבעין הסֵת שנתנוּ.
12
שכיב מרע שנתן מנה לאחד,
ואמר לוֹ:
'הוֹלֵך מנה זה לִפלוֹני',
הלך וּמצאוֹ שמֵת:
אִם קים היה בשעה שנתן לוֹ השכיב מרע ינתנוּ ליוֹרשי מי שנִשתלחוּ לוֹ,
שדִברי שכיב מרע כִמסוּרין הֵן; ואִם לֹא היה קים יחזרוּ ליוֹרשי המשלֵח,
שאין קִנין למֵת.
13
שכיב מרע שאמר:
'תנוּ מאתים זוּז לִפלוֹני,
וּשלֹש מֵאוֹת לִפלוֹני,
וארבע מֵאוֹת לִפלוֹני' אין אוֹמרין:
כל הקוֹדֵם בשטר זכה; לפיכך,
אִם לֹא הִניח תשע מֵאוֹת חוֹלקין הנִמצא לפי מה שכתב להם.
ואִם יצא עליו שטר חוֹב גוֹבה מִכוּלן,
מִכל אחד ואחד כפי מה שנתן לוֹ.
כיצד? היה החוֹב ארבע מֵאוֹת וחמִשים בעל המאתים נוֹתֵן מֵאה,
וּבעל שלֹש מֵאוֹת מֵאה וחמִשים,
וּבעל הארבע מֵאוֹת נוֹתֵן מאתים.
14
אבל אִם אמר:
'תנוּ מאתים זוּז לִפלוֹני,
ואחריו שלֹש מֵאוֹת לִפלוֹני,
ואחריו ארבע מֵאוֹת לִפלוֹני' כל הקוֹדֵם בשטר,
זכה. לפיכך,
אִם יצא עליו שטר חוֹב גוֹבה מִן האחרוֹן; אין לוֹ גוֹבה מִשלפניו; אין לוֹ גוֹבה מִשלִפני פניו.
15
שכיב מרע שאמר:
'ידוּר פלוֹני בבית זה',
'יֹאכל פלוֹני פֵרוֹת דקל זה' לֹא אמר כלוּם,
שלֹא הִקנה להם דבר שיֵש בוֹ ממש,
שהדירה והאכילה וכיוֹצֵא בהן הרי הֵן כדִבוּר וּכשֵנה שאינן נִקנין.
אבל אִם אמר:
'תנוּ בית זה לִפלוֹני כדי שידוּר בוֹ עד זמן פלוֹני' אוֹ:
'תנוּ דקל זה לִפלוֹני כדי שיֹאכל פֵרוֹתיו' דבריו קימין,
שהרי הִקנה להן הגוּף לפֵרוֹת,
והגוּף דבר שיֵש בוֹ ממש.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.