1
שכיב מרע שצִוּה ואמר:
'לֹא תגלוּ מתנה זוֹ ולֹא תוֹדיעוּ בה אדם אלא לאחר מוֹתוֹ' הרי זוֹ מתנה קימת,
ואינה מתנה מסוּתרת,
שבעֵת שתִקנה,
שהוּא אחר מוֹתוֹ,
הרי אמר 'גלוּ אוֹתה'.
2
מצוּה מֵחמת מיתה אינוֹ צריך לוֹמר 'גלוּ את המתנה',
אלא אף על פי שהיא כתוּבה סתם אין חוֹששין לה שמא מסוּתרת היא.
3
שכיב מרע שאמר:
'יטֹל פלוֹני נכסי' אוֹ 'מִקצת נכסי',
אוֹ 'יחזיק' אוֹ 'יזכה' אוֹ 'יקנה' כוּלן לשוֹן מתנה הֵן.
וכֵן אִם אמר:
'יחסֵן' אוֹ 'יירש' על מי שראוּי לירשוֹ הרי זה קנה.
4
אמר: 'יֵהנה פלוֹני בהן',
'יעמֹד בהן',
'ישעֵן בהן' לֹא קנה.
5
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחֵר:
אִם אינוֹ ראוּי לירשוֹ נוֹטלן מִשוּם מתנה; ואִם ראוּי לירשוֹ נוֹטלן מִשוּם ירוּשה.
במה דברים אמוּרים? בשהיה היוֹרֵש הזה אחת מִבנוֹתיו אוֹ אחד מִכלל בני בניו אוֹ אחד מִכלל אחיו וכיוֹצֵא בהן מִשאר יוֹרשים.
אבל אִם כתבן לאחד מִבניו לֹא עשהוּ אלא אפִטרוֹפוֹס,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
מי שאמרוּ לוֹ בִשעת מיתתוֹ:
'נכסיך למי הֵן,
שמא לִפלוֹני?',
ואמר להן:
'ואלא למי?' רוֹאין:
אִם ראוּי לירשוֹ נוֹטלן מִשוּם ירוּשה; ואִם לאו נוֹטלן מִשוּם מתנה.
7
גֵר שיֵש לוֹ בֵן שאין הוֹרתוֹ בִקדוּשה הוֹאיל ואינוֹ יוֹרשוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ,
כך אינוֹ יכוֹל לִתֵן לוֹ נכסיו במתנת שכיב מרע,
לֹא כל נכסיו ולֹא מִקצתן,
שלשוֹן ירוּשה וּמתנה לגבי יוֹרֵש אחד הֵן.
ואִם תֹאמר:
יקנה, נִמצא זה כאִלוּ ירש אביו.
8
לפיכך אִם נתן לגֵר מִשאר הגֵרים מתנתוֹ קימת.
9
שכיב מרע שהוֹדה ש'יֵש לִפלוֹני אצלי כך וכך חוֹב,
תנוּהוּ לוֹ',
אוֹ שאמר:
'כלי פלוֹני הוּא פִקדוֹן בידי לִפלוֹני,
תנוּהוּ לוֹ',
'חצֵר פלוֹנית של פלוֹני היא',
'חוֹב שיֵש לי ביד פלוֹני,
אינוֹ שלי,
של פלוֹני הוּא' בכל אֵלוּ הדברים וכיוֹצֵא בהן הוֹדיתוֹ הוֹדיה,
ואפִלוּ הוֹדה הגֵר לִבנוֹ שאין הוֹרתוֹ בִקדוּשה דבריו קימין.
אפִלוּ הוֹדה שכיב מרע לגוֹי נוֹתנין לוֹ.
10
אבל שכיב מרע שצִוּה לִתֵן לגוֹי מתנה אין שוֹמעין לוֹ,
שזה כמי שצִוּה לעבֹר עבֵרה בִנכסיו.
11
אמר: 'פלוֹני עבדי,
עשוּ אוֹתוֹ בן חֹרין',
אוֹ שאמר:
'עשיתי אוֹתוֹ בן חֹרין' אוֹ 'הרי הוּא בן חֹרין' כוֹפין את היוֹרשים וּמשחררין אוֹתוֹ,
שהעבד ישנוֹ במִקצת מִצווֹת.
12
אמר: 'פלוֹנית שִפחתי,
עשוּ לה קוֹרת רוּח' עוֹשין לה,
ואינה עוֹבדת אלא עבוֹדה שהיא רוֹצה בה מִכל העבוֹדוֹת הידוּעוֹת לעבדים באוֹתוֹ מקוֹם.
13
שכיב מרע שכתב נכסיו לאחֵר,
ואמר הלה:
'איני רוֹצה בהן' לֹא קנה.
14
שתק ואחר כך צוח קנה,
שדִברי שכיב מרע כִכתוּבין וכִמסוּרין,
וכיון ששתק אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ.
15
שכיב מרע שכתב לזה,
וחזר וכתב לאחֵר האחרוֹן קנה,
שיֵש לוֹ לחזֹר עד שימוּת,
בין בכֹל בין במִקצת,
בין לעצמוֹ בין לאחֵר.
ואפִלוּ כתב וזִכה לרִאשוֹן,
וכתב וזִכה לאחרוֹן האחרוֹן קנה,
ששכיב מרע שזִכה,
עדין מתנת שכיב מרע היא.
16
אבל שכיב מרע שכתב וזִכה וקנוּ מידוֹ אין לאחר קִנין כלוּם,
ואינוֹ יכוֹל לחזֹר לֹא לאחֵר ולֹא לעצמוֹ,
בין שנתן הכֹל בין שנתן מִקצת.
17
שכיב מרע שחזר במִקצת חזר בכֹל.
כיצד? נתן כל נכסיו לרִאשוֹן וקנוּ מידוֹ כדי ליפוֹת כֹחוֹ,
וחזר ונתן מִקצתן לאחֵר וקנוּ מידוֹ כדי ליפוֹת את כֹחוֹ שֵני קנה,
אבל הרִאשוֹן לֹא קנה כלוּם,
בין שעמד בין שמֵת.
18
נתן מִקצת נכסיו וקנוּ מידוֹ,
ואחר כך נתן את כוּלן לאחֵר וקנוּ מידוֹ כדי ליפוֹת כֹחוֹ:
אִם מֵת קנה הרִאשוֹן המִקצת וקנה האחרוֹן את השאר; ואִם עמד רִאשוֹן קנה,
שֵני לֹא קנה.
19
שכיב מרע שהִקדיש כל נכסיו ולֹא שיֵר כלוּם,
אוֹ הִפקירן אוֹ חִלקן לעניִם,
אִם עמד חוֹזֵר בכֹל.
20
מכר כשהוּא שכיב מרע מִמכרוֹ קים,
כבריא.
21
מכר כל נכסיו:
אִם היוּ המעוֹת עצמן קימוֹת,
אִם עמד חוֹזֵר; ואִם הוֹציא המעוֹת אינוֹ יכוֹל להחזיר.
22
מתנה שהיא סתם,
ולֹא נִתפרֵש בה שהיה בריא כשנתן אוֹ שהיה שכיב מרע,
הוּא אוֹמֵר:
'שכיב מרע הייתי,
והרי עמדתי ואחזֹר במתנתי',
וּמקבֵל מתנה אוֹמֵר:
'בריא היה,
ואינוֹ יכוֹל לחזֹר' על המקבֵל להביא ראיה שבריא היה.
:לֹא מצא ראיה ישבע הנוֹתֵן שבוּעת הסֵת ויפטֵר,
ותעמֹד הקרקע בחזקת הנוֹתֵן.
23
אבל אִם היוּ מִטלטלין ביד המקבֵל מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'שלי הֵן',
ישבע הסֵת שבריא היה כשנתן לוֹ מתנה זוֹ.
24
מי שמֵת ונִמצֵאת מתנה קשוּרה על ירֵכוֹ,
אף על פי שהיא בעֵדים וקנוּ מידוֹ כדי ליפוֹת כֹח אֵלוּ שנתן להן הרי זוֹ אינה כלוּם,
שאני אוֹמֵר:
כתבה ונִמלך.
25
ואִם זִכה בה לאחד,
בין מִן היוֹרשין בין שאינוֹ מִן היוֹרשין כל הדברים שבה קימין,
ככל מתנוֹת שכיב מרע.
26
וכֵן מי שכתב שטר חוֹב על עצמוֹ בשֵם אחֵר אוֹ בשֵם בֵן מִבניו אוֹ מִן היוֹרשין,
ונתן השטר על יד שליש ואמר לוֹ:
'יהיה זה אצלך' ולֹא פֵרֵש לוֹ כלוּם,
אוֹ שאמר לוֹ:
'הנח עד שנֹאמר לך מה תעשה',
וּמֵת הרי זה אינוֹ כלוּם.