1
מִנהג פשוּט ברֹב המדינוֹת שבִזמן שיִשא אדם אִשה,
משלחין לוֹ רֵעיו וּמיוּדעיו מעוֹת כדי שיִתחזֵק בהן על ההוֹצאה שמוֹציא במִשתה,
וּבאים אוֹתן הרֵעים והמיוּדעים ששלחוּ לוֹ ואוֹכלין ושוֹתין עִם החתן בשִבעת ימי המִשתה אוֹ במִקצתן הכֹל כמִנהג המדינה.
ואֵלוּ המעוֹת שמשלחין נִקראין שוֹשבינוּת,
ואוֹתן האנשים ששלחוּ לוֹ המעוֹת ואוֹכלין ושוֹתין עִם החתן נִקראים שוֹשבינים.
2
השוֹשבינוּת אינה מתנה גמוּרה הדברים ידוּעים שלֹא שלח זה עשרה דינרין כדי שיֹאכל וישתה בזוּז אחד,
ולֹא שלח אלא ודעתוֹ שאִם ישא הוּא אִשה יחזֹר וישלח לוֹ כמוֹ ששלח לוֹ.
לפיכך, אִם נשא זה ולֹא החזיר לוֹ השוֹשבינוּת הרי זה תוֹבעוֹ בדין וּמוֹציאה מִמנוּ.
3
ואין יכוֹל לתבעוֹ עד שיִשא כדרך שנשא הוּא.
:כיצד? ראוּבֵן שנשא בתוּלה ושלח לוֹ שִמעוֹן שוֹשבינוּת,
ואחר כך נשא שִמעוֹן אלמנה אינוֹ יכוֹל לִתבֹע ראוּבֵן להחזיר לוֹ השוֹשבינוּת,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'איני מחזיר לך אלא בִבתוּלה,
כמוֹ שנתתה לי'.
וכֵן אִם שלח לוֹ בנִשוּאי אלמנה אינוֹ יכוֹל לתבעוֹ להחזיר לוֹ בנִשוּאי בתוּלה.
4
עשה ראוּבֵן מִשתה בגלוּי וּבפרהסיא ועשה שִמעוֹן בצִנעה,
אוֹ שעשה ראוּבֵן בצִנעה ועשה שִמעוֹן בפרהסיא אינוֹ יכוֹל לתבעוֹ,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'איני עוֹשה עִמך אלא כדרך שעשית עִמי'.
5
ראוּבֵן שנשא,
ושלח לוֹ שִמעוֹן שוֹשבינוּת ואכל ושתה עִמוֹ,
ואחר כך נשא שִמעוֹן כנִשוּאי ראוּבֵן עצמן,
וּבא ראוּבֵן ואכל ושתה עִמוֹ,
אוֹ שקרא לוֹ שִמעוֹן לאכֹל ולֹא רצה לבֹא,
אוֹ שהיה במדינה ושמע קוֹל טבלא במקוֹם שאין דרכן לִקרוֹת אחד אחד אלא כל השוֹמֵע יבֹא,
ושמע ולֹא בא חיב להחזיר השוֹשבינוּת כוּלה,
שהרי ידע ולֹא בא אוֹ שקרא לוֹ במקוֹם שדרכן לִקרוֹת אחד אחד ולֹא בא.
6
לֹא היה ראוּבֵן במדינה מנכין לוֹ דמי מה שאכל ושתה שִמעוֹן אצלוֹ,
וּמחזיר שאר השוֹשבינוּת.
וכֵן אִם היה במדינה ולֹא קראהוּ אוֹ לֹא הוֹדיעוֹ מנכין לוֹ,
ויֵש לוֹ עליו תרעֹמת,
מִפני שלֹא הוֹדיעוֹ.
7
וכמה מנכין? נהגוּ בנִכוּי:
אִם דינר אחד שלח לוֹ שִמעוֹן אינוֹ מחזיר לוֹ כלוּם,
שזה הוּא דמי מה שאכל; ואִם יתֵר על דינר עד סלע שלח לוֹ מנכה לוֹ מחצה; מִסלע וּלמעלה אוֹמדין דעת המשלֵח
8
ושִעוּר השוֹשבינוּת:
אִם אדם חשוּב הוּא מנכה לוֹ מחצה; ואִם צר עין וּמדקדֵק בהוֹצאתוֹ אינוֹ מנכה לוֹ אלא שִעוּר מה שאכל ושתה,
וּמשלֵם לוֹ השאר.
9
מֵת שִמעוֹן קֹדם שיִשא אִשה,
אוֹ שנשא וּמֵת בתוֹך ימי המִשתה אין ראוּבֵן חיב להחזיר ליוֹרשי שִמעוֹן כלוּם,
שהרי אוֹמֵר להן:
'תנוּ לי שוֹשביני ואשמח עִמוֹ'.
10
לפיכך, אִם שמח עִמוֹ ואחר כך מֵת שִמעוֹן,
אוֹ שקרא לוֹ ולֹא בא,
אוֹ שלֹא היה במדינה,
אוֹ שלֹא הוֹדיעוֹ,
הוֹאיל ושלמוּ ימי המִשתה ואחר כך מֵת שִמעוֹן חיב ראוּבֵן להחזיר השוֹשבינוּת ליוֹרשיו:
אוֹ כוּלה,
אוֹ בנִכוּי אִם לֹא הוֹדיעוֹ אוֹ לֹא היה עִמוֹ במדינה.
11
מֵת ראוּבֵן,
ואחר כך נשא שִמעוֹן אִשה ושלמוּ ימי המִשתה:
מקוֹם שנהגוּ לִגבוֹת השוֹשבינוּת מִן היוֹרשים כוֹפין יוֹרשי ראוּבֵן להחזיר בנִכוּי; וּמקוֹם שלֹא נהגוּ אין היוֹרשים משלמין כלוּם.
12
מֵת ראוּבֵן אחר שנשא שִמעוֹן אִשה ושלמוּ ימי המִשתה כוֹפין את יוֹרשיו לשלֵם השוֹשבינוּת בכל מקוֹם,
שהרי נִתחיֵב אביהם לשלֵם:
ואִם כוּלה היה חיב לשלֵם משלמין את כוּלה; ואִם בנִכוּי משלמין בנִכוּי.
13
חמִשה דברים נאמרוּ בשוֹשבינוּת:
נִגבית בבית דין,
שאינה אלא כמוֹ מִלוה; ואינה מִשתלמת אלא בעוֹנתה כעין נִשוּאי רִאשוֹן,
שזה כמוֹ תנאי הוּא,
אף על פי שלֹא פֵרֵש שעל דעת זוֹ שלחה; ואין בה מִשוּם רִבית,
אפִלוּ שלח לוֹ דינר והחזיר לוֹ עשרה מוּתר,
שלֹא על מנת להוֹסיף לוֹ שלח; ואין השביעית משמטתה,
שאינוֹ יכוֹל לִנגֹש אוֹתוֹ וּלתבעוֹ עד שיִשא כדרך שנשא הוּא; ואין הבכוֹר נוֹטֵל בה פי שנים כשתחזֹר ליוֹרשים,
מִפני שהוּא ראוּי,
ואין הבכוֹר נוֹטֵל בראוּי,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
14
השוֹלֵח תשוּרה לחבֵרוֹ,
אוֹ שנתן לוֹ מעוֹת כשמטה ידוֹ והוּא ממאֵן לִקח,
וזה נִשבע ש'אי אפשר שלֹא תִקח',
והִפציר בוֹ עד שלקח,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ,
אף על פי שלֹא פֵרֵש הרי אֵלוּ מתנה,
ואינוֹ יכוֹל לחזֹר ולִתבֹע,
עד שיפרֵש שהיא מִלוה.
15
וכֵן השוֹלֵח לחבֵרוֹ כדי יין וכדי שמן וּפֵרוֹת בעֵת הנִשוּאין אינן נִגבין בבית דין,
מִפני שהֵן גמילוּת חסדים,
ולֹא נאמרוּ דיני השוֹשבינוּת אלא במעוֹת בִלבד.