1
הנוֹתֵן מתנה,
בין בריא בין חוֹלה צריך שתִהיה גלוּיה וּמפוּרסמת.
אמר לעֵדים:
'כִתבוּ בסֵתר וּתנוּ לוֹ' אינה כלוּם,
שזה מערים הוּא כדי לאבֵד ממוֹן אחֵרים שיחזֹר וימכֹר אחר שיִתֵן.
2
לפיכך, כל שטר מתנת קרקע שאין כתוּב בוֹ:
'ואמר לנוּ פלוֹני הנוֹתֵן:
שבוּ בשוקים וּברחוֹבוֹת וכִתבוּ לוֹ מתנה גלוּיה וּמפוּרסמת' וכיוֹצֵא בעִנינים אֵלוּ חוֹששין שמא מתנה מסוּתרת היא,
ולֹא זכה המקבֵל.
3
הכוֹתֵב שתי מתנוֹת על שדה אחת,
הרִאשוֹנה מסוּתרת והאחרוֹנה גלוּיה וּמפוּרסמת אחרוֹן קנה; אפִלוּ היתה הרִאשוֹנה סתם ואין בה לֹא עִנין סתירה ולֹא עִנין גִלוּי,
אלא מתנה סתם האחרוֹן קנה.
4
כבר בֵארנוּ שהמוֹסֵר מוֹדעא ואחר כך נתן מתנה המתנה בטֵלה,
ואף על פי שאין שם אֹנס,
שאין הוֹלכין במתנה אלא אחר דעת הנוֹתֵן,
והוֹאיל וגִלה דעתוֹ שאינוֹ רוֹצה בה מתנתוֹ בטֵלה.
:לפיכך, מי שהיוּ הדברים מוֹכיחין שאין דעתוֹ לִתֵן מתנה זוֹ,
אף על פי שנתנה מתנה גלוּיה,
ונִמצא שנתנה מִקֹדם מתנה מסוּתרת הרי שתי המתנוֹת בטֵלים:
הרִאשוֹנה מִפני שהיא מסוּתרת,
והשניה מִפני שהדבר מוֹכיח שאינוֹ רוֹצה,
והרי קדמה זוֹ המתנה שנִמצֵאת כמוֹ מוֹדעא לה.
5
מעשה באחד שרצה לִשא אִשה,
ואמרה לוֹ:
'איני נִשֵאת לך עד שתִכתֹב לי כל נכסיך',
שמע בנוֹ הגדוֹל וצוח על שמניחוֹ ריקן,
אמר לעֵדים:
'לכוּ והֵחבוּ וכִתבוּ לוֹ כל נכסי מתנה',
ואחר כך כתב לזוֹ כל נכסיו וּנשאה,
וּבא מעשה לִפני חכמים ואמרוּ:
לֹא הבֵן קנה ולֹא האִשה קנת,
שהרי שלֹא בִרצוֹנוֹ כתב לה וּכאנוּס ביצרוֹ הוּא,
שהרי גִלה דעתוֹ במתנה הרִאשוֹנה,
אף על פי שהיא בטֵלה מִפני שהיא מסוּתרת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בעִנינים אֵלוּ.
6
שני שטרוֹת שזמנם יוֹם אחד והֵם כתוּבין על שדה אחת,
בין במכר בין במתנה:
אִם דרך אנשי המקוֹם לִכתֹב שעוֹת כל הקוֹדֵם זכה; ואִם אין דרכם לִכתֹב שעוֹת הרי הדבר מסוּר לדינין:
כל מי שדעתם נוֹטה להעמיד שדה זוֹ בידוֹ יעמידוּ.
7
במה דברים אמוּרים? בִשטר שאין בוֹ קִנין אלא קנה שדה זוֹ בִשטר זה,
שאין אנוּ יוֹדעים מי הוּא מִשניהם שהִגיע שטרוֹ לידוֹ תחִלה.
אבל אִם היה בכל שטר מֵהן קִנין כל שקדם לוֹ הקִנין,
זכה, וישאלוּ העֵדים.
וכֵן אִם היוּ שם עֵדים שזה הִגיע לידוֹ שטר מתנתוֹ תחִלה קנה הרִאשוֹן.
8
שני שטרוֹת היוֹצאין על שדה אחת בשֵם קוֹנה אחד ואין זמנם שוה:
אִם היה שטר אחד מִשניהם מכר והאחד מתנה:
אִם היה שטר הרִאשוֹן מתנה והשֵני שאחריו מכר לֹא בִטֵל האחרוֹן את הרִאשוֹן,
שיֵש לוֹמר שלהוֹסיף לוֹ אחריוּת חזר וכתב בשֵם מכר,
אף על פי שלֹא היה כתוּב שם אחריוּת,
שאחריוּת טעוּת סוֹפֵר הוּא; וכֵן אִם היה הרִאשוֹן מכר והאחרוֹן מתנה קנה השדה מִזמן רִאשוֹן,
שלֹא כתב לוֹ שטר המתנה אלא ליפוֹת את כֹחוֹ מִשוּם דין בן המצר.
9
היוּ שני השטרוֹת במכר אוֹ שניהם במתנה:
אִם הוֹסיף בשֵני כלוּם הרי הרִאשוֹן קים,
שלֹא כתב השֵני אלא מִפני התוֹספת; ואִם לֹא הוֹסיף בִטֵל השטר השֵני את הרִאשוֹן,
ואין לוֹ אחריוּת אלא מִזמן שֵני.
:לפיכך, כל הפֵרוֹת שאכל הלוֹקֵח מִזמן רִאשוֹן עד זמן שֵני מחזיר אוֹתן.
ואִם היה על אוֹתה השדה חֹק למלך בכל שנה הנוֹתֵן אוֹ המוֹכֵר נוֹתֵן אוֹתוֹ החֹק עד זמן השטר השֵני.