1
המקבֵל את המתנה וזכה בה,
ואחר שבאת לידוֹ והוּא שוֹתֵק,
חזר בוֹ ואמר:
'איני רוֹצה בה' אוֹ 'איני מקבלה' אוֹ 'הרי היא בטֵלה',
אוֹ שאמר:
'מוּם זה נִראה לי בה' לֹא אמר כלוּם,
וּכשֵם שאין הנוֹתֵן יכוֹל לחזֹר בוֹ,
כך המקבֵל אינוֹ יכוֹל לחזֹר אחר שזכה.
:מתנה זוֹ שאמר המקבֵל 'איני רוֹצה בה' אחר שבאת לידוֹ הרי היא הפקֵר,
וכל הקוֹדֵם בה זכה,
שהרי הִפקירה המקבֵל אחר שזכה בה.
אבל אִם היה צֹוֵח מֵעִקרוֹ לֹא קנה המקבֵל,
וחוֹזרת לבעלים הרִאשוֹנים.
2
המזכה לחבֵרוֹ במתנה על ידי אחֵר,
כיון שהחזיק בה האחֵר,
כגוֹן שמשך המִטלטלין אוֹ הִגיע שטר קרקע לידוֹ אוֹ החזיק בקרקע זכה חבֵרוֹ אף על פי שלֹא הִגיעה מתנה לידוֹ,
ואין הנוֹתֵן יכוֹל לחזֹר בוֹ.
:אבל המקבֵל ידוֹ על העליוֹנה:
אִם רצה מקבֵל,
ואִם רצה לֹא יקבֵל,
שזכין לאדם שלֹא בפניו,
ואין חבין לוֹ אלא בפניו,
וּזכוּת היא לוֹ שתִנתֵן לוֹ מתנה אִם ירצה.
אבל אִם לֹא ירצה אין נוֹתנין לאדם מתנה בעל כרחוֹ.
3
זִכה לוֹ על ידי אחֵר,
וּכששמע המקבֵל שתק,
ואחר כך צוח ואמר:
'איני מקבלה' הרי זה ספֵק אִם זה ששתק כבר רצה וזה שחזר וצוח חזר בוֹ,
אוֹ זה ששתק מִפני שעדין לֹא הִגיע לידוֹ כלוּם וזה שצוח הוֹכיח סוֹפוֹ על תחִלתוֹ.
:לפיכך, אִם קדם אחֵר וזכה בה לעצמוֹ אין מוֹציאין אוֹתה מידוֹ,
שמא המקבֵל זכה,
וכיון שאמר:
'איני רוֹצה בה',
הרי הִפקירה כמוֹ שבֵארנוּ,
וזה שקדם וּלקחה מִן ההפקֵר זכה.
ואִם חזרוּ הבעלים הרִאשוֹנים וּתפסוּה מיד זה שקדם וזכה בה אין מוֹציאין אוֹתה מידם,
שמא המקבֵל הוֹכיח סוֹפוֹ על תחִלתוֹ ולֹא קנה אוֹתה,
וּבִרשוּת בעליה הרִאשוֹנים היא קימת עדין.
4
ראוּבֵן שרצה לִתֵן מֵאה דינרין לשִמעוֹן,
ושלח לוֹ המֵאה על ידי לֵוי:
אִם אמר לוֹ:
'זכֵה במֵאה זוֹ לשִמעוֹן' אוֹ 'תֵן מֵאה זוֹ לשִמעוֹן' אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ; אבל אִם אמר לוֹ:
'הוֹלֵך מֵאה זוֹ לשִמעוֹן' יכוֹל לחזֹר בוֹ עד שיגיע המֵאה ליד שִמעוֹן.
5
הלך לֵוי במֵאה זוֹ שנִשתלחה עִמוֹ להוֹליכה לשִמעוֹן,
וּבִקֵש שִמעוֹן ולֹא מצאהוּ יחזיר לִראוּבֵן.
מֵת שִמעוֹן בחיי ראוּבֵן יחזיר לִראוּבֵן אוֹ ליוֹרשיו.
מֵת ראוּבֵן בחיי שִמעוֹן יתֵן המֵאה לשִמעוֹן אוֹ ליוֹרשיו,
שמִצוה לקיֵם דִברי המֵת,
ואף על פי שאמר הדברים והוּא בריא,
שהרי המֵאה בידוֹ של שליח עדין.
6
אין אדם זוֹכה במתנה לחבֵרוֹ עד שיִהיה הזוֹכה גדוֹל וּבן דעת,
אחד איש ואחד אִשה,
ואפִלוּ אֵשת איש,
ואפִלוּ עבד ושִפחה.
אבל הגוֹי אינוֹ זוֹכה; הוֹאיל ואינוֹ ראוּי לִשליחוּת לעוֹלם,
כך אינוֹ זוֹכה לישראֵל.
וּכשֵם שאין ישראֵל נעשה שליח לגוֹי,
כך אינוֹ זוֹכה לגוֹי.
7
קטן שנוֹתנין לוֹ צרוֹר וזוֹרקוֹ,
אגוֹז ונוֹטלוֹ זוֹכה לעצמוֹ ואינוֹ זוֹכה לאחֵרים; פחוֹת מִזה לֹא לעצמוֹ ולֹא לאחֵרים.
וכֵן השוֹטה אינוֹ זוֹכה לֹא לעצמוֹ ולֹא לאחֵרים.
והמזכה לשוֹטה על ידי בן דעת זכה.
אבל החֵרֵש זוֹכה לעצמוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת גזֵלה.
8
זכין לקטן אפִלוּ בן יוֹם אחד ולגדוֹל בין בפניו בין שלֹא בפניו.
וחצֵרוֹ של אדם קוֹנה לוֹ שלֹא מִדעתוֹ,
אף על פי שאינוֹ עוֹמֵד שם:
כיון שהִגיעה המתנה לחצֵרוֹ כאִלוּ זכה לוֹ בה אחֵר.
9
במה דברים אמוּרים? בחצֵר המִשתמרת.
אבל בחצֵר שאינה מִשתמרת,
כגוֹן שדֵהוּ וחוּרבתוֹ עד שיִהיה עוֹמֵד בצִדה ויֹאמר:
'זכת לי שדי'.
:וכֵן ארבע אמוֹת של אדם שהוּא עוֹמֵד בצִדן קוֹנין לוֹ בסימטא אוֹ בצִדי רשוּת הרבים אוֹ בחצֵר שאין לה בעלים.
אבל בִרשוּת הרבים אוֹ בִשדֵה חבֵרוֹ אינוֹ זוֹכה עד שתגיע מתנה לידוֹ.
וּקטנה תִזכה לה חצֵרה וארבע אמוֹת שלה.
אבל הקטן אינוֹ זוֹכה עד שתגיע מתנה לידוֹ אוֹ שיִזכה לוֹ אחֵר.
10
המתנה כגֵט,
שאין אדם יכוֹל לִמסֹר דברים לשליח.
כיצד? אמר לִשלֹשה:
'אִמרוּ לִפלוֹני ולִפלוֹני שיִכתבוּ ויחתמוּ בִשטר מתנה ויתנוּהוּ לִפלוֹני' אין זה כלוּם,
ואִם אמרוּ לאוֹתן העֵדים וכתבוּ ונתנוּ למקבֵל לֹא קנה.
:וכֵן אִם אמר לִשנים:
'כִתבוּ וחִתמוּ בִשטר מתנה וּתנוּהוּ לִפלוֹני' אינן יכוֹלין לוֹמר לסוֹפֵר לִכתֹב,
אלא הֵם עצמן כוֹתבין,
כמוֹ הגֵט.
11
הכוֹתֵב בשטר:
'נתתי שדה פלוֹנית לִפלוֹני',
אוֹ שכתב:
'נתתיה לוֹ' אוֹ 'הרי היא שלוֹ' הרי זה זכה כשיגיע השטר לידוֹ.
אבל אִם כתב בשטר:
'אתננה לוֹ',
אף על פי שהֵעידוּ עליו עֵדים לֹא זכה המקבֵל,
עד שיֹאמר לעֵדים:
'כִתבוּ שטר מתנה וּתנוּ לוֹ',
וכוֹתבין ונוֹתנין,
שאין המקבֵל זוֹכה עד שיגיע שטר מתנה לידוֹ אוֹ עד שיִזכה לוֹ בוֹ על ידי אחֵרים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
12
האוֹמֵר: 'נתתי שדה פלוֹנית לִפלוֹני',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא נתן לי' חוֹששין שמא זִכה לוֹ על ידי אחֵר.
אבל אִם אמר:
'כתבתי ונתתי לוֹ',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא כתב ולֹא נתן לי':
אִם המקבֵל מתנה הוּא שאמר כֵן הוֹדאת בעל דין כמֵאה עֵד היא,
והנוֹתֵן אוֹכֵל פֵרוֹת שדֵהוּ.
:ואִם בן המקבֵל הוּא שאמר:
'לֹא נתתה לאבי שדה זוֹ',
והוּא אוֹמֵר:
'כתבתי ונתתי לוֹ' מניחין את הפֵרוֹת על ידי שליש עד שיִוּדע הדבר היאך הוּא.
13
מקבֵל מתנה שטען ואמר:
'זוֹ שתחת ידי אינה מתנה בידי,
אלא שוֹמֵר אני עליה',
וכיוֹצֵא בוֹ,
אוֹ שאמר:
'בטֵלה היתה מִתחִלתה,
לפי שלֹא קִבלתיה אלא בעל כרחי',
'באֹנס' אוֹ 'בטעוּת' וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ דבריו קימין,
ונִשבע על זה שבוּעת הסֵת,
ותחזֹר לִבעליה.
14
טען הנוֹתֵן ואמר:
'שוֹמֵר אתה עליה',
אוֹ שאמר:
'שלֹא מִדעתי נתתיה' אוֹ 'גזֵלה היא בידך',
וזה אוֹמֵר:
'אתה נתתה לי' נִשבע המקבֵל שבוּעת הסֵת ונִפטר.