הִלכוֹת זכיה וּמתנה:
עִנין אֵלוּ ההלכוֹת לידע דין זוֹכה מִן ההפקֵר היאך יקנה וּבמה יקנה,
ודין נוֹתֵן מתנה וּמקבֵל,
ואי זוֹ מתנה חוֹזרת ואי זוֹ אינה חוֹזרת.
:וּבֵאוּר כל הדינים האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
ההפקֵר כל המחזיק בוֹ,
זכה. וכֵן המִדברוֹת והנהרים הגדוֹלים כל שבהן הפקֵר,
וכל הקוֹדֵם בוֹ זכה,
כגוֹן העשבים והעֵצים והפֵרוֹת של פֵרוֹת אילנוֹת של יער וכיוֹצֵא בהן.
2
הצד דגים מִן הימים והנהרוֹת,
אוֹ שצד עוֹפוֹת אוֹ מיני חיה,
הוֹאיל ואין להם בעלים זכה,
וּבִלבד שלֹא יצוּד בִשדֵה חבֵרוֹ; ואִם צד שם קנה.
ואִם היוּ הדגים בביבר של בעלים,
וכֵן חיה ועוֹף שבביברין,
אף על פי שהוּא ביבר גדוֹל והוּא מחוּסר צידה הרי הֵן של בעל הביברין,
והצד מִשם הרי זה גזלן.
3
אבל הלוֹקֵח דגים מִתוֹך מצוּדתוֹ של חבֵרוֹ כשהיא בתוֹך הים,
אוֹ שלקח חיה מִמצוּדתוֹ כשהיא פרוּסה במִדבר הרי זה אסוּר מִדִברי סוֹפרים.
ואִם היתה המצוּדה כלי ולקח מִתוֹך המצוּדה הרי זה גזלן.
4
הפוֹרֵס מצוּדה בִשדֵה חבֵרוֹ וצד בה חיה אוֹ עוֹף,
אף על פי שאין לוֹ רשוּת לעשוֹת דבר זה קנה.
ואִם היה בעל השדה עוֹמֵד בצד שדֵהוּ,
ואמר: 'זכת לי שדי' קנה בעל השדה,
ואין לבעל המצוּדה כלוּם.
5
דגים שקפצוּ לתוֹך הספינה קנה בעל הספינה,
שזוֹ כחצֵר המִשתמרת היא,
ואינה חצֵר המהלכת,
שהמים הֵם שמוֹליכין אוֹתה,
ואינה הוֹלכת מֵחמת עצמה.
6
גֵר שמֵת ולֹא הוֹליד בנים בישראֵל אחר שנִתגיֵר אין לוֹ יוֹרשים,
אלא כל הקוֹדֵם והחזיק בִנכסיו,
זכה בהן,
ואין בעל המצר יכוֹל לסלקוֹ בדמים,
שזוֹ כמתנה היא.
7
שתי שדוֹת בנִכסי הגֵר וּמצר אחד ביניהן:
החזיק באחת מֵהן לִקנוֹתה קניה; החזיק בה לִקנוֹת אוֹתה ואת חברתה זוֹ שהחזיק בה קנה,
אבל חברתה לֹא קנה; החזיק בה כדי לִקנוֹת את חברתה לֹא קנה אחת מֵהן:
חברתה מִפני שלֹא החזיק בה,
וזוֹ מִפני שלֹא החזיק בה כדי לִקנוֹתה.
:החזיק בה לִקנוֹתה ולִקנוֹת את חברתה ואת המצר שביניהן,
אוֹ שהחזיק במצר לִקנוֹת את שתיהן הרי זה ספֵק,
ואִם בא אחֵר והחזיק בה לִקנוֹתה זכה האחרוֹן.
8
וכֵן שני בתים זה לִפנים מִזה שהחזיק באחד מֵהן לִקנוֹתוֹ ולִקנוֹת את השֵני לֹא קנה אלא זה שהחזיק בוֹ בִלבד.
החזיק באחד מֵהן כדי לִקנוֹת את השֵני אף זה שהחזיק בוֹ לֹא קנה.
9
המחזיק בִשטר מִנִכסי הגֵר כדי לִקנוֹת הקרקע הכתוּבה באוֹתוֹ השטר לֹא קנה אלא השטר בִלבד,
לצוּר אוֹתוֹ על פי צלוֹחיתוֹ וכיוֹצֵא בה.
10
שדה המסוּימת בִמצריה,
כיון שהִכיש בה מכוֹש אחד קנה את כוּלה.
ואִם אינה מסוּימת בִמצריה קוֹנה מִמנה באוֹתוֹ מכוֹש כדי שיֵלֵך הצמד בִשעת חרישה ויחזֹר.
והמצר והחצב שמתחמין בוֹ התחוּמין מפסיקין בנִכסי הגֵר,
וכל המחזיק בשדה לֹא קנה אלא עד המצר אוֹ עד החצב.
11
כל המפסיק לפֵאה מפסיק בנִכסי הגֵר.
כיצד? כגוֹן שהיה שם נחל אוֹ אמת המים וכיוֹצֵא בהן לֹא קנה אלא עד הנחל אוֹ עד האמה.
וכל המפסיק רשוּיוֹת שבת מפסיק בנִכסי הגֵר,
כגוֹן שהיה בין שתי השדוֹת רשוּת היחיד אוֹ כרמלית,
אפִלוּ היה ביניהן רשוּת שחוֹלקת לגִטין.
12
כל דבר המפסיק לטוּמאה מפסיק בנִכסי הגֵר.
כיצד? כגוֹן שנִכנס אדם לבִקעה זוֹ וטוּמאה בבִקעה אחרת בצִדה,
ואינוֹ יוֹדֵע אִם הִגיע לִמקוֹם הטוּמאה אִם לאו כל מקוֹם שמחזיקין אוֹתוֹ לטוּמאה,
הרי הוּא כמקוֹם אחד מוּחלק בִפני עצמוֹ.
13
בִקעה גדוֹלה שיֵש בה שדוֹת רבוֹת וכוּלן של גֵר אחד,
ולֹא היה ביניהן לֹא מצר ולֹא חצב ולֹא דבר מִדברים המפסיקין,
וּבא אחד והחזיק במִקצת הבִקעה לִקנוֹת את כוּלה כל הנִקרא על שֵם אוֹתוֹ הגֵר,
קוֹנה אוֹתוֹ.
14
גוֹי שמכר מִטלטלין לישראֵל אוֹ קנה מִטלטלין מיִשראֵל קוֹנה בִמשיכה וּמקנה בִמשיכה,
אוֹ בדמים.
אבל הקרקע אינוֹ קוֹנה אוֹתה מיִשראֵל אלא בִשטר,
ואינוֹ מקנה אוֹתה לישראֵל אלא בִשטר,
שאין דעתוֹ סוֹמכת אלא על השטר.
:לפיכך, ישראֵל שלקח שדה מִן הגוֹי ונתן הדמים,
וקֹדם שיחזיק בה בא ישראֵל אחֵר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנִכסי הגֵר זכה האחרוֹן,
ונוֹתֵן לרִאשוֹן את הדמים,
מִפני שהגוֹי מֵעֵת שלקח הדמים סִלֵק רשוּתוֹ,
וישראֵל לֹא קנה עד שיגיע השטר לידוֹ,
ונִמצאוּ נכסים אֵלוּ כנִכסי מִדבר כל המחזיק בהן זכה.
15
במה דברים אמוּרים? במקוֹם שאין בוֹ מִשפט ידוּע למלך.
אבל אִם דין אוֹתוֹ המלך וּמִשפטוֹ שלֹא יזכה בקרקע אלא מי שכוֹתֵב שטר אוֹ הנוֹתֵן דמים וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ עוֹשין כפי מִשפט המלך,
שכל דיני המלך בממוֹן על פיהם דנין.