פרק ו

הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם.

מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם.

מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס,

וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.

מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה,

נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין,

מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי,

וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק,

שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.

מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה,

מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה.

נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה,

וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:

מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה,

צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרִדְּדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה,

וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:

מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת,

הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ.

נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ,

נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו.

וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ,

הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ,

שֶׁלֹּא תִכָּוֶה.

הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא.

לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ,

הַקְטֵר.

אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל,

הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר,

אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל,

הַקְטֵר.

פָּרְשׁוּ הָעָם,

וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: