פרק ה

אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה,

בָּרְכוּ בְרָכָה אֶחַת,

וְהֵן בֵּרְכוּ.

קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים,

שְׁמַע,

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ,

וַיֹּאמֶר.

בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת,

אֱמֶת וְיַצִּיב,

וַעֲבוֹדָה,

וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים.

וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא:

אָמַר לָהֶם,

חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ.

הֵפִיסוּ,

זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.

חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים בֹּאוּ וְהָפִיסוּ,

מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

מְסָרוּם לַחַזָּנִים,

הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם,

וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבָד.

וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם,

וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים:

מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת,

הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף.

וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב,

מַחֲזִיק שְׁלשֶׁת קַבִּים,

וְהַבָּזָךְ הָיָה בְתוֹכוֹ,

מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת.

וְכִסּוּי הָיָה לוֹ,

וּכְמִין מְטוּטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן:

מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה,

נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף,

וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,

וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה.

יָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב.

נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים,

וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה.

וּבְשַׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְּסַכְתֵּר.

וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ,

וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ,

אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד,

וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל.

וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת,

כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בְּשַׁבָּת,

וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ,

נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.

אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה.

וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת,

כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ,

יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת,

וְהוּא רָץ וּבָא.

וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ,

יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר,

וְהוּא רָץ וּבָא.

וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח: