פרק טו

אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן,

קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.

וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,

כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו,

אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין.

קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ,

וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פְּסִיקְיָא,

וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל,

וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן,

וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,

קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא.

קוֹשְׁרִין דְּלִי בִּפְסִיקְיָא,

אֲבָל לֹא בְחֶבֶל.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,

כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא,

אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים,

וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת,

אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,

מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת,

וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

(אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת).

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת: