פרק יד

שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה,

הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן,

חַיָּב.

וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,

הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר,

הַצָּדָן לְצֹרֶךְ,

חַיָּב,

שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ,

פָּטוּר.

חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ,

הַצָּדָן פָּטוּר,

וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב:

אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בְשַׁבָּת,

אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא אֶת מֵי הַמֶּלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

וַהֲלֹא הוּא הִילְמִי,

בֵּין מְרֻבֶּה וּבֵין מֻעָט.

וְאֵלוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמֻּתָּרִין,

נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח:

אֵין אוֹכְלִין אֵזוֹב יוֹן בְּשַׁבָּת,

לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים,

אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר וְשׁוֹתֶה אַבּוּב רוֹעֶה.

כָּל הָאֳכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה,

וְכָל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה,

חוּץ מִמֵּי דְקָלִים וְכוֹס עִקָּרִים,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן לַיְרוֹקָה.

אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים לִצְמָאוֹ,

וְסָךְ שֶׁמֶן עִקָּרִין שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה:

הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו,

לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ,

אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ,

וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא.

הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו,

לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ,

אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן,

וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד.

בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן,

שֶׁכֵּן דַּרְכָּם לָסוּךְ בַּחֹל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם: