פרק ד

בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין.

אֵין טוֹמְנִין לֹא בְגֶפֶת וְלֹא בְזֶבֶל,

לֹא בְמֶלַח וְלֹא בְסִיד וְלֹא בְחֹל,

בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים.

לֹא בְתֶבֶן וְלֹא בְזָגִים וְלֹא בְמוֹכִים וְלֹא בַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים,

אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין.

טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת,

בְּכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּדַקָּה וּמַתִּיר בְּגַסָּה:

טוֹמְנִין בִּשְׁלָחִין,

וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן,

בְּגִזֵּי צֶמֶר,

וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה,

נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר,

קֻפָּה,

מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל,

שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.

לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם,

לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ.

כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה,

מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ.

מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר,

אוֹ תַחַת הַכָּסֶת: