פרק ג

רָאוּהוּ בֵית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל,

נֶחְקְרוּ הָעֵדִים,

וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ,

עַד שֶׁחֲשֵׁכָה,

הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר.

רָאוּהוּ בֵית דִּין בִּלְבַד,

יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם,

וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ.

רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין,

יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִפְנֵיהֶם,

וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ,

שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,

וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן,

שֶׁנֶּאֱמַר

(יהושע ו),

בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל:

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל,

פָּשׁוּט,

וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב,

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.

שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת,

שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:

בַּתַּעֲנִיּוֹת,

בְּשֶׁל זְכָרִים,

כְּפוּפִין,

וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶסֶף,

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע.

שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת,

שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים,

וּבַיּוֹבְלוֹת בְּשֶׁל יְעֵלִים:

שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ,

פָּסוּל.

דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת,

פָּסוּל.

נִקַּב וּסְתָמוֹ,

אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה,

פָּסוּל.

וְאִם לָאו,

כָּשֵׁר:

הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס,

אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע,

יָצָא.

וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע,

לֹא יָצָא.

וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת,

אוֹ שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,

וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה,

אִם כִּוֵּן לִבּוֹ,

יָצָא,

וְאִם לָאו,

לֹא יָצָא.

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע,

זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִוֵּן לִבּוֹ:

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'

(שמות יז),

וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה.

אֶלָּא לוֹמַר לְךָ,

כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים.

וְאִם לָאו,

הָיוּ נוֹפְלִין.

כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר

(במדבר כא),

עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס,

וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.

וְכִי נָחָשׁ מֵמִית,

אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה.

אֶלָּא,

בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

הָיוּ מִתְרַפְּאִים,

וְאִם לָאו,

הָיוּ נִמּוֹקִים.

חֵרֵשׁ,

שׁוֹטֶה,

וְקָטָן,

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

זֶה הַכְּלָל,

כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר,

אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן: