פרק ב

כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל,

מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת,

וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי,

וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ.

עָבַר זְמַנּוֹ,

אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ,

וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירָיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אַף מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם:

חָמֵץ שֶׁל נָכְרִי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח,

מֻתָּר בַּהֲנָאָה.

וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל,

אָסוּר בַּהֲנָאָה.

שֶׁנֶּאֱמַר

(שמות יג)

לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר:

נָכְרִי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ,

אַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָה.

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חֲמֵצוֹ,

אַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה.

חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת,

הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,

כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו:

הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בְּפֶסַח בְּשׁוֹגֵג,

מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.

בְּמֵזִיד,

פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי עֵצִים:

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח,

בְּחִטִּים,

בִּשְׂעוֹרִים,

בְּכֻסְּמִין וּבְשִׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל.

וְיוֹצְאִין בִּדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה.

אֲבָל לֹא בְטֶבֶל,

וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.

חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר,

עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ,

אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן.

עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק,

יוֹצְאִין בָּהֶן:

וְאֵלּוּ יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח,

בַּחֲזֶרֶת וּבְעֻלָשִׁין וּבְתַמְכָא וּבְחַרְחֲבִינָה וּבְמָרוֹר.

יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין,

אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבֻשָּׁלִין.

וּמִצְטָרְפִין לְכַזָּיִת.

וְיוֹצְאִין בַּקֶּלַח שֶׁלָּהֶן,

וּבִדְמַאי,

וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ,

וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ:

אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים,

אֲבָל חוֹלְטִין.

הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ,

אֲבָל שָׁפָה הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ.

לֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיַנִּיחַ עַל מַכָּתוֹ בְּפֶסַח,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת:

אֵין נוֹתְנִין קֶמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ הַחַרְדָּל,

וְאִם נָתַן,

יֹאכַל מִיָּד,

וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר.

אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת,

אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן.

מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם,

יִשָּׁפְכוּ,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצִין: