פרק ז

אֵין מַקְדִּישִׁין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים.

וְלֹא גוֹאֲלִין לְאַחַר הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשָּׁנָה.

אֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ.

אֲבָל הַהֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים.

הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בִשְׁעַת הַיּוֹבֵל,

נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.

הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים,

אֵין נִמְדָּדִים עִמָּהּ.

פָּחוֹת מִכָּאן,

נִמְדָּדִים עִמָּהּ.

הִקְדִּישָׁהּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל,

נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְיוֹן לְשָׁנָה.

אִם אָמַר הֲרֵינִי נוֹתֵן דְּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה,

אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,

אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ כְּאֶחָד:

אֶחָד הַבְּעָלִים,

וְאֶחָד כָּל הָאָדָם.

מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם,

אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ,

וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

הִקְדִּישָׁהּ וּגְאָלָהּ,

אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל.

גְּאָלָהּ בְּנוֹ,

יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל.

גְּאָלָהּ אַחֵר אוֹ אֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים וּגְאָלָהּ מִיָּדוֹ,

אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיּוֹבֵל.

גְּאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ,

לֹא יֹאמַר הוֹאִיל וְהִיא יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי,

הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי,

אֶלָּא יוֹצְאָה לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:

הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִגְאֲלָה,

הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ וְנוֹתְנִים אֶת דָּמֶיהָ,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

נִכְנָסִין,

אֲבָל לֹא נוֹתְנִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין,

אֶלָּא נִקְרֵאת שְׂדֵה רְטוּשִׁים,

עַד הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי.

הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי וְלֹא נִגְאֲלָה,

נִקְרֵאת רְטוּשֵׁי רְטוּשִׁין עַד הַיּוֹבֵל הַשְּׁלִישִׁי.

לְעוֹלָם אֵין הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ,

עַד שֶׁיִּגְאָלֶנָּה אַחֵר:

הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו,

מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ,

הֲרֵי הִיא כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה.

הִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו,

הֲרֵי הִיא כִּשְׂדֵה מִקְנָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,

כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה,

שֶׁנֶּאֱמַר

(ויקרא כז),

וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ,

שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה,

יוֹצֵאת זוֹ,

שֶׁהִיא רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה.

שְׂדֵה מִקְנָה אֵינָהּ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל,

שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מַקְדִּישִׁים לְעוֹלָם,

וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם,

בֵּין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל,

בֵּין לְאַחַר הַיּוֹבֵל: