פרק ו

מִי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה,

אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ,

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,

עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה:

אָמַר עֵד אֶחָד,

אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת,

לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד,

אֲפִלּוּ שִׁפְחָה,

הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.

חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ,

הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת,

וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ,

אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה:

שֶׁהָיָה בְדִין,

וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם,

עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנָיִם,

תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ,

כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.

קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה,

וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד,

עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,

אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד,

תַּלְמוּד לוֹמַר

(דברים כד)

כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר,

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר

(שם יט),

עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר,

מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים,

אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:

עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת,

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת,

הָיְתָה שׁוֹתָה.

אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת,

הָיְתָה שׁוֹתָה.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת,

לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה: