פרק ד

הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן,

וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת.

תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ,

וְשֶׁל ראשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל יָד.

הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵינָם מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן,

וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן.

הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינָן מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:

הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּים וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים,

יָבִיאוּ פַר אֶחָד וּנְסָכָיו,

וְלֹא יִקְרְבוּ כֻלָּן בְּלֹא נְסָכִין:

הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,

וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן.

הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים,

וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,

דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס,

לֹא כִי,

אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם,

וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים,

שֶׁכֵּן מָצִינוּ,

כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה,

קָרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם,

אַף כָּאן יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לָחֶם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,

הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶן נַנָּס,

אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו,

שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים,

קָרַב בַּמִּדְבָּר.

וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,

לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר.

מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ,

קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ.

וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם,

שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם.

לֶחֶם בְּלֹא כְבָשִׂים,

אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ:

הַתְּמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים,

וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִים,

וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

לֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר,

יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,

אֵימָתַי,

בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין.

אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר,

לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר,

יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,

וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם,

שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִקְטֹרֶת הַסַּמִּים,

וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,

וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת,

וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם:

חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל,

לֹא הָיוּ בָאוֹת חֲצָיִים,

אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם,

וְחוֹצֵהוּ,

וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַבֹּקֶר,

וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם.

וְכֹהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית וּמֵת וּמִנּוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו,

לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ,

וְלֹא חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן,

אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם,

וְחוֹצֵהוּ,

וּמַקְרִיב מֶחֱצָה,

וּמֶחֱצָה אָבֵד.

נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִים קְרֵבִין,

וּשְׁנֵי חֲצָיִים אוֹבְדִין.

לֹא מִנּוּ כֹהֵן אַחֵר,

מִשֶּׁל מִי הָיְתָה קְרֵבָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

מִשֶּׁל צִבּוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

מִשֶּׁל יוֹרְשִׁים.

וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה: