פרק יב

שִׁלּוּחַ הַקֵּן,

נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,

בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת,

בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין.

חֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁלּוּחַ הַקֵּן,

שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף,

בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן.

וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן,

אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְעוֹף,

וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן.

אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן.

כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁקִּנְּנוּ בְפַרְדֵּס.

אֲבָל אִם קִנְּנוּ בְּבַיִת,

וְכֵן יוֹנֵי הַרְדְּסִיאוֹת,

פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ:

עוֹף טָמֵא,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר,

וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

קוֹרֵא זָכָר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת,

בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן,

חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

אֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

אֵין שָׁם אֶלָּא אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ בֵיצָה אַחַת,

חַיָּב לְשַׁלֵּחַ,

שֶׁנֶּאֱמַר

(דברים כב),

קַן,

קֵן מִכָּל מָקוֹם.

הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִין מַפְרִיחִין אוֹ בֵיצִים מוּזָרוֹת,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ,

שֶׁנֶּאֱמַר

(שם),

וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים,

מָה אֶפְרוֹחִין בְּנֵי קְיָמָא,

אַף בֵּיצִים בְּנֵי קְיָמָא,

יָצְאוּ מוּזָרוֹת.

וּמָה הַבֵּיצִים צְרִיכִין לְאִמָּן,

אַף הָאֶפְרוֹחִין צְרִיכִין לְאִמָּן,

יָצְאוּ מַפְרִיחִין.

שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה,

שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה,

אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים,

חַיָּב,

שֶׁנֶּאֱמַר

(שם),

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח.

אָמַר,

הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים,

חַיָּב לְשַׁלֵּחַ,

שֶׁנֶּאֱמַר

(שם),

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

נָטַל הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶם,

פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ:

הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה.

זֶה הַכְּלָל,

כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה,

אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ:

לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים,

אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע.

וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר,

אָמְרָה תוֹרָה

(דברים כב),

לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים,

קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: