פרק יב

טְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים,

אֵינָן חוֹלְקִים בַּקֳּדָשִׁים לֶאֱכֹל לָעָרֶב.

אוֹנֵן,

נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ מַקְרִיב,

וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכֹל לָעָרֶב.

בַּעֲלֵי מוּמִין,

בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין,

בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין,

חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין,

אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין.

וְכֹל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָעֲבוֹדָה,

אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר.

וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ בַּבָּשָׂר,

אֵין לוֹ בָעוֹרוֹת.

אֲפִלּוּ טָמֵא בִשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים,

אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר,

שֶׁנֶּאֱמַר

(ויקרא ז),

הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה:

כֹּל שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ,

לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ,

שֶׁנֶּאֱמַר

(שם),

עֹלַת אִישׁ,

עוֹלָה שֶׁעָלְתָה לְאִישׁ.

עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים,

עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים.

אֶחָד עוֹלַת הָאִישׁ וְאֶחָד עוֹלַת הָאִשָּׁה,

עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים:

עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים לַבְּעָלִים,

וְעוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לַכֹּהֲנִים.

קַל וָחֹמֶר,

מָה אִם עוֹלָה,

שֶׁלֹּא זָכוּ בִבְשָׂרָהּ,

זָכוּ בְעוֹרָהּ,

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,

שֶׁזָּכוּ בִבְשָׂרָהּ,

אֵינוֹ דִין שֶׁיִּזְכּוּ בְעוֹרָהּ.

אֵין מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ,

שֶׁאֵין לוֹ עוֹר מִכָּל מָקוֹם:

כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶם פְּסוּל קֹדֶם לְהֶפְשֵׁטָן,

אֵין עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים.

לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן,

עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגָן הַכֹּהֲנִים,

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹר יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא,

מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ,

שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵפָה,

שֶׁיֵּאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,

אֵין לֹא רָאִינוּ רְאָיָה,

אֶלָּא יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים,

בִּזְמַן שֶׁהֵם נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן,

נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן וּמְטַמְּאִין בְּגָדִים.

וְאִם אֵינָן נִשְׂרָפִין כְּמִצְוָתָן,

נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַבִּירָה וְאֵינָם מְטַמְּאִין בְּגָדִים:

הָיוּ סוֹבְלִין אוֹתָם בְּמוֹטוֹת.

יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ,

הָרִאשׁוֹנִים מְטַמְּאִין בְּגָדִים,

וְהָאַחֲרוֹנִים אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים,

עַד שֶׁיֵּצֵאוּ.

יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים,

עַד שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן.

נִתַּךְ הַבָּשָׂר,

אֵין הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְגָדִים: