פרק ה

אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים,

כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם.

אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ,

לֹא יְשִׁיבֶנּוּ.

וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ,

לֹא יַפְסִיק:

מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים,

וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים,

וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,

אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,

בְּהוֹדָאָה:

הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ,

וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ,

מוֹדִים מוֹדִים,

מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה,

יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו,

וְלֹא יְהֵא סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל,

מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה,

לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן,

מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.

וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא,

לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.

וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ,

רַשַּׁאי:

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה,

סִימָן רַע לוֹ.

וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא,

סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו,

מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא,

כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר,

זֶה חַי וְזֶה מֵת.

אָמְרוּ לוֹ,

מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ.

אָמַר לָהֶם,

אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי,

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל.

וְאִם לָאו,

יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף: