This Shabbos Kodesh contains a combination and connection of several matters, each of which is a general and fundamental concept in serving G-d:
א. ביום הש״ק זה ישנו צירוף וחיבור של כמה ענינים שכל א׳ מהם הו״ע כללי ועיקרי בעבודת ה׳:
The weekly parshah - Parshas Mishpatim,
א) פרשת השבוע - פרשת משפטים,
"And these are the ordinances that you shall set before them",
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"׳,
"And these" adds to the first ones,
"ואלה מוסיף על הראשונים,
Just as the first ones were from Sinai, so too were these from Sinai" - a continuation of the concept of Mattan Torah<sup>5</sup>.
מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני״ - המשך הענין דמתן־תורה<sup>5</sup>.
The first of the four portions - the portion of Shekalim,
ב) הפרשה הראשונה מד׳ הפרשיות -פרשת שקלים,
"This they shall give etc., half a shekel etc."<sup>4</sup>
"זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו"׳<sup>4</sup>,
"When they began the donation for the Mishkan, and each and every one gave half a shekel.
"כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל..
"And from them were made the sockets"<sup>5</sup>
ומהם נעשו האדנים"<sup>5</sup>,
And similarly after the Mishkan was erected,
וכן לאחר שהוקם המשכן,
And every year* and year,
ובכל שנה* ושנה,
"They each gave half a shekel.
"נתנו כל אחד מחצית השקל..
to purchase from them the communal sacrifices of every single year"<sup>5</sup>
לקנות מהן קרבנות ציבור של כל שנה ושנה"<sup>5</sup>
(Starting from "the first of Adar" when "they announce about the shekels",
(מתחיל מ״אחד באדר" שבו "משמיעין על השקלים",
"so that each and every one prepares his half shekel,"
"כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו",
"and the donation of the chamber will be offered from the new [crop] in its time on the first of Nissan"<sup>7</sup>)
"ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן״<sup>7</sup>)
- from this it is understood that the half shekel" is a general and fundamental matter in the servi-
- שמזה מובן שמחצית השקל" הו״ע כללי ועיקרי בעבו־
ce of G‑d,
דת ה׳,
Since from them were made the sockets of the Tabernacle,
כיון שממנו נעשו אדני המשכן,
And from them they brought the communal offerings for the entire year.
וממנו הביאו קרבנות ציבור דכל השנה.
The fixed time in the days of the month - in addition to it being the last Shabbat of the month of Shevat on which they bless the month of Adar,
ג) הקביעות בימי החודש - נוסף על היותו יום הש״ק האחרון בחודש שבט שבו מברכים חודש אדר,
It is also the eve of Rosh Chodesh Adar,
ה״ה גם ערב ר״ח אדר,
And so much so that they do not say Tachanun at Minchah,
ועד שאין אומרים צו״צ במנחהי,
Because on Shabbat
כיון שביום הש״ק
(at the time of Minchah)
(בזמן המנחה)
It already begins from Rosh Chodesh Adar,
מתחיל כבר ראש חודש אדר,
whose content and point is "the days of Purim",
שתוכנו ונקודתוי" ימי הפורים",
in which "the Jews confirmed and accepted"<sup>12</sup>,
שבהם "קיימו וקבלו ה־ יהודים"<sup>12</sup>,
"they confirmed what they had already accepted",
"קיימו מה שקיבלו כבר",
the confirmation and validity of the Giving of the Torah
הקיום והתוקף דמתן־תורה
(which annulled the "great protest against the Torah")
(שבטלה ה־ "מודעא רבה לאורייתא")<sup>5</sup>׳.
And since these three general matters come together
וכיון שג׳ ענינים כלליים אלו באים יחד
(on this Shabbos Kodesh)
(ביום הש״ק זה)
- we need to explain the connection
- יש לבאר הקשר
Chapter 1, Halacha 8)
פ״א ה״ח),
Nevertheless,
מ״מ,
one should give
"יש ליתן
(to charity)
(לצדקה)
before Purim half
קודם פורים מחצית
(And one should give three)
(ויש ליתן שלשה)
From the fixed coin in that place and at that time Zener for the half shekel that they would give like Adar"•
מו המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זנר למחצית השקד שהיו נותנין כאדר"•
(Rema Orach Chaim siman 694)
(רמ״א או״ח ר״ס תרצד).
And see below
וראה לקמן
(page 44 and note 51)
(ם״ד והערה 51)
The virtue of the charity of the half shekel relative to ordinary charity.
מעלת הצדקה דמחצית השקל לגבי צדקה סתם.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
And the connection between them,
והשייכות שביניהם,
And in particular regarding the content of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim,
ובפרט בנוגע לתוכן דפרשת משפטים ופרשת שקלים,
which ostensibly,
שלכאורה,
not only are they not related to each other,
לא זו בלבד שאינם שייכים זל״ז,
but moreover,
אלא עוד זאת,
that they are two different modes of service, opposite from each other from one extreme to the other,
שהם ב׳ אופני עבודה שונים זמ״ז מן הקצה אל הקצה,
as follows.
כדלקמן.
And as an introduction:
ב. ובהקדמה:
The service of man — "I was created to serve my Creator"<sup>8</sup>,
עבודת האדם - "אני נבראתי לשמש את קוני"<sup>8</sup>,
to make for Him, blessed be He, a dwelling place in the lower realms — is divided into two general categories: service in mundane matters,
לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים־׳ - נחלקת לב׳ אופנים כלליים: עבודה בעניני חול,
and service in holy matters.
ועבודה בעניני קדושה.
And it is emphasized in the general division of time: weekdays — where most and the essence of the service is in mundane matters,
ובמודגש בחלוקה הכללית דהזמן: ימי חול - שרוב ועיקר העבודה היא בעניני חול,
the thirty-nine categories of work of weekday activities,
ל״ט מלאכות דעובדין דחול,
"the sower and the plower, etc.,"
"הזורע והחורש וכו"׳"׳,
"the order of bread is taken"<sup>17</sup>,
"סידורא דפת נקט"<sup>17</sup>,
That is,
היינו,
labors connected with human needs,
מלאכות הקשורות עם צרכי האדם,
that are included in the "order of bread",
שנכללים ב״סידורא דפת",
"bread that sustains the heart of man"*'.
"לחם לבב אנוש יסעד"*׳.
And the day of Shabbat
ויום השבת
(and likewise Yom Tov in general,
(וכן יו״ט בכלל,
but all work for food preparation is permitted,
אבל כל מלאכת אוכל נפש מותר,
and in some of them one is obligated because of Yom Tov)
ובכמה מהן מחוייבים מפני היו״ט)
- that it is forbidden to perform the 39 melachos of mundane activities,
- שאסור בעשיית ל״ט מלאכות דעובדין דחול,
but only,
כי אם,
holy matters,
עניני קדושה,
Torah and prayer,
תורה ותפלה,
to the extent that even eating and drinking on Shabbos are matters of holiness - "it is a mitzvah to delight in it with the pleasure of eating and drinking,"
ועד שגם האכילה ושתי׳ דיום הש״ק הו״ע של קדושה - "מצוה לענגו בעונג אכילה ושתי׳""׳,
the fulfillment of the mitzvah of Oneg Shabbos"<sup>2</sup>.
קיום מצות עונג שבת"<sup>2</sup>.
And in greater detail:
ובפרטיות יותר:
The 39 melachos of mundane activities forbidden on Shabbat correspond to the work of the Mishkan,
ל״ט המלאכות דעובדין דחול האסורים בשבת הם "כנגד עבודות המשכן",
"One is only liable for work of a type that was performed in the Tabernacle"•<sup>2</sup>
"אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן"•<sup>2</sup>
("That which was in the Mishkan is considered
("הך דהות במשכן חשיבא
they call it the primary category; that which was not in the Mishkan is considered a derivative"<sup>22</sup>)
קרי לה אב הך דלא הות במשכן חשיבא קרי לה תולדה״<sup>22</sup>)
- This alludes that work in mundane matters is connected to the making of the Mishkan,
- שבזה מרומז שהעבודה בעניני חול קשורה עם עשיית המשכן,
and in the language of the verse
ובלשון הכתוב
(in the portion read in the Minchah prayer of today)
(בפרשה שקורין בתפלת מנחה דהיום)
"And they shall make Me a Sanctuary"<sup>22</sup>,
"ועשו לי מקדש"<sup>22</sup>,
from "gold, silver, and copper, etc."<sup>24</sup>,
מ״זהב וכסף ונחושת וגו"׳<sup>24</sup>,
All the 13
כל הי״ג
<sup>25</sup> things enumerated in the Parsha,
(ט״ו) <sup>25</sup> דברים שנימנו בפרשה,
physical matters,
ענינים גשמיים,
from which they make a Sanctuary for G‑d,
שמהם עושים מקדש לה׳,
a dwelling place for Him, blessed be He, in the lower realms.
דירה לו ית׳ בתחתונים.
But,
אכל,
as with the donation for the Mishkan, Bnei Yisrael did not give all the gold and silver etc. that they had, but only a part of it,
כנדבת המשכן לא נתנו בנ״י כל הזהב וכסף כו׳ שברשותם אלא רק חלק ממנו,
That is,
היינו,
that only part of the gold and silver was made into the Mishkan and Temple for G‑d,
שרק חלק מהזהב והכסף נעשה משכן ומקדש לה׳,
and the rest
והשאר
(the majority in quantity)
(הרוב בכמות)
remained in their possession.
נשאר ברשותם".
And the parallel regarding the 39 forbidden labors of Shabbos—that they are only "parallel to the labors of the Mishkan,"
ודוגמתו בנוגע לל״ט המלאכות דעוב־ דין דחול - שהם רק "כנגד עבודות המשכן",
"a labor of the same type that was in the Mishkan,"
"מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן",
meaning,
בלומר,
The melachos themselves are in matters of chol
המלאכות עצמם הם בעניני חול
("Siddura d'Pas",
("סידורא דפת",
the needs of the Edus<sup>7</sup>^ and the main avodah in them is to bring about that they not be in contradiction and opposition to holiness,
צרכי ה־ אדס<sup>7</sup>^ ועיקר העבודה בהם היא לפעול שלא יהיו בסתירה וניגוד לקדושה,
And furthermore,
ועוד,
And even to the completeness of chol - cholim that were made on the taharas of the kodesh"<sup>2</sup>,
ועד להשלימות דחול - חולין שנעשו על טהרת הקודש"<sup>2</sup>,
But even after this remain
אבל גם לאח״ז נשארים
Shanah P'shutah Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
from BaHaCh and Erev Rosh Chodesh Adar
מבה״ח וער״ח אדר
and 30
ו30
Matters of chol,
עניני חול,
matters of reshus; and only in some of the matters of chol the service is in a way that they are elevated and become actual holiness,
עניני הרשות; ורק בחלק מ־ עניני החול העבודה היא באופן שמתעלים ונעשים קדושה ממש,
That by fulfilling in it mitzvos<sup>2</sup> it becomes an object of holiness"
שעי״ז שמקיימים בו מצוהי<sup>2</sup> נעשה חפצא דקדושהי"
(and certainly - tashmishei mitzvah)
(ועכ״ם -תשמישי מצוה).
And in the language of the verse״ - "Depart from evil" and do good",
ובלשון הכתוב״ - "סור מרע" ועשה טוב",
that have their counterpart also in the service in matters of
שיש דוגמתם גם בעבודה בעניני
the permissible: "Turn from evil" - that physical matters should not be in contradiction and opposition to holiness,
הרשותיי: ״סור מרע״ - שהדברים הגשמיים לא יהיו בסתירה וניגוד לקדושה,
"And do good" - that physical matters become good",
״ועשה טוב״ - שהדברים הגשמיים נעשים טוב",
a reality of holiness.
מציאות של קדושה.
And all this - in regard to the weekdays,
וכל זה - בנוגע לימי החול,
that the main service is in the 39 categories of work of weekday actions as they are secular and continue to be secular
שעיקר העבודה היא בל״ט מלאכות דעובדין דחול כפי שהם חול וממשיכים להיות חול
(and only part of them becomes holiness)
(ורק חלק מהם נעשה קדושה)
: but on Shabbat - there are only matters of holiness<sup>5</sup>/ even to the extent that eating and drinking are
: משא״ב ביום השבת - יש רק עניני קדושה<sup>5</sup>/ ועד שהאכילה ושתי׳ הם
(mitzvos)
(מצות)
Oneg Shabbat.
עונג שבת.
Based on this, one can also understand the difference between Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim - in the manner and example of the difference between the two aforementioned modes of service:
ג. עפ״ז מובן גם החילוק שביו פרשת משפטים לם׳ שקלים - ע״ד ובדוגמת החילוק בין ב׳ אופני עבודה הנ״ל:
Parshat Mishpatim:
פרשת משפטים:
(most)
(רוב)
The matters in Parshat Mishpatim are detailed laws regarding conduct between one person and another,
הענינים שבפרשת משפטים הם פרטי דינים בנוגע להנהגה שבין אדם לחבירו",
That is,
כלומר,
In matters of chullin,
בעניני חול,
that the conduct in them is according to the laws of the Torah,
שההנהגה בהם היא ע״פ משפטי התורה,
and primarily — to negate an undesirable matter,
ובעיקר -לשלול ענין בלתי־רצוי,
"Turn from evil"; and even when one acts so that the conduct in them will be according to the laws of the Torah,
"סור מרע"; וגם כשפועלים שההנהגה בהם תהי׳ ע״פ משפטי התורה,
they continue to be chullin.
ממשיכים הם להיות חול.
Furthermore: in addition to the fact that it speaks about matters of chullin,
זאת ועוד: נוסף לכך שמדובר אודות עניני חול,
behold,
הרי,
also the laws of the Torah
גם משפטי התורה
(Regarding the manner of conduct in these matters)
(ע״ד אופן ההנהגה בענינים אלו)
They are in a way that human intellect necessitates these laws,
הם באופן ששכל האדם מחייב משפטים אלו,
And even
ועד
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
To such an extent,
כדי כך,
that it is necessary to emphasize that these laws are from Sinai,
שיש צורך להדגיש שמשפטים אלו הם מסיני,
as Rashi writes □the simple meaning of the verse: "And these add to the first,
כמ״ש רש״י □פשוטו של מקרא: "ואלה מוסיף על הראשונים,
just as the first were from Sinai, so too these are from Sinai".
מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני".
And as is simply evident, that even before the Giving of the Torah they observed
וכפי שמסתבר בפשטות שגם לפני מ״ת קיימו
(a part of)
(חלק מ)
these laws - "because of the dictate of reason" that requires that the conduct be in the manner of "to dwell" - He created it<sup>4</sup>.
משפטים אלו״■ - "מפני הכרע הדעת"" שמחייב שתהי׳ ההנהגה באופן ד"לשבת"■ יצרה""<sup>4</sup>.
And as it is explicit in the verse<sup>41</sup> "For I know him, that he will command his children and his household after him.
וכמפורש בקרא<sup>41</sup> "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו..
to do righteousness and justice" - not only regarding his children,
לעשות צדקה ומשפט״ - לא רק בנוגע לבניו,
Isaac and Jacob,
יצחק ויעקב,
since they observed the entire Torah before it was given<sup>41</sup> it can be said that they also observed the laws because of the commandment of the Torah,
שכיון שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה<sup>41</sup> י״ל שקיימו גם המשפטים מצד ציווי התורה,
But also regarding "his household after him",
אלא גם בנוגע ל״ביתו אחריו",
All the "thousands and myriads" that "gathered to him and they are the people of Abraham's household"<sup>23</sup>-<sup>4</sup>,
כל ה״אלפים ורבבות" ש״נתקבצו אליו והם אנשי בית אברהם"<sup>23</sup>-<sup>4</sup>,
That with them the fulfillment of the laws of the Torah was not applicable,
שאצלם לא הי׳ שייך קיום דיני התורה,
Since before the giving of the Torah, the entire concept of conversion through Torah<sup>44</sup> was not applicable
כיון שלפני מתן־תורה לא הי׳ שייך כללות ענין הגירות שע״ם תורה<sup>44</sup>
(And even the circumcision
(ועד שגם המילה
of "those born in his house" and "those purchased with his money"<sup>45</sup> is not the circumcision of conversion<sup>4</sup>)
ד״ילידי ביתו" ו״מקנת כספו"<sup>45</sup> אינה ענין המילה שבגיור"<sup>4</sup>).
On the other hand - the portion of Shekalim is at the opposite extreme:
ד. ולאידך - פרשת שקלים היא בקצה ההפכי:
The half-shekel - despite being a physical coin,
מחצית השקל - עם היות שמדובר אודות מטבע גשמית,
And in physicality itself, it is of the inanimate type<sup>47</sup> that has no life,
ובגשמיות גופא ה״ה מסוג הדומם<sup>47</sup> שאין בו חיות,
not even of vegetation,
גם לא דצמיחה,
nevertheless,
מ״מ,
the sockets of the Mishkan are made from it,
נעשים ממנו אדני המשכן,
the foundation and base of the Mishkan,
היסוד והבסיס דהמשכן,
and from it the public sacrifices are brought,
וממנו מביאים קרבנוח ציבור,
that this is the essence of the matter of the Mishkan and the Temple,
שזהו עיקר ענין המשכן והמקדש,
"A house prepared for G‑d to offer sacrifices in it"<sup>4</sup>.
"בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות""<sup>4</sup>.
And one should add and note from the ruling of the Rambam<sup>30</sup> that "he does not give it in many times, today a little and tomorrow a little,
ויש להוסיף ולהעיר מפס״ד הרמב״ם<sup>30</sup> ש״אינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט,
but gives it all at once entirely""<sup>5</sup> — in addition to the fact that "he gives it all",
אלא נותגו כולו כאחת בבת אחת״״<sup>5</sup> - שנוסף לכך ש״נותנו כולו",
that the entire measure of "half a shekel" becomes holy
שכל השיעור ד״מחצית השקל" נעשה קודש
Parshas Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
from Beis HaChayeinu, month of Adar
מבה״ח יער״ח אדר
(without leaving any part of it in his possession<sup>51</sup>)
(מבלי שישאר חלק ממנו ברשותו<sup>51</sup>),
"He gives it all at once in the manner of a single act",
"נותנו כולו כאחת בבח אחח",
that the giving is not little by little,
שהנתינה אינה מעט מעט,
according to the order of service as required by human limitations that one must proceed from the light to the heavy,
כסדר העבודה כפי שמתחייב מצד גדרי האדם שצ״ל מן הקל אל הכבד,
meaning,
היינו,
that first he works on himself to give a portion to holiness,
שתחילה פועל על עצמו ליתן חלק לקדושה,
and then he ascends to a higher level and works on himself to give an additional portion to holiness until the giving of "his entire self",
ואח״ב מתעלה לדרגא נעלית יותר ופועל על עצמו ליתן לקדושה חלק נוסף ועד להנתינה ד״כולו",
Rather,
אלא,
Immediately and at once "He gives it all at once, in a single moment,"
תיכף ומיד "נותנו כולו כאחת בבח אחת",
which refers to service in holy matters in a manner above human limitations<sup>5</sup> — opposite of "ordinances,"
שמורה על עבודה בעניני קדושה באופו שלמעלה מגדרי האדם־<sup>5</sup> - היפך מ״משפטים",
particular laws regarding human conduct in mundane matters,
פרטי דינים בנוגע להנהגת האדם בעניני חול,
for most of them, even when fulfilling the Torah's laws in them, are mundane!
שברובם ככולם גם בקיום דיני התורה בהם הם חול!
And furthermore: In addition to the fact that the half-shekel is entirely holy,
ואת ועוד: נוסף לכך שמחצית השקל כולו קודש,
and "He gives it all at once, in a single moment,"
ו״נותנו כולו כאחת בבת אחת",
behold,
הרי,
Also regarding the command of Hashem,
גס בנוגע לציווי הקב״ה,
Not only that human intellect by itself does not obligate this mitzvah,
לא זו בלבד ששכל האדם מצ״ע אינו מחייב מצוה זו,
But moreover,
אלא עוד זאת,
That even after Hashem's command, the matter was not entirely accepted by Moshe's intellect,
שגם לאחרי ציווי הקב״ה לא נתקבל הדבר כולו בשכלו של משה,
Holy wisdom,
חכמה דקדושה,
that he "was astonished at the matter"<sup>34</sup>-<sup>5</sup>,
ש״תמה על הדבר"<sup>34</sup>-<sup>5</sup>,
And until Hashem needed to say "Zeh yitnu",
ועד שהוצרך הקב״ה לומר "זה יתנו",
"Like a coin of fire Hashem took out.<sup>54</sup>
"כמין<sup>54</sup> מטבע של אש הוציא הקב״ה..
And He showed it to Moshe and said to him, "This they shall give,"
והראהו למשה ואמר לו זה יתנו,
"Like this they shall give"<sup>55</sup> — the opposite of "Mishpatim," that there is a need
כזה יתנו״<sup>55</sup> - היפך מ״משפטים" שיש צורך
to emphasize the opposite that "even these are from Sinai" and not from intellectual obligation!
להדגיש ההיפך ש״אף אלו מסיני" ולא מצד חיוב השכל!
And to explain the connection of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim
ה. ולבאר השייכות דפרשת משפטים ופרשת שקלים
(And although they are two modes of service from one extreme to the other, they read both<sup>5</sup> on one Shabbat consecutively)
(ושעם היותם שני אופני עבודה מן הקצה אל הקצה קורין שניהם"<sup>5</sup> בשבת א׳ ובהמשך זל״ז)
— it is necessary to preface that these two matters are not
- יש להקדים שב׳ ענינים אלו אינם
(Only)
(רק)
two levels,
ב׳ שלבים,
but two manners that exist in the entirety of avodas Hashem:
אלא ב׳ אופנים שישנם בכללות עבודת ה׳:
At first glance,
בהשקפה ראשונה,
one could say,
אפשר לומר,
that since the order of avodah is from the light to the heavy,
שכיון שסדר העבודה הוא מן הקל אל הכבד,
therefore,
לכן,
the beginning of avodah is
התחלת העבודה היא
(mainly)
(בעיקר)
in the manner of "turn away from evil",
באופן ד״סור מרע",
that the existence of man and the world will not be in opposition to matters of holiness,
שמציאות האדם והעולם לא תהי׳ בניגוד לעניני קדושה,
but it is still an existence of the mundane
אבל עדיין זוהי מציאות של חול
(and in the content of Parshat "Mishpatim")
(ובהתוכן דפרשת "משפטים"),
and afterwards they come to a higher level,
ולאח״ז באים לדרגא נעלית יותר,
"do good",
"עשה טוב",
That the matters of the mundane are elevated to holiness
שעניני החול מתעלים לקדושה
(The content of Parshat "Shekalim")
(התוכן דפרשת "שקלים״)
10<sup>5</sup>.
י<sup>5</sup>.
But,
אבל,
It is impossible to say that the order of service is such that they finish the first stage and elevate to the second stage - because,
אי־אפשר לומר שסדר העבודה הוא באופן שמסיימים שלב הראשון ומתעלים לשלב השני - שהרי,
Even by a complete tzaddik there are
גם אצל צדיק גמור ישנם
(and need to be)
(וצריכים להיות)
not only matters of holiness,
לא רק עניני קדושה,
but also mundane matters*<sup>5</sup>.
אלא גם עניני חול*<sup>5</sup>.
Through this, that he showed him a coin of fire - see at length in Likkutei Sichos, Vol. 26, p. 229 and onward.
עי״ז שהראהו מטבע של אש - ראה בארוכה לקו״ש חכ״ו 229 ואילך.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
And it must be said therefore,
ועכצ״ל,
that the totality of the service is in two ways,
שכללות העבודה היא בשני האופנים,
in mundane matters and in holy matters,
בעניני חול ובעניני קדושה,
since there is in this what is not in that.
כיון שיש בזה מה שאין בזה.
That is to say,
כלומר,
Even though, prima facie, there is room to say that the true perfection is that all secular matters are elevated and become actual holiness,
אף שלכאורה יש מקום לומר שהשלימות האמיתית היא שכל עניני החול מתעלים ונעשים קדושה ממש,
and not that even after the service the secular matters remain secular,
ולא שגם לאחרי העבודה נשארים עניני חול,
nevertheless, there is perfection also in the manner of service involving secular matters — that they remain secular,
הרי יש שלימות גם באופן העבודה בעניני החול - שנשארים חול,
as will be explained.
כדלקמן.
And the point of explanation — that the Holy One, blessed be He, desired to have for Himself a dwelling place specifically in the lower realms:
ו. ונקודת הביאור - שנתאווה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא:
And as an introduction — regarding the purpose of creation, we find two matters:
ובהקדמה - שבנוגע לכוונת הבריאה מצינו שני ענינים:
A rational reason and explanation for creation – as it is brought in Etz Chayim that the purpose of creation is to reveal the perfection of His powers,
(א) טעם והסברה שכלית על הבריאה - כדאיתא בע״חיי שכוונת הבריאה היא לגלות שלימות כחותיו,
And additional reasons
ועוד טעמים
(rational)
(שכליים),
Also includes the superiority
כולל גם העילוי
(- a rebuke)
(— נזעם)
of making a dwelling place in the lower realms<sup>6</sup>,
דעשיית דירה בתחתונים"<sup>6</sup>,
A matter that has no rational reason or intellectual explanation - as stated by our Rebbe, the Alter Rebbe, precisely: 'The Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place in the lower worlds,'
(ב) ענין שאין עליו טעם והסברה שכלית - כמאמר רבינו הזקן׳" בדיוק הלשון נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים,
that this is the concept of 'desire' that is above reason
שזהו״ע של "תאוה" שלמעלה מטעם
("Regarding a desire, there is no question.")
("אויף א תאוה איז קיין קשיא").
And the difference between them:
והחילוק שביניהם:
A ruling in the Torah that 'a person should not consecrate nor ban all of his possessions'
פס״ד בתורה ש״לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו״
(as above, note 26)
(כנ״ל הערה 26),
That is,
היינו,
that even when his service in giving charity is perfect,
שגם כשעבודתו בנתינת הצדקה היא כשלימות,
there is an obligation according to the Torah that there remains from the ??? [unclear term] that is not holy but ??? [unclear].
יש חיוב ע״פ תורה שישאר ממיז בדשזתז שאינו קודש אלא זז1ל.
From the perspective of the reasons for creation - there is a grasp of place for the reality of creation,
מצד טעמי הבריאה - יש תפיסת מקום למציאות הבריאה,
because through it the perfection of His powers is revealed
כיון שעל ידה מתגלה שלימות כחותיו
(and likewise with the other reasons for creation)
(ועד״ז בשאר טעמי הבריאה),
and consequently,
ובמילא,
Making a dwelling is not in a manner of negating the reality of man and the world,
עשיית הדירה אינה באופן של שלילת מציאות האדם והעולם,
But on the contrary,
אלא אדרבה,
As they are in their reality.
כפי שהם במציאותם.
Therefore:
ולכן:
The main service is in a manner that their reality
(א) עיקר העבודה היא באופו שמציאותם
(does not oppose,
(אינה מנגדת,
and moreover it is)
ויתירה מזה היא)
corresponds to the holy reality,
מתאימה למציאות הקדושה,
but in a way that the reality of man and the world remains
אבל באופן שנשארת מציאות האדם והעולם
(mundane)
(חול),
the service is according to the limitations of man,
(ב) העבודה היא מצד גדרי האדם,
in a manner of comprehension and perception in human intellect,
באופן של הבנה והשגה בשכל האדם,
and the like—similar to the content of "Mishpatim."
וכיו״ב - בדוגמת התוכן ד״משפטים".
But from the aspect of the humility of the "desire" that is above reason - there is no grasp of place for the existence of creation,
אבל מצד העניו ד״נתאוה" שלמעלה מטעם - אין תפיסת מקום למציאות הבריאה,
For all its existence is only because it arose in His will, blessed be He,
כי כל מציאותה אינו אלא מפני שכך עלה ברצונו ית׳,
And consequently,
ובמילא,
the making of this dwelling
עשיית דירה זו
(for which He desired)
(שלזה נתאווה)
is through this, that it is felt in man and in the world that they are not an independent existence and branch\,
היא עי״ז שנרגש בהאדם ובהעולם שאינם מציאות ועניף",
but rather,
כי אם,
because He desired, etc.,
לפי שנתאווה כו׳,
Therefore:
ולכן:
The completeness of the service is in a manner of nullification of the reality of the world,
(א) שלימות העבודה היא באופן של ביטול מציאות העולם,
That worldly matters are elevated and become actual holiness,
שעניני החול מתעלים ונעשים קדושה ממש,
The service is not from the limitations of man,
(ב) העבודה אינה מצד גדרי האדם,
The understanding and comprehension of his intellect,
ההבנה והשגה בשכלו,
But specifically through self-nullification and acceptance of the yoke,
אלא דוקא ע״י הביטול וקבלת־עול,
- In the manner of the content of "Shekalim".
-בדוגמת התוכן ד״שקליס".
In a slightly different style: the work in mundane matters
בסגנון אחר קצת: העבודה בעניני חול
(that they do not oppose holiness,
(שלא ינגדו לקדושה,
and remain mundane)
וישארו חול)
- it is from the aspect of the reasons of creation,
- היא מצד טעמי הבריאה,
for since the mundane matters
דכיון שעניני החול
Parshat Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshat Shekalim,
פ׳ שקלים,
from the beginning of the month and the eve of the new month of Adar
מבה״ח וער״ח אדר
were created by the Holy One, Blessed be He, so that through them the absence of limitation of light would be revealed
נבראו ע״י הקב״ה כדי שעל ידם יתגלה העדר הגבלת האור
(and so forth regarding the other reasons)
(וכיו״ב בשאר הטעמים),
thus,
הרי,
this reason requires that matters of the mundane remain; and the service in matters of holiness
טעם זה מחייב שישארו עניני חול; והעבודה בעניני קדושה
(to make holy from the mundane)
(לעשות מחול קודש)
- is from the aspect of the concept of "It desired" which is above reason,
- היא מצד הענין ד״נתאווח" שלמעלה מהטעם,
Since in this level there is no place for the world,
דכיון ש־ בדרגא זו אין תפיסת מקום להעולם,
the service is done in a manner that nullifies the existence of the world,
נעשית העבודה באופן שמבטלים מציאות העולם,
that the profane is elevated and becomes holy.
שהחול מתעלה ונעשה קודשיי.
And there is in this what is not in this:
ויש בזה מה שאין בזה:
the advantage in the service from the aspect of the level of "Nass Elokim"
המעלה בעבודה שמצד הדרגא ד״נת־ אווה״
("Shekalim")
(״שקלים״)
- that the unification of man and the world is with the level of Divinity that is above creation
- שההתאחדות דהאדם והעולם היא עם דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה
(holiness / Moshiach in the level of the reasons of creation, this is the level of Divinity that is relative to creation
(קדושה/ משא״ב בדרגא דטעמי הבריאה ה״ז דרגת האלקות שבערך להבריאה
(secular)
(חול);
And on the other hand,
ולאידך,
There is an advantage in the service that stems from the level of the reasons of creation
יש מעלה בעבודה שמצד הדרגא דטעמי הבריאה
("Mishpatim")
(״משפטים״)
-that the unification of man and the world with the Holy One, blessed be He, is from the perspective of the limitations of man and creation
-שההתאחדות דהאדם והעולם עם הקב״ה היא מצד גדרי האדם והבריאה
(secular)
(חול),
As above, in the level of "Ta'avah," that the union of man and the world with the Holy One, blessed be He, is in a manner of absence of perception of place,
משא״ב בדרגא ד״נתאווה" שההתאחדות דהאדם והעולם עם הקב״ה היא באופן של העדר תפיסת מקום,
That is,
היינו,
from the aspect of the nullification of the lower relative to the higher
מצד ביטול התחתון לגבי העליון
(that the profane, through its nullification, becomes holy)
(שהחול ע״י ביטולו נעשה קודש),
and not from the aspect of the existence of the lower
ולא מצד מציאותו של התחתון
(profane/ but from the aspect of the essence of the higher.
(חול/ אלא מצד ענינו של העליון.
And the true perfection is - in the connection of the two qualities together:
ז. והשלימות האמיתית היא - בחיבור ב׳ המעלות יחד:
The creation of the world is - first and foremost - because He desired in the Holy One, blessed be He,
התהוות הבריאה היא - לכל לראש -מפני שנתאוה בו׳,
a desire that is above reason,
תאוה שלמעלה מטעם,
but,
אלא,
that the Holy One, blessed be He<sup>42</sup>* wanted that it be drawn down and enclothed also
שרצה הקב״ה<sup>42</sup>* שיומשך ויתלבש גם
and 6)
ו 6)
And this humility - that the existence of worldly matters,
ועניו זה - שתהיי ההתהוות דעניני החול,
And nevertheless,
ואעפ״ב,
They nullify the reality of the mundane and make from it holiness — this is not according to reason,
יבטלו מציאות החול ויעשו ממנה קדושה -אינו ע״פ טעם,
but rather,
כי אם,
a love that is above reason.
חאוה שלמעלה מטעם.
With reason,
בטעם",
so that both levels should be together,
כדי שיהיו ב׳ המעלות גם יחד,
that also the level of G‑dliness that is above creation penetrates into the reality of man and creation from their own perspective.
שגם דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה חודרת במציאות האדם והבריאה מצד ענינם הם.
And this matter is accomplished specifically through the power of Atzmut,
וענין זה נעשה בכח העצמות דוקא,
since it is not defined by any boundary at all,
שכיון שאינו מוגדר בשום גדר כלל,
Therefore,
לכן,
the concept of "a dwelling place in the lower realms" can be [understood as]: "a dwelling"—in which the essence and being of the One Who dwells therein is revealed—is He Himself, blessed be He,
יכול להיות הענין ד״דירה בתחתונים": "דירה"-שבה מתגלה מהותו ועצמותו ד־ הדר בה - הוא ית־,
and along with this,
וביחד עם זה,
the dwelling is "in the lower realms,"
הדירה היא "בתחתונים",
that they remain an existence of "lower realms,"
שנשארים מציאות של "תחתונים",
and nonetheless,
ואעפ״ב,
they become, in terms of their own essence, a dwelling place for Him, blessed be He.
נעשים מצד ענינם הם דירה לו ית׳.
Based on this, one can also understand the point of connection between parashat Mishpatim and parashat Shekalim—that in this [connection] it is emphasized that the true perfection is in the union of the two modes of service,
ועפ״ז מובן גם נקודת החיבור דפרשת משפטים ופרשת שקלים - שבזה מודגש שהשלימות האמיתית היא בחיבור ב׳ אופני העבודה,
That there are two levels together,
שישנם ב׳ המעלות יחד,
As above.
כנ״ל.
And this concept is also hinted at in Parshat Mishpatim and in Parshat Shekalim, each on its own:
וענין זה מרומז גם בפרשת משפטים ובפרשת שקלים כל אחת בפ״ע:
In Parshat Mishpatim - "Just as the first ones were from Sinai, so too these are from Sinai",
בם׳ משפטים - "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני",
That even matters that are understood intellectually need to be permeated with the concept of "Sinai",
שגם הענינים המובנים בשכל צריכים להיות חדורים בהענין ד״סיני",
self-nullification and acceptance of the yoke.
ביטול וקבלת עול.
And likewise at the conclusion of the parshah,
ועד״ז בסיום הפרשה,
"And they saw the G‑d and they ate and they drank" - that perhaps one should explain it as a parable,
"ויחזו את האלקים ויאכלו ויש־ תר״“- דאולי יש לפרש למטליוחא,
That the concept of 'And they saw the G-d' penetrates and extends downward also into physical matters of eating and drinking<sup>7</sup>*,
שה־ ענין ד״ויחזו את האלקים" חודר ונמשך למטה גם בענינים גשמיים דאכילה ושתי׳<sup>7</sup>*,
etc. - that it arose in His will that the concept of 'He desired' should be drawn also into taste
כוי״ - שעלה ברצונו שהעניין ד״נתאוה" יומשך גם בטעם
(See also Sefer HaMaamarim Melukat, Part 4, p. 128, note 32)
(ראה גם סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קכח הערה 32).
And it can be said,
ויש לומר,
since the beginning is from the concept of 'desire',
שכיון שההתחלה היא מעניו של "תאוה",
therefore,
לכן,
also after it is drawn into taste,
גם לאחרי שנמשך בטעם,
However,
הרי,
"The reason why we desire — we do not know, etc."
"הטעם מפני מה נתאוה אין אנו יודעים כוי"
(as above, note 60)
(כנ״ל הערה 60),
that is felt in the reason that this is a matter that is above reason.
שנרגש בהטעם שזהו״ע שלמעלה מטעם.
Sefer HaSichos - of blessed memory
ספר השיחות - ה׳ונש״נ
And in the well-known language and content*<sup>6</sup> — that the created being is connected with the true existence.
ובלשון ותוכן הידוע*<sup>6</sup> - שיש הנברא קשור עם יש האמיתי.
And in tractate Shekalim — that the Holy One, blessed be He, responds to Moshe's question by showing him a coin of fire and saying, "This they shall give,
ובם׳ שקלים - שהקב״ה משיב על תמיהת משה עי״ז שמראהו מטבע של אש ואומר "זה יתנו,
"This they shall give",
כזה יתנו",
that is,
היינו,
that is drawn and penetrates Moshe's reality,
שנמשך וחודר במציאותו של משה,
and through him - into the reality of all Bnei Yisrael,
ועל ידו -במציאותם של כל בנ״י,
and even effects "to atone for your souls"<sup>69</sup>,
ועד שפועל "לכפר על נפשותיכם"<sup>69</sup>,
atonement for the most severe sin"<sup>7</sup>
כפרה על חטא הכי חמור"<sup>7</sup>
(the lower clarification, from the aspect of its essence),
(בירור התחתון מצד ענינו הוא),
And until the completeness of the atonement<sup>7</sup>.
ועד לשלימות הכפרה׳<sup>7</sup>.
And one should add,
ח. ויש להוסיף,
that the connection of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim
שהחיבור דפרשת משפטים ופרשת שקלים
(chol and kodesh)
(חול וקודש)
is emphasized even more in the determination of this year - that Shabbat Kodesh of Parshat Mishpatim and P<sup>48</sup> Shekalim is the eve
מודגש עוד יותר בקביעות שנה זו - שיום הש״ק דם׳ משפטים ופ<sup>48</sup> שקלים הוא ערב
(in which begins the matter of)
(שבו מתחיל הענין ד)
Rosh Chodesh:
ר״ח:
Rosh Chodesh is an "intermediary" between weekdays and Shabbat - it is not called a "workday"<sup>77</sup>,
ר״ח הוא "ממוצע" ביו ימי החול ליום השבת - שאינו נקרא "יום המעשה"<sup>77</sup>,
Nevertheless,
ואעפ״ב,
it is permitted to do work,
מותר בעשיית מלאכה,
its uniqueness
שיחודו
"of His knowledge",
דעהו",
not only "for the sake of Heaven",
לא רק "לשם שמים",
but in a manner that is entirely permeated with knowledge of G-d.
אלא באופן שחדור כולו בידיעת הי.
of the day is expressed in the Rosh Chodesh sacrifice,
של היום מתבטא בקרבן ר״ח,
And in this time - in a manner of 'and we will fulfill [the offering of] bulls, [instead] our lips'■<sup>7</sup>,
ובזמן הזה -באופן ד״ונשלמה פרים שפתינו״י■<sup>7</sup>,
in the Mussaf prayer,
בתפלת מוסף,
during the brief time of the day<sup>74</sup>,
במשך זמן מועט דהיום<sup>74</sup>,
whereas the conduct during most of the day is like the conduct on weekdays
ואילו ההנהגה דרוב היום היא כההנהגה דימי החול
(and only women customarily refrain from work on Rosh Chodesh<sup>75</sup>)
(ורק הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בר״ח<sup>75</sup>).
And the explanation of the matter:
וביאור הענין:
Regarding the distinction between weekdays, Rosh Chodesh, and Shabbat,
בהחילוק שבין ימי החול ר״ח ושבת,
It is stated in the books of Kabbalah<sup>76</sup>
איתא בספרי קבלה<sup>76</sup>
(And it is brought in the discourses of Chassidus<sup>77</sup>)
(והובא בדרושי חסידות<sup>77</sup>),
that on weekdays,
שבימי החול,
the Sefirah of Malchus receives from the aspect of Ze'ir Anpin,
מקבלת ספירת המלכות מבחי׳ ז״א,
and on Rosh Chodesh, Malchus receives from Chochmah without the intermediary of Ze'ir Anpin,
ובר״ח מקבלת המלכות מחכמה שלא ע״י ז״א,
and on Shabbos, there is an ascent of Malchus to its place and source.
וביום השבת נעשה עליית המלכות למקומה ומקורה.
And the explanation of this - in the style of the teachings of Chassidus:
וההסברה בזה - בסגנון דתורת החסידות:
During weekdays, the service is to reveal the G‑dly light that is enclothed in the world,
בימי החול - העבודה היא לגלות את האור האלקי המתלבש בעולם,
"In the beginning G‑d created"*<sup>7</sup>,
"בראשית ברא אלקיס"*<sup>7</sup>,
And in the manner of "And G‑d said,"
ובאופן ד״ויאמר אלקים",
in the aspect of speech,
בחי׳ הדיבור,
"With ten utterances the world was created"<sup>79</sup>.
"בעשרה מאמרות נברא העולם"<sup>79</sup>.
And since in this level there is a grasp of place for the existence of the world,
וכיון שבדרגא זו יש תפיסת מקום למציאות העולם,
therefore,
לכן,
the main and majority of the service is in weekday matters,
עיקר ורוב העבודה היא בעניני חול,
And in a manner that even after the work, they are mundane matters.
ובאופן שגם לאחרי העבודה הם עניני חול
(In the manner of that stated above, that from the reasons of creation, there must be mundane matters.)
(ע״ד האמור לעיל שמצד טעמי הבריאה צ״ל עניני חול)
"*.
"*.
או■■■■■*■
. או■■■■■*■
Shabbos Parshas Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshas Shekalim,
פ׳ שקלים,
מבה״רז and Erev Rosh Chodesh Adar
מבה״רז וער״ח אדר
On the Sabbath day - it is written* "And G‑d completed,"
ביום השבת - כתיבי* "ויכל אלקים",
the nullification of the concealment and hiddenness of the name Elokim and the illumination of the revelation of the name Havayah which is above the world,
כליון ההעלם וההסתר דשם אלקים ומאיר גילוי שם הוי' שלמעלה מהעולם,
through which the existence of the world is nullified
שעי״ז מתבטלת מציאות העולם
(which is elevated from the level of speech to the level of thought/ and therefore it is forbidden to perform work
(שמתעלה מבחי׳ הדיבור לבתי׳ המחשבה/ ולכן אסור בעשיית מלאכה
(also not the work of refining and transforming worldly matters into holiness/ because there is no place for the existence of the world,
(גם לא המלאכה דבירור והפיכת עניני העולם לקדושה/ כיון שאין מקום למציאות העולם,
but rather,
כי אם,
holiness alone
קדושה בלבד
(in the manner mentioned above that from the aspect of the matter of desire, secular matters are nullified and become holy)
(ע״ד האמור לעיל שמצד הענין דנתאווה בטלים עניני חול ונעשים קודש).
And on Rosh Chodesh, a "connection" is made between both — that the G-dliness above the world is drawn down and permeates the existence of the world
ובר״ח נעשה ״חיבור״ שניהם - שבחי׳ האלקות שלמעלה מהעולם נמשכת וחודרת במציאות העולם
(that Malchus receives from Chochmah; that is,
(שהמלכות מקבלת מחכמה/ כלומר,
not like on weekdays, when only the level of G-dliness corresponding to creation is revealed
לא כבימי החול שבהם מתגלה רק דרגת האלקות שבערך הבריאה
(Malchus receiving from Ze'ir Anpin)
(מלכות שמקבלת מז״א),
but rather,
כי אם,
the level of G-dliness that is above creation is revealed
שמתגלה דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה
(for it is not a weekday/ nor like the Sabbath day where the revelation of the level of Divinity that transcends creation nullifies the reality of creation
(שהרי אינו יום המעשה/ ולא כביום השבת שגילוי דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה מבטלת מציאות הבריאה
(the ascent of Malchut to its place and source/ but rather,
(עליית המלכות למקומה ומקורה/ כי אם,
that is drawn and penetrates into the reality of creation from the aspect of its essence
שנמשכת וחודרת במציאות הבריאה מצד ענינה
(therefore it is permitted to perform work/
(שלכן מותר בעשיית מלאכה/
And another concept regarding Rosh Chodesh - that through it a connection is made between the two modes of service of weekday and Shabbat:
ט. ועוד ענין בראש חודש - שעל ידו נעשה חיבור ב׳ אופני העבודה דחול ושבת:
All Rosh Chodesh is connected with the other Roshei Chodashim",
כל ראש חודש קשור עם שאר ראשי חדשים",
And it is emphasized also in that in the Mussaf prayer of Rosh Chodesh we say twelve expressions of blessing,
ובמודגש גם בכד שבתפלת מוסף דר״ח אומרים י״ב לשונות של ברכה,
Corresponding to the twelve months of the year<sup>57</sup>.
כנגד י״ב חדשי השנה<sup>57</sup>.
The weekday,
החול,
And as it is in Atzilut and receives from MoA - similar to the part of the weekday matters that are included in holiness.
וכפי שהיא באצילות ומקבלת מו״א - דוגמת החלק דעניני החול שבקשה קדושה.
And from this it is understood that Rosh Chodesh is also connected with Matan Torah - the essence of Rosh Chodesh Sivan
ומזה מובן שר״ח קשור גם עם מתך חורת - ענינו של ר״ח סיון
(which is connected with all Roshei Chodashim/ about which it is said: "On this day they came to the Sinai desert etc.",
(שקשור עם כל ראשי חדשים/ עליו נאמרי" "ביום הזה באו מדבר סיני גו"׳,
And Chazal expounded: "It is written here 'On this day they came to the Sinai desert' and it is written there 'This month is for you,'
ודרשו חז״לי-״״כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החודש הזה לכם,
Just as there it is Rosh Chodesh, so too here it is Rosh Chodesh."
מה להלן ר״ח אף כאן ר״ח",
For then they became worthy of the Giving of the Torah,
שאז נעשו ראויים למ״ת,
as our Sages, of blessed memory, said<sup>58</sup> on that day
כמארז״ל“<sup>58</sup> שבו ביום
(on Rosh Chodesh)
(בר״ח)
"The Holy One, blessed be He, said: 'Behold, the hour has come for Me to give them My Torah.'"
"אמר הקב״ה הרי השעה שאתן להם את תורתי".
And one should add,
ויש להוסיף,
that the connection of Rosh Chodesh to the Giving of the Torah is emphasized even more in the custom of women not to do work on Rosh Chodesh,
שהשייכות דר״ח למתן־ תורה מודגשת עוד יותר במנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בר״ח,
"Because" the women did not want to give their earrings to their husbands for the incident of the Golden Calf, the Holy One, blessed be He, gave them that they should observe Rosh Chodesh more than the men":
"לפי" שלא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל נתן להם הקב״ה שיהיו משמרות ר״ח יותר מהאנשים":
At first glance,
לכאורה,
this reason only explains the superiority of women over men,
טעם זה מבאר רק מעלח הנשים לגבי האנשים,
And it does not explain the reason that specifically Rosh Chodesh was given to them as this reward?
ואינו מבאר הטעם שבשכר זה ניתן להם ראש חודש דוקא?
And it can be said about this ~ based on the statement that Rosh Chodesh is connected with the giving of the Torah,
ויש לומר בזה ~ ע״פ האמור שר״ח קשור עם מתן־תורה,
And since "the women did not want to give their earrings to their husbands for the Golden Calf,"
וכיון ש״לא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל",
that hereby their virtue is emphasized regarding the general concept of the Giving of the Torah,
שבזה מודגשת מעלתם בנוגע להענין הבי כללי דמ״ת”,
"I am the L-rd your G-d
"אנכי ה׳ אלקיך
They say only six expressions of blessing• - writes the Ratz'abi
אומרים רק ששה לשונות של ברכה• - כותב ה־ רגצ׳ובי
(Tzifag Klalei HaTohamitz entry 'Birkat HaChodesh'.
(צפע״ג כללי התוהמ״צ ערך ברכת החודש.
and see the references)
וש״נ)
That the blessing of the month is a gift for the sanctification of the month <unlike in the prayer of the day, which is a way of prayer and request, and the need to publicize regarding the sanctification of the month is only in six months,
שברכת החודש היא זבד לקידוש החודש <משא״כ בתפלת ד״ח שהוא דרך תפלה ובקשהך והצורך לפרסם ע״ד קידוש החודש הוא רק בששה חדשים,
When they sanctify the month after 29 days.
כשמקדשים החודש לאחרי כ״ט יום.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
etc. 'You shall not have...' etc.,
גו׳ לא יהי׳ לך וגו׳""",
Therefore,
לכן,
"The Holy One, blessed be He, gave them that they should be guards of Rosh Chodesh more than the men,"
"נתן להם הקב״ה שיהיו משמרות ר״ח יותר מהאנשים",
That their reward is in guarding Rosh Chodesh, which is connected with Matan Torah.
ששכרן הוא בשמירת ר׳־ח שזה קשור עם מתן־תורה.
And according to the known [teaching] that the innovation of Matan Torah is that 'the lower ones will ascend to the upper ones and the upper ones will descend to the lower ones'<sup>59</sup>*,
וע״פ הידוע שהחידוש דמתן־תורה הוא ש״התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים"<sup>59</sup>*,
which,
אשר,
the truth of the connection of M"T is
אמיתת החיבור דמ״ת הוא
(not in a manner that from the aspect of the revelation of the upper, the existence of the lower is nullified and becomes upper,
(לא באופן שמצד גילוי העליון מתבטלת מציאות התחתון ונעשה עליון,
but rather)
אלא)
that being a "lower" he connects with the "upper" – it must be said,
שבהיותו "תחתון" מתחבר עם ה־ ״עליון״״״ - יש לומר,
that this matter is emphasized
שענין זה מודגש
(also)
(גם)
in Rosh Chodesh
בר״ח
(related to the Giving of the Torah)
(הקשור עם מ״ת),
and therefore it contains a connection of two extremes,
ולכן יש בו חיבור ב׳ הקצוות,
which is not a weekday,
שאינו יום המעשה,
and together with this,
וביחד עם זה,
it is permitted to do work,
מותר בעשיית מלאכה,
because,
כי,
the level of G-dliness that is above creation
דרגת האלקות שלמעלה מהבריאה
("upper worlds")
("עליונים"),
does not nullify the reality of creation,
אינה מבטלת מציאות הבריאה,
but rather extends and penetrates the reality of creation
אלא נמשכת וחודרת במציאות הבריאה
("lower worlds"/ as above.
("תחתונים"/ כנ״ל.
And based on this, the reason that women observe Rosh Chodesh more than men is sweetened further - because,
ועפ״ז יומתק יותר הטעם שהנשים משמרות ר״ח יותר מן האנשים - כי,
the precedence of the women at the giving of the Torah is expressed with extra emphasis in the connection of upper and lower,
קדימת הנשים במתן־תורה מתבטאת בהדגשה יתירה בהחיבור דעליון ותחתון,
that they do not perform work,
שאינן עושות מלאכה,
guarded over a sublime revelation
שמורה על גילוי נעלה
Israel"
ישראל"
(Yitro 19,
(יתרו יט,
3 and in the Mechilta and Rashi ad loc.)
ג ובמכילתא ופרש״י עה״ס).
And similarly regarding the donation for the Tabernacle
ועד״ז בנוגע לנדבת המשכן
(through which the revelation of the Giving of the Torah was completed and drawn down below)
(שעל ידו נשלם ונמשך הגילוי דמ״ת למטה)
- "The men came with the women",
- "ויבואו האנשים על הנשים",,
that they
שהן
(the women)
(הנשים)
were there at first"
היו שם בראשונה"
(Vayakhel 35,
(ויקהל לה,
22 and Ramban there)
כב וברמב״ן שם),
namely,
היינו,
Not only that they "did not want to give their earrings to their husbands in the incident of the Golden Calf,"
לא זו בלבד ש״לא רצו לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל",
Turn away from evil,
סור מרע,
but also do good,
אלא גם עשה טוב,
that they hastened! to give their jewelry for the donation of the Mishkan.
!שהזדרז! ליתן תכשיטיהן לנדבת המשכן.
And to note from the commentary of the Kli Yakar
ולהעיר מפי׳ הכלי יקר
(Vayakhel, ibid.)
(ויקהל שם),
that "from the law."
ש״מן הדין..
The men who removed their earrings and made the calf from them were required to give their earrings and jewelry to atone for their souls,
האנשים שפרקו נזמיהן ועשו ממנו העגל הוצרכו ליתן נזמיהם ותכשיטיהם לכפר על נפשותיהם,
But the women who did not want to give their jewelry for the making of the calf,
אבל הנשים שלא רצו ליתן תכשיטיהן במעשה העגל,
Thus they do not need atonement.
א״כ אינם צריכין לכפרה..
Nevertheless, due to the love of the holy, etc."
ומ״מ מחמת חיבת הקודש כו׳".
More than among the men who perform work,
יותר מאשר אצל האנשים שעושים מלאכה,
And together with this,
וביחד עם זה,
His drawing down on a weekday.
המשכתו ביום חול.
And this matter is emphasized strongly on Rosh Chodesh Adar:
י. וענין זה הוא בהדגשה יתירה בר״ח אדר:
The content and point of the month of Adar is — the days of Purim,
תוכנו ונקודתו של חודש אדר הוא -ימי הפורים,
In which the permanence and validity of the Giving of the Torah was established, by means of the annulment of the "great protest against the Torah"
שבהם נעשה הקיום והתוקף דמתן־תורה עי״ז שבטלה ה״מודעא רבה לאורייתא"
(in the above, Mem Aleph)
(בנ״ל ם״א),
In this is emphasized even more the connection of the upper and lower realms that is in the Giving of the Torah from the perspective of the limitations of the lower realm — because,
שבזה מודגש עוד יותר החיבור דעליונים ותחתונים שבמ״ת מצד גדרי התחתון - כי,
At the Giving of the Torah, this nullification was due to the power of it'aruta d'le'ela (arousal from above) that coerced them like a mountain, etc.
"במ״ת הי׳ ביטול זה מחמת כח אתעדל״ע שכפה עליהם הר כו׳..
But in the days of Achashverosh, the nullification was from themselves, in the aspect of it'aruta d'letata (arousal from below),
אבל בימי אחשורוש הי׳ הביטול מצד עצמם בבחי׳ אתעדל״ת״יי,
i.e.,
היינו,
that the nullification was with their will.
שהביטול הוא ברצונם.
And it is emphasized also in the holiday of Purim - that it is permitted to do work
ובמודגש גם בהיו״ט דפורים־י - שמותר בעשיית מלאכה
("work they did not accept upon myself"-)
("מלאכה לא קבילו עלייהו"׳-"),
lower than the holidays which are forbidden in work,
למטה מהימים טובים שאסורים בעשיית מלאכה,
And together with this,
וביחד עם זה,
it has an elevation relative to all the festivals,
יש בו עילוי לגבי כל המועדים,
that the joy of Purim is greater than the joy of the festivals,
ששמחת פורים גדולה יותר משמחת המועדים,
as our Sages said<sup>4</sup> "a person is obligated to become intoxicated on Purim until he does not know",
כמארז״ל<sup>4</sup>" "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע",
And even [as] our Sages said "In the future all the festivals will be nullified except for Purim",
ועד שאמרו חז״ל” שלעתיד לבוא כל המועדים בטלים חוץ מפורים"",
as it is written<sup>7</sup> "these days of Purim will not pass from among the Jews and their memory will not cease from their seed" - because,
כמ״ש<sup>7</sup>" "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" - כי,
the completeness of the matter of the Giving of the Torah
שלימות הענין דמ״ת
(which is done on Purim)
(שנעשה בפורים)
It is in a manner that the revelation from above
הוא באופן שהגילוי שלמעלה
(the concept of the holiday,
(ענין היו״ט,
and even to the holiday that is superior to all holidays)
ועד ליו״ט שנעלה מכל הימים טובים)
does not nullify the existence of the world, but rather
אינו מבטל מציאות העולם אלא
Shabbat Parshat Mishpatim,
ש״פ משפטים,
Parshat Shekalim,
פ׳ שקלים,
from Chol HaMoed and Erev Rosh Chodesh Adar
מבה״ח וער״ח אדר
Is drawn and permeates the reality of the world
נמשך וחודר במציאות העולם
(permitted)
((מותר)
in doing forbidden labor)
בעשיית מלאבה״י).
And this matter is done specifically with the power of the Essence
וענין זה נעשה בכח העצמות דוקא
(as above, section 7)
(כנ״ל ס״ז)
- because,
- כי,
Through the avodah of mesirus nefesh from the aspect of the yechidah,
ע״י העבודה דמס״נ מצד בחי׳ היחידה,
which is the topic of Purim,
שזהו״ע ד״פורים",
named after the pur,
"על שם הפור״״י,
Pur is the lot,
"פור הוא הגורל""׳",
the aspect of the lot in the soul,
בחי׳ הגורל שבנשמה׳"׳,
they reach above and above in the essence of Atzmus Ayn Sof Baruch Hu, which is above and above the order of hishtalshelus, which is not in the category of sovev and memaleh.
"הגיעו למעלה מעלה בעצמות א״ס ב״ה שלמעלה מעלה מגדר ההשתלשלות שאינו בגדר סובב וממלא..
Therefore, the simcha from this revelation is above daas,
ולכן השמחה מגילוי זה היא למעלה מהדעת",
"until he does not know""".
"עד דלא ידע""".
And one could say,
ויש לומר,
that this matter begins already on the Shabbat before Rosh Chodesh Adar,
שעניו זה מתחיל כבר בשבת שלפני ר״ח אדר,
on which Rosh Chodesh Adar is proclaimed,
שבו מכרכים ר״ח אדר,
and all the days of the month of Adar,
וכל ימי חודש אדר,
and particularly the days of Purim,
ובפרט ימי הפורים,
and with greater emphasis in the determination of this year - that on the Shabbat when they bless the month of Adar, there is the connection of Parshas Mishpatim and Parshas Shekalim<sup>62</sup>
ובהדגשה יתירה בקביעות שנה זו -שבשבת מברכים חודש אדר ישנו החיבור דם׳ משפטים ופ<sup>62</sup> שקלים
(as above in section 7/ and also that its determination is on the eve of Rosh Chodesh Adar,
(כנ״ל ס״ז/ ועוד דקביעותו בער״ח אדר,
from which we enter immediately into Rosh Chodesh Adar,
שממנו נכנסים תיכף ומיד לר״ח אדר,
and 'When Adar enters, we increase in joy' - Hashem
ו״משנכנס אדר מרבים בשמחה״י-״י
(a semblance and example and preparation for the joy of Purim)
(מעין ודוגמת והכנה לשמחת פורים).
"And the main thing is the deed"
יא. והמעשה הוא העיקר""׳:
First of all - the directive from the diaspora: "When Adar enters, we increase in joy",
לכל לראש - הוראת חו״ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה",
and it begins from the joy of Erev Rosh Chodesh Adar which falls on Shabbat Kodesh,
ומתחיל מהשמחה דערב ר״ח אדר שחל ביום הש״ק,
"And on the day"! Your joy is these Shabbosos"""',
"וביום"! שמחתכם אלו השבתות"""׳,
through which
שעי״ז
there are 3 special days
ישנם ג׳ ימים מיוחדים
(Shabbos,
(שבת,
and 2 days of Rosh Chodesh)
וב׳ ימי ר״ח)
of joy,
של שמחה,
that a "chazakah" is made in the matter of joy,
שנעשה "חזקה" בעניו השמחה,
and it increases and goes from day to day,
ומוסיף והולך מיום ליום,
until the completeness of joy in the days of Purim.
עד לשלימות השמחה בימי הפורים.
And simply,
ופשוט,
that the increase in joy is connected with the joy of Torah and the joy of mitzvah - "The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart"<sup>63</sup>,
שההוספה בשמחה קשורה עם שמחה של תורה ושמחה של מצוה -"פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב"<sup>63</sup>"׳,
And more specifically - an increase in all three lines of Torah, service, and charity""• in a manner of "increase in joy",
ובפרטיות יותר - הוספה בכל ג׳ הקוין דתורה עבודה וגמ״ח""• באופן ד״מרבים בשמחה",
in all three days
בכל ג׳ הימים
(Shabbat and the two days of Rosh Chodesh)
(שבת וב׳ ימי ר״ח),
and continues to increase in the following days,
ומוסיף והולך בימים שלאח״ז,
until the completion of the matter of Mattan Torah
עד לשלימות הענין דמ״ת
("they fulfilled what they had already received")
("קיימו מה שקבלו כבר")
during the days of Purim.
בימי הפורים.
And another essential matter related to the increase in joy - to endeavor while there is still time
ועוד ענין עיקרי הקשור עם ההוספה בשמחה - להשתדל בעוד מועד
(and especially starting from Rosh Chodesh Adar,
(ובפרט החל מר״ח אדר,
two weeks before Purim)
שבועיים לפני פורים)
in giving Purim needs to all those who need them""׳
בנתינת צרכי הפורים לכל אלה שזקוקים לכך""׳
(starting with those in his vicinity,
(מתחיל מהנמצאים בסביבתו,
And also those who are in a distant place,
וכן הנמצאים בריחוק מקום,
and up to - the ends of the earth)
ועד - בקצוי תבל),
so that they can celebrate the days of Purim properly,
כדי שיוכלו לחוג ימי הפורים כדבעי,
in a manner of "light and joy and gladness and honor"
באופן של "אורה ושמחה וששון ויקר""",
literally,
כפשוטו,
in addition to the exposition of Chazal,
נוסף על דרשת חז״ל"׳,
and in a manner of "feasting and joy"<sup>2</sup>
ובאופן של "משתה ושמחה"<sup>2</sup>",
to a joy that is above limitation.
עד לשמחה שלמעלה מהגבלה.
Elokim and people*
אלקים ואנשים׳*
(Judges 9,
(שופטים ט,,
and etc.,
יג) ועאכו״ב,
old wine that the mind of elders is pleased with it"
יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו"
(Megillah 16,
(מגילה טז,.ב)
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
And the measure of the Holy One, blessed be He, is measure for measure, and as it is written, 'as such' - that through the effort in giving the needs of the holiday to those in need,
ומדתו של הקב״ה מדה כנגד מדה״י וכמ״ם ככה - שע״י ההשתדלות בנתינת צרכי החג להזקוקים לזה,
the Holy One, blessed be He, adds in giving His blessings to each and every one of Israel in extraordinary abundance throughout the entire two weeks before Purim
מוסיף הקב״ה בנתינת ברכותיו לכאו״א מישראל בריבוי מופלג במשך כל השבועיים שלפני הפורים
(until they will need to search for a poor person in order to fulfill the commandment of "gifts to the poor"<sup>4</sup>; from this one understands the greatness of the joy that is made for each and every one of Israel on the days of Purim, may they come upon us for good.
(עד שיצטרכו לחפש אביון כדי לקיים מצות "מתנות לאביונים"<sup>4</sup>"/ שמזה מובן גודל השמחה שנעשית אצל כאו״א מישראל בימי הפורים הבעל״ט.
And may it be His will - and the main point - that even before the days of Purim,
יב. ויה״ר - ועיקר - שעוד לפני ימי הפורים,
And before the entry of Rosh Chodesh Adar,
ולפני כניסת ר״ח אדר,
in the midst of the Shabbos day
בעיצומו של יום השבת
(and before Minchah)
(ולפני מנחה),
the 'document of geulah to geulah'<sup>5</sup> will be fulfilled - the true and complete geulah through Moshiach Tzidkeinu.
יקויים ה״מסמך גאולה לגאולה״<sup>5</sup>״ - גאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
And especially through increasing joy while we are still in the last moments of galus - since,
ובפרט ע״י ההוספה בשמחה כשנמצאים עדיין ברגעי הגלות האחרונים -שכן,
although we are still in the darkness of galus,
אע״פ שנמצאים עדיין בחשכת הגלות,
and already "all the deadlines have passed"<sup>> and still he has not come,
וכבר "כלו כל הקיצין״״> ועדיין לא בא,
Nevertheless,
מ״מ,
we fulfill the commandment of the Torah
מקיימים ציווי התורה
(which is also empowerment)
(שהוא גם נתינת־כח)
"increase in joy,"
"מרבים בשמחה",
And on the contrary,
ואדרבה,
by fulfilling the commandment to "increase in joy,"
עי״ז שמקיימים הציווי "מרבים בשמחה",
we come with a demand and claim
באים בדרישה ותביעה
(as it were)
(כביכול)
To the Holy One, blessed be He, that the joy should be 'justified'.
להקב״ה שתהי׳ השמחה ״מוצדקת״...
- Since immediately and at once will come the true and complete redemption,
- כיון ש־ תיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה,
that then there will be true joy,
שאז תהי׳ שמחה אמיתית,
"Eternal joy on their heads"<sup>7</sup>,
"שמחת עולם על ראשם"<sup>7</sup>",
until the question arises: why wait for the joy above
עד שתתעורר השאלה: למה ממתינים בהשמחה שלמעלה
from measure and limitation
ממדידה והגבלה
("Until he does not know")
("עד דלא ידע")
Until the days of Purim!
עד לימי הפורים!
Then the matters of Parshat Mishpatim and Parshat Shekalim will also be in true perfection: "Mishpatim" - the juxtaposition of the portion of laws to the portion of the Altar,
ואז יהיו גם הענינים דפרשת משפטים ופרשת שקלים כשלימות האמיתית: ״משפטים״ - הסמיכות דפרשת דינין לפרשת מזבח,
"to tell you that you shall place the Sanhedrin next to the Altar""",
"לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח״״״,
and "Shekalim" - fulfillment of the command "This they shall give etc. a half-shekel" for the public offerings,
ו״שקלים״ - קיום הציווי "זה יתנו גו׳ מחצית השקל" עבור קרבנות ציבור,
Because,
כי,
It will be fulfilled what is said in the portion read at Minchah: "They shall make Me a Sanctuary and I will dwell in their midst,"
יקויים מ״ש בפרשה שקורין במנחה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
The Third Holy Temple\
בית המקדש השלישיי",
"Mikdash Adon-ai" "konenu yedidyah."
"מקדש אדנ-י"" כוננו ידיד׳״י.
And all these matters - in the manner of "pointing with his finger and saying, 'This,'",
וכל ענינים אלו - באופן ד״מראה באצבעו ואומר זה",
"This they shall give,"
"זה יתנו",
Behold the half-shekel,
הנה המחצית השקל,
Behold the public offerings,
הנה קרבנות הציבור,
Behold the Third Holy Temple,
הנה ביהמ״ק השלישי,
And behold Aharon the Kohen - "A Kohen will appear in Zion,"
והנה אהרן הכהן -"יראה כהן בציון",
And until "appear before God in Zion"<sup>7</sup>,
ועד "יראה אל אלקים בציון"<sup>7</sup>",
And in a manner that "each and every one, male and female, points with his finger and says, 'This,'
ובאופן ש״כל אחד ואחד וכל אחת ואחת מראה באצבעו ואומר זה,
As it is said, "And on that day it shall be said, 'Behold, this is our G-d; we waited for Him, and He will save us; this is the L-rd; we waited for Him.'"<sup>4</sup>
שנאמרי" ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו׳ זה ה׳ קוינו לו"<sup>4</sup>",
In them, 'this,'
ב״ם זה״י,
because,
כי,
"Your Teacher will no longer hide Himself, and your eyes will see your Teacher,"*<sup>2</sup>
"לא יכנף עוד מוריד והיו עיניך רואות את מוריך"*<sup>2</sup>׳,
and immediately and at once, literally.
ותיכף ומיד ממש.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
and 3.
וו3
From the talks of Shabbos Parshas Terumah,
משיתות ש״פ תרומה,
6 Adar 5750
ו׳ אדר ה׳תש״נ
In this week's parshah,
א. אין היינטיקער סדרה,
Terumah,
תרומה,
a new concept begins - and the most general and fundamental concept - in the Torah: the command,
הויבט זיך אן א נייער ענין - און אן ענין הכי כללי ויסודי - אין תורה: דער ציוויי,,
"And they shall make Me a Sanctuary and I will dwell in their midst."
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״,
Vel-Ber is transferred to the coming parshiyot until the end of the Book of Exodus,
וועל־ בער ווערט פארגעזעצט אין די קומענדי־ קע סדרות ביז סוף ספר שמות,
and afterward in the parshah of Vayikra<sup>2</sup>:
און דער־ נאך אין פרשת וספר ויקרא<sup>2</sup>:
L'chol L'rosh – The command of G-d to Moses regarding the detail of the work of the Mishkan and its particulars
לכל לראש - ציווי ה׳ למשה אריח מעשה המשכן ופרטיו
("And they shall make Me a Sanctuary etc.")
("ועשו לי מקדש וגו׳״)
- in parshas Terumah,
- אין פ׳ תרומה,
Tetzaveh and Tisa
תצוה און תשא
[In parshas Terumah – about the Mishkan itself and the vessels of the Mishkan; in parshas Tetzaveh – about the kindling of the lamps of the Menorah,
[בם׳ תרומה - וועגן דעם משכן עצמו וכלי המשכן: בם׳ תצוה - וועגן העלאת נרות המנורה,
making of the priestly garments,
עשיית בגדי כהונה,
Consecration of Aaron and his sons and making the incense altar: and in Parsha Tisa - regarding the giving of the half-shekel for the sockets of the Mishkan\,
חינוך אהרן ובניו ועשיית מזבח הקטורת: ובם׳ תשא -וועגן נתינת מחצית השקל פאר די אדני המשכן",
Making of the basin and its base and the spices of the incense! And then how Moshe transmits to Yisroel Hashem's command regarding donations and making of the Mishkan,
עשיית כיור וכנו וסממני הקטורת! און דערנאך ווי משה גיט איבער צו אידן ציווי ה׳ וועגן נדבות ועשיית המשכו,
And how they fulfill this in practice
און ווי זיי זיינען דאם מקיים בפועל
(in Parsha Vayakhel)
(בם׳ ויקהל),
And in Parsha Pekudei,
און אין פ׳ פקודי,
"These are the accountings of the Mishkan etc." - the conclusion and sum total of the work of the Mishkan,
"אלה פקודי המשכן גו׳״ - דער סיום וסר־הכל פון מעשה המשכן,
"And all the service of the Mishkan of the Tent of Meeting was completed"<sup>4</sup>,
"ותבל כל עבודת משכן אוהל מועד״<sup>4</sup>,
Until - the actual establishment of the Mishkan
ביז - הקמת המשכן בפועל
(On Rosh Chodesh Nissan! "And the cloud covered the Tent of Meeting, and the glory of the Lord filled the Mishkan"<sup>4</sup>-.
(בראש חודש ניסן! "ויכם הענן את אוהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן"<sup>4</sup>-.
And afterwards
און דערנאך
(In the book and parshah Vayikra)
(אין ספר ופ׳ ויקרא)
-regarding the calling and speaking of the Lord to Moshe in the Mishkan
-וועגן דער קריאה ודיבור ה׳ אל משה אין משכן
(The purpose of the Mishkan - "And I will meet with you there"<sup>6</sup>)
(דער תכלית פון משכן - "ונועדתי לך שם"<sup>6</sup>),
"And He called to Moshe, and the Lord spoke to him from the Tent of Meeting,"
"ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד",
And the continuation of the commandments and the sections
און דער המשך הציוויים והפרשיות
(which were said on Rosh Chodesh Nissan)
(וועלכע זיינען געזאגט גע־ ווארן בר״ח ניסן)
Regarding the service in the Mishkan - the service of the offerings,
וועגן דער עבודה אין משכן - עבודת הקרבנות,
and then regarding the actual service
און דערנאך וועגן העבודה בפועל
(beginning from the service of Aharon and his sons at the inauguration of the Mishkan during the seven days of the consecration,
(אנהויבנדיק פון עבודת אהרן ובניו בחנוכת המשכן אין די שבעת ימי המילואים,
and then the dedication by the twelve princes)
און דערנאך די חנוכה דורך די י״ב נשיאים).
Since the story about the construction of the Mishkan and the vessels of the Mishkan etc. is divided among several parshios,
וויבאלד אז דער סיפור וועגן מעשה המשכן וכלי המשכן וכו׳ ווערט פאנאג־ דערגעטיילט אין עטלעכע סדרות,
it is understandable that each Torah portion brings
איז פארשטאנדיק אז יעדער סדרה ברענגט
(primarily)
(בעיקר)
a particular emphasis regarding the Mishkan and the service in it.
א באזונדער עניו בנוגע המשכן און די עבודה בו.
The general content of the construction of the Mishkan and the novelty in the service in it:
ב. דער כללות׳דיקער תוכן פון עשיית המשכן והחידוש בהעבודה בו:
"And they shall make Me a sanctuary and I will dwell in their midst" also expresses the ultimate purpose of the creation of the world: to make this physical world a "Mishkan" and a "Mikdash"<sup>7</sup> for the Almighty,
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ב־ ריינגט אויך ארויס דעם תכלית הכוונה פון בריאת העולם: בכדי מאכן די גש־ מיות׳דיקע וועלט א "משכן" און "מקדש"<sup>7</sup> פארן אויבערשטן,
and in the well-known phrase: a dwelling place for G-d in the lower realms,
ובלשון הידוע": א דירה לו יתברך בתחתונים,
specifically in the "lower realms" (tachtonim),
אין "תחתונים" דוקא,
In this lower world, than which there is no lower
בעולם הזה התחתון שאין תחתון
2 and 3
2ו3
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
below him,
למטה ממנו,
Let the Supreme One be revealed in all His essence
זאל דער אויבערשטער שטיין בגלוי בכל עצמותו
("Lo" - to His essence<sup>76</sup>)
(״לו״ - לעצמותו<sup>76</sup>),
as it were, like a person in his dwelling.
כביכול ווי א מענטש אין זיין דירה.
This is also the reason why
דאס איז אויך דער טעם פארוואס
(the command and fulfillment of)
(דער ציווי וקיום פון)
the making and establishment of the Mishkan came immediately following the Giving of the Torah” - because at the Giving of the Torah, the power was given to continue the Divine Presence below,
עשיית והקמת המשכן איז געקומען גלייך בהמשך צו מתן תורה״׳ - ווייל בא מתן תורה איז געגעבן געווארן דער כח צו ממשיך זיין די שכינה למטה,
as our Sages, of blessed memory, said: that then the decree and division between the higher and lower realms was nullified,
כמחז״ל" אז דעמולט איז בטל גע־ ווארן די גזירה און אפטיילונג בין עליונים ותחתונים,
and "Said
און "אמר
(the Holy One, blessed be He)
(הקב״ה)
the lower ones shall ascend to the higher ones and the higher ones shall descend to the lower ones",
התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים",
and I, the Beginner - 'And the Lord descended on Mount Sinai<sup>2</sup>’ and gave the Torah and mitzvahs,
ואני המתחיל - וירד ה׳ על הר סיני<sup>2</sup>׳ און האט געגעבן תורה ומצוות,
Together with the power to make from the physical world
צוזאמען מיט דעם כח צו מאכן פון דער גשמיות׳דיקער וועלט
(a cheftza shel)
(א חפצא של)
holiness,
קדושה,
and to achieve the purpose of all creation - to make a dwelling place for Hashem, blessed be He, in the lower realms; this was accomplished in completeness<sup>3</sup>
און אויספירן תכלית כל הבריאה -צו מאכן א דירה לו יתברך בתחתונים; דאס האט זיך אויסגעפירט בשלימות<sup>3</sup>׳
through "And they shall make Me a sanctuary and I will dwell in their midst,"
דורך "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
through the fact that Jews made a Mishkan for the Almighty,
דורך דעם וואם אידן האבן געמאכט א משכן פארן אויבערשטן,
beginning with their work and labor in bringing the donations for the Mishkan,
אנהויבנדיק דורך זייער עשי׳ ומלאכה פון ברענגען נדבות המשכן,
from physical things in the world
פון דברים גשמיים שבעולם
("Gold, silver, and copper, etc." / that one should make from them the Mishkan for Hashem,
("זהב וכסף ונחושת גו"׳/ אז מ׳זאל דערפון מאכן דעם משכן לה׳,
And through the erection of the Mishkan which brought the indwelling of the Shechinah below,
און דורך הקמת המשכן וואט האט געבראכט די השראת השכינה למטה,
And then - the actual service in the Mishkan,
און דערנאך - די עבודה בפועל איו משכן,
the offering of the sacrifices, etc.
הקרבת הקר־ בנות וכו׳.
And therefore "And they shall make Me a Sanctuary, etc." is a commandment in the time of Moses in the desert and then in the Mishkan of Shiloh and then the building of a "House for Hashem",
און דערפאר איז "ועשו לי מקדש גו׳" א ציווי בזמן משה במדבר און דערנאך במשכן שילה און דערנאך דער בויען א "בית לה׳"",
all the Holy Temples,
אלע בתי מקדשות,
the First Temple,
בית ראשון,
the Second and Third
שגי און שלישי
[Even also during the exile<sup>15</sup>,
[ביז אויך בזמן הגלות<sup>15</sup>,
As the Sages said, "And I will dwell among them,
כמאחז״ל״י "ושכנתי בתוכם,
within each and every one"]
בתוך כל אחד ואחד״]
- Because "And I will dwell among them" is the purpose of creation of the world
- ווארום "ושכנתי בתוכם" איז תכלית בריאת העולם
(in all times and in all places)
(בכל הזמנים ובכל המקומות).
And in this connection of upper and lower
און אין דעם חיבור עליון ותחתון
("And I will dwell among them")
("ושכנתי בתוכם")
What was revealed in the Mishkan and Mikdash - there are several details,
וואס האט זיך אויפגע־ טאן אין משכן ומקדש - זיינען פאראן כמה פרטים,
several levels and stages - as told in the aforementioned parshiyos,
כמה דרגות ושלבים - ווי דערציילט אין די סדרות הנ״ל,
Terumah,
תרומה,
Tetzaveh,
תצוה,
Tisa,
תשא,
Vayakhel Pekudei,
ויקהל פקודי,
and Vayikra -
און ויקרא -
The drawing down of the Shechinah into the land that began at the Giving of the Torah,
המשכת השכינה בארץ שהתחילה במתן תורה,
K<sup>80</sup> KMT was the essence of the revelation from above,
כ<sup>80</sup> כמ־ת הי׳ כעיקר הגילוי מלמעלה,
And its perfection is when it is made specifically by the service of the staff -,
ושלימותו היא כשנעשה ע־י עבודח המטה דוקא -,
And they shall make for Me a sanctuary, etc.
ועשו לי מקדש גו׳־
(See Likkutei Sichos, part 21, page 150 and onward.
(ראה לקו״ש חכ״א ע׳ 150 ואילך.
and see note)
וש־נ).
Shabbos Parshas Tachma,
ש״פ תחמה,
6 Adar
ו' אדר
Each parshah brings out a special matter in the Mishkan
יעדער סדרה ברענגט ארויס אן ענין מיוחד אין דעם משכן
(as it is also hinted in the names of the parshiyos,
(ווי ס׳איז אויך מרומז אין די שמות הסדרות,
as it is known that the name of the parshah indicates its content)
כידוע אז דער שם הסדרה דייט אן אויף איר תוכן).
And the explanation of this is:
ג. והביאור בזה:
In Parshas Terumah, it is told about the command of the Almighty regarding the work of the Mishkan,
אין פ׳ תרומה ווערט דערציילט וועגן דעם ציווי פון דעם אויבערשטן אויף מעשה המשכן,
"And they shall make for Me a sanctuary and I will dwell in their midst"
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
That this is the general command and empowerment from the Almighty to Jews to
וואס דאס איז דער כללות" דיקער ציווי ונתינת כח פון דעם אוי־ בערשטן צו אידן אויף
(can)
(קענען)
make the Mishkan for G‑d
מאכן דעם משכן לה׳
(and the vessels of the Mishkan - the Ark, etc.)
(און די כלי המשכן - דער ארון וכו׳)
from the physical world
פון גשמיות העולם
("gold, etc.",
("זהב וגו׳",
all the thirteen
די אלע י״ג
(the 13 physical items)
(ט״וץ׳ דברים גשמיים)
- A Mishkan where and through which there will be "Veshachanti Besocham",
- א משכן וואו און דורך וועלכען עם וועט זיין "ושכנתי בתוכם",
the dwelling of the Shechinah below.
די השראת השכינה למטה.
In Parshat Tetzaveh there comes a matter even more elevated in
אין פ׳ תצוה קומט צו אן ענין נעלה עוד יותר אין
(the command of Hashem regarding the)
(ציווי ה׳ בענין ה)
Mishkan
משכן
(connection between upper and lower)
(חיבור עליון ותחתון)
- "Ve'atah Tetzaveh et Bnei Yisrael etc.".
- "ואתה תצוה את בני ישראל וגו׳".
And preceding this, the precision in "Ve'atah Tetzaveh",
ובהקדים דעם דיוק אין "ואתה תצוה",
At first glance it is not understood•<sup>1</sup>: why is this command different from the other commandments in the Torah where it says 'Speak
דלכאורה איז ניט פארשטאנדיק•<sup>1</sup>: פאר־ וואס איז דער ציווי אנדערש פון די אנדערע ציוויים בתורה וואו עם שטייט ״דבר
(and so forth)
(וכיו״ב)
to the children of Israel',
אל בני ישראל״,
and in particular - since it is also written in our matter - at the beginning of Parshat Teruma regarding the command of 'Take for Me a donation' and making the Mishkan; and here it says 'And you shall command' specifically,
ובפרט -אז אזוי שטייט אויך בעניננו - בתחלת פ׳ תרומה בנוגע צו דעם ציווי פון ויקחו לי תרומה און עשיית המשכן; און דא שטייט "ואחה תצוה" דוקא,
that 'Moses himself shall command'?
אז "משה עצמו יצוה"?
It is known the interpretation of the Rebbe, my father-in-law
איז ידוע דער פירוש פון כ״ק מו״ח
the Rebbe on this verse,
אדמו״רי׳ אין דעם פסוק,
that 'And you' refers to the essence of Moses
אז "ואתה" גייט אויף דעם עצם פון משה
("Essence of Himself")
("מהות עצמו־ תך"")
which is higher than name and description
וועלכע איז העכער פון שם ותואר
(even than the name Moshe)
(אפילו פון שם משה),
that which
וואס דאם
("the aspect of 'You' in Moshe")
("בחי׳ אתה שבמשה")
is concealed with the true "You",
איז פארבוגדן מיט דעם "אתה" האמיתי,
"The Essence of Ein Sof Baruch Hu that is called 'You'"<sup>2</sup>
"דעצמותיי א״ס ב״ה שנק׳ אתה"׳<sup>2</sup>
That specifically regarding Atzmus it is possible to say "Atah" — language of presence truly and sincerely/
(וואם דוקא אויף עצמות איז שייך זאגן "אתה" לשון נוכח באמת לאמיתו/
And this "Atah" is — "Tetzaveh es Bnei Yisrael,"
און דער ״אתה״ איז - "תצוה את בני ישראל",
"Tetzaveh" from the term tzavsa and hiskashrus of all Jews,
"תצוה" מלשון צוותא והתקש־ רות" פון אלע אידן,
as they find themselves below in the lower realms,
ווי זיי געפינען זיך למטה בתחתונים,
with the "Atah" of Moshe,
מיט דעם "אתה" פון משה,
and through him
און דורך אים
(the average of the connectors<sup>2</sup>)
(ממוצע המחברי<sup>2</sup>)
-with His Atzmus, may He be blessed.
-מיט עצמותו ית׳.
And since this speaks about the revelation of the essence of Moshe and of His Essence, may He be blessed,
און וויבאלד אז דאס רעדט זיר וועגן דעם גילוי העצם פון משה און פון עצמותו ית׳,
And through this - the revelation of the essence of every Jew,
און דורך דעם - דער גילוי העצם פון יעדער איד,
it is also understandable,
איז אויך פארשטאנדיק,
that this reaches down to the lowest level.
אז דאם דערגרייכט למטה מטה יותר.
And as is known that the essence
וכידוע אז דער עצם
(You)
(אתה)
of every Jew,
פון יעדער איד,
regardless of his station and condition revealed and externally,
ניט קוקנדיק אויף זיין מעמד ומצב בגלוי ובחיצוניות,
Even the simplest of the simple - is connected
אפילו א פשוט שבפשוטים -איז פארבונדן
(Tetzaveh)
(תצוה)
with the Unbounded One<sup>2</sup>,
מיט דעם אוי־ בערשטף<sup>2</sup>,
and in the essential bond, there cannot be any cessation or change, G‑d forbid<sup>2</sup>.
און אין דער התקשרות עצמית איז ניט שייך קיין הפסק ושינוי ח״ר<sup>2</sup>.
As is known, the saying of the Alter Rebbe:
כידוע דער ווארט פון דעם אלטן רבי׳ן":
4 and 3
4ו3
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳תש״נ
A Jew,
א איד,
Neither he wants nor can he be separated from G‑dliness.
ניט ער וויל און ניט ער קעז זיין אפגריטן פון אלקות.
And accordingly, it can be said that the innovation in the manner of "And I will dwell in their midst" that comes in Parshas Vaeira Tetzaveh regarding Parshas Terumah
ועפ״ז יש לומר דער אויפטו איו דעם עגין פון "ושכנתי בתוכם" וואט קומט צו בם׳ ואחה תצוה לגבי פ׳ תרומה
(where it says "And G‑d spoke to Moses, speak to the Children of Israel",
(וואו עם שטייט "וידבר ה׳ אל משה דבר אל בנ״י",
and not "And you shall command")
און ניט "ואתה תצוה")
: after the completion of the matter
: לאחרי גמר ענין
(the command regarding)
(הציווי אויף)
the making of the Mishkan in Parshas Terumah,
עשיית המשכן בם׳ תרומה,
connected with the name Moses
פארבונדן מיט דעם שם משה
("And G-d spoke to Moses"/ in the aspect of revelations,
("וידבר ה׳ אל משה"/ בחי׳ הגילויים,
We come<sup>37</sup> to the saying "And you shall command" to a much higher,
קומט מען<sup>37</sup> בפי ואתה תצוה צו א נאד העכערע,
a much deeper understanding of the concept of "And I will dwell among them" -
נאד א טיפערע הבנה אין דעם ענין פון "ושכנתי בתוכם״ -
both from the aspect of the revelation from above - revelation of His Essence, may He be blessed,
(א) סיי מצד דעם גילוי מלמעלה - גילוי עצמותו ית׳
("You" / and
(אתה/ און
both in the level where the revelation reaches below in the lower realms - even as a Jew finds himself in the lowest low•/ also there he is connected with "You",
(ב) סיי אין דער דרגא וואו דער גילוי דערגרייבט למטה בתחתונים - אפילו ווי א איד געפינט זיד למטה מטה•/ אויך דארטן איז ער פארבונדן מיט "אתה",
His Essence, may He be blessed<sup>3</sup>.
עצמותו ית׳י<sup>3</sup>.
And the matter expresses itself also in the continuation of the command
ד. און דער ענין דריקט זיך אויד אויס אין דעם המשך הציווי
(from "Va'atah Tetzaveh")
(פון "ואחה תצוה")
"<sup>3</sup> 'And they shall take for you olive oil etc. to kindle a lamp
"<sup>3</sup> "ויקחו אליך שמן גו׳ להעלות נר
perpetually'.
תמיד".
And by way of introduction<sup>31</sup>:
ובהקדים<sup>31</sup>:
The kindling of the lamps was done by Aaron,
(א) די העלאת הנרות איז געווען דורך אהרן,
As it is written there: "יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר",
ווי עם שטייט דערגאך "יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר",
So why is the command "ויקחו אליך"
איז פארוואם איז דער אנזאג "ויקחו אליך"
(to Moses)
(צו משה׳ן)?
What is the reason that regarding Moses it says "להעלות נר תמיד" and regarding Aaron "מערב ועד בוקר"?
(ב) וואס איז דער טעם וואם בא משה׳ן שטייט "להעלות נר תמיד״ און בא אהרן - "מערב ועד בוקר"?
The concept of the kindling of the lamps by Aaron in the service of man is - the ascent of the "נר ה׳ נשמת אדם"<sup>31</sup> of every Jew,
דער ענין פון העלאת הנרות ע״י אהרן אין עבודת האדם איז - די עלי׳ פון דעם "נר ה׳ נשמת אדם"<sup>31</sup> פון יעדער איד,
The love of G‑d and will of a Jew
ד. ה. די אהבת ה׳ און רצון פון א איד
(as it exists below, a soul in a body)
(ווי ער געפינט זיר למטה אלם נשמה בגוף)
to ascend and be included in G‑dliness and shine with "a candle of mitzvah and light of Torah"<sup>33</sup>.
צו עולה זיין און נכלל ווערן אין אלקות און לייכטן מיט "נר מצוה ותורה אור"<sup>33</sup>.
And since the power that Aaron gives to this is in the manner of elevation from below to above - therefore it is in a way that the candles shine "from evening until morning",
און וויבאלד אז דער כח וואם אהרן גיט אויף דעם איז באופן פון העלאה מלמטה למעלה - דערפאר איז דאם אין אן אופן אז די נרות לייכטן "מערב עד בוקר",
So although the candles shine,
ד. ה. אז הגם די נרות לייכטן,
But in this, a distinction is noticeable between "evening" and "morning",
איז אבער איו דעם ניכר אן אונטערשייד צווישן "ערב" און "בוקר",
Which indicates a state of changes
וואם דאם באווייזט אויף א מצב פון שינויים
(changes of time/ a state of evening and darkness and a state of morning and light<sup>34</sup>,
(שינויי הזמן/ א מצב פון ערב וחושך און א מצב פון בוקר ואור<sup>34</sup>,
"And this is from evening until morning,
"וזהו מערב ועד בוקר,
Because first darkness and then light,
כי ברישא חשוכא והדר גהורא,
That the light of G-d shines in his soul little by little out of the darkness etc.'<sup>35</sup>.
שמאיר בנפשו אור ה׳ מעט מעט מתוך החושך כו"׳<sup>35</sup>.
And this is, in general, the service of prayer
וואם דאם איז בכללות די עבודה פון תפלה
(and the entirety of
(און כללות
Israel,
ישראל,
even those who are at the very lowest level,
עד לאלו - שהם בדרגא הכי תחתונה,
this drawing down is specifically from the essence of Moshe,
שהמשכה זו היא דוקא מצד עצמותו של משה,
And you shall command
ואתה תצוה
(see the discourse "Zos Toras" mentioned above)
(ראה ד״ה זאת תורת הנ*ל).
See also Likutei Sichos vol. 3 p. 935,
וראה גם לקו״ש ח*ג ע׳ 935,
In explanation of the addition of the command regarding the priestly garments in relation to the commands in the section of Terumah.
בביאור ההוספה דהציווי על בגדי בהונה לגבי הציוויים בפי תרומה.
Shabbos Parshas Tezaveh,
ש״פ תחמה,
and Adi
ו׳ אדי
the commandments - "Ner Mitzvah")
המצוות - "נר מצוה")
which is connected with the limitation of time*.
וועלכע איז פאר־ בונדן מיט הגבלת הזמן*.
So that Aharon should have the ability to perform the raising of the lamps from below upward,
בכדי אז אהרן זאל האבן דעם כת צו אויפטאן העלאת הנרות מלמטה למעלה,
until that in this the service should be in a manner of "to raise a continual lamp",
ביז אז אין דעם זאל זיין די עבודה אין אן אופן פון "להעלות נר תמיד",
a service without changes.
אן עבודה אן שינויים
(ובכללות - דער עניו התורה,
(ובכללות - דער עניו התורה,
״תורה אור״)
״תורה אור״)
<sup>94</sup> - אז א איד געפיגט זיף תמיד אין א מצב פון אור וגילוי,
<sup>94</sup> - אז א איד געפיגט זיף תמיד אין א מצב פון אור וגילוי,
זייענדיק פארבונדן מיט מקורו בתמידות - דארף מען האבן דעם "ואתה תצוה את בנ״י ויקחו אליך",
זייענדיק פארבונדן מיט מקורו בתמידות - דארף מען האבן דעם "ואתה תצוה את בנ״י ויקחו אליך",
די צוותא וחיבור פון אידן
די צוותא וחיבור פון אידן
(למטה)
(למטה)
מיט עצמותו ית׳
מיט עצמותו ית׳
(ואתה/ שלמעלה מכל גדר שינוי
(ואתה/ שלמעלה מכל גדר שינוי
(I am G-d, I have not changed"<sup>3</sup>)
(אני ה׳ לא שנית"<sup>3</sup>).
And more specifically, it can be said,
ובפרטיות יותר יש לומר,
then in this there are three matters: "And you shall command the children of Israel,"
אז אין דעם זיינען פאראן דריי ענינים: "ואתה תצוה את בנ״י",
"that they take for you etc. to raise a continual lamp,"
"ויקחו אליך גו׳ להעלות נר תמיד",
and "Aharon and his sons shall arrange it from evening until morning."
און "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר".
The intention is,
די כוונה איז,
that there should be both matters — both the revelation of the "continual lamp"
אז עט זאלן זיין ביידע ענינים - סיי דער גילוי פון "נר תמיד"
(From the aspect of the level of Moshe / and also the revelation of "from evening until morning"•<sup>5</sup>
(מצד בחי׳ משה/ און סיי דער גילוי "מערב עד בוקר"•<sup>5</sup>
(From the aspect of the level of Aharon / then there is air from the limitations of the lower ones,
(מצד בחי׳ אהרן/ אז אויר אין גדרי התחתונים,
where there are changes of evening and morning,
וואו עם זיינען דא שינויים פון ערב און בוקר,
should be the revelation of "the candle of G-d is the soul of man."
זאל זיין דער גילוי פון "נר ה׳ נשמת אדם".
And it can be said,
ויש לומר,
that this
אז דאם
("from evening until morning")
("מערב עד בוקר")
includes also the changes and ascents in holiness.
איז כולל אויך די שינויים ועליות אין קדושה
Intensity,
עצמה,
as he is constantly elevated in his service from level to level until beyond measure
אז ער ווערט שטענדיק נתעלה אין זיין עבודה מדרגא לדרגא ביז שלא בערך
(so that in relation to the higher level,
(אזוי אז בערר צו דער דרגא נעלה יותר,
the level below it is called "erev")
ווערט די דרגא שלמטה מזה אנגערופן "ערב").
And it can be said that this
וי״ל אז דאם
(the raising of the candles "from evening until morning")
(העלאת הנרות "מערב ועד בוקר")
is the advantage of the service in the manner of ratzo vashov - constant changes and elevations,
איז די מעלה פון דער עבודה באופן פון רצוא ושוב - שטענדי־ קע שינויים ועליות,
Because, in that he hears it in the lowest level, which is in the category of 'erev',
דורד דעם וואס ער דערהערט או די דרגא תחתונה איז בבחי׳ "ערב",
there comes within him a ratzo (yearning) toward the 'boker' (morning),
ווערט בא עם א רצוא צו דעם "בוקר",
a more elevated state
מצב נעלה יותר
(that comes after this)
(שלאחרי זה)
”.
”.
And so - level above level.
און אזוי - דרגא למעלה מדרגא.
And the connection of both matters
און דער חיבור פון ביידע ענינים
(opposites)
(הפכיים)
- "Eternal Light",
- "נר תמיד",
and "from evening until morning" together,
און "מערב עד בוקר" צוזאמען,
that also in the kindling in the manner and level of the changes of time "from evening until morning"
ד. ה. אז אויר אין דער הדלקה באופן ודרגא פון שינויי הזמן "מערב עד בוקר"
(lower ones)
(תחתונים)
should be fulfilled the kindling of the candle of the soul in the manner of "Eternal Light" - comes from the power of the Essence,
זאל אויפגעטאן ווערן די הדלקת נר הנשמה באופן פון "נר תמיד"" - קומט פון כח העצמות,
"And you shall command",
"ואתה תצוה",
שלמעלה משניהם"■.
שלמעלה משניהם"■.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השימות - ה׳תש״ג
In Parshas Tisa, it comes to exactly that? in the "and I will dwell among them" in the Mishkan.
ה. אין פ׳ תשא קומט צו גאר אז ?ניז אין דעם "ושכנתי בתוכם" אין משכן.
As understood from the language "raise the head of the children of Israel,"
ווי פארשטאנדיק פון דעם לשון "תשא את ראש בני ישראל",
that through "this they shall give, etc., half a shekel" for the donation of the sockets in the contribution of the Mishkan
ד. ה. אז דורך "זה יתנו גו׳ מחצית השקל" אויף תרומת האדנים בנדבת המשכן
(And the command "upon this" is a novelty in Parshas Tisa relative to the previous portions)
(וואט דער ציווי על זה זרז א חידוש אין פ׳ תשא לגבי די פריערדיקע פרשיות)
- Becomes an elevation and ascent among Jews relative to how they were before this
- ווערט א התנשאות ועלי׳" אין אידן" לגבי ווי זיי זיינען לפני זה"
(Including - through the commandments in Parshas Terumah and Tetzaveh)
(כולל - דורך די ציוויים אין פ׳ תרומה ותצוה).
And it can be said,
ויש לומר,
that the addition in Parshas Tisa
אז די הוספה אין פ׳ תשא
(in the dwelling below that is established through the Mishkan)
(אין דער דירה בתחתונים וואט ווערט אויפגעטאן דורכ׳ן משכן)
consists in this,
באשטייט אין דעם,
Then in addition to the "And I will dwell among them"
אז נוסף צו דער "ושכנתי בתוכם"
(revelation of His Essence, may He be blessed,
(גילוי עצמותו ית׳,
"And you shall command")
"ואתה תצוה")
And when it is opened in Jews,
וואם ווערט אויפגעטאן אין אידן,
it is also drawn - through Jews - into their portion in the world.
ווערט דאם אויך נמשך - דורך אידן - אין חלקם בעולם.
And it will be understood according to what was once discussed" in explanation of the words of our Sages on the verse "This they shall give.
ויובן לויט דעם וואס מ׳האט אמאל גערעדט" בביאור דברי רז״ל עה״פ "זה יתנו..
half a shekel" - then "complete"
מחצית השקל״ - אז "תמה"
(Moshe)
(משה)
Ch. - this is in general,
יח׳- ה״ז בכללות,
According to the interpretation that 'constant' is facing the essence,
לפי הפירוש ש״תמיד• הוא נכח העצמות,
which is above myriad and above return.
שלמעלה מרבוא ולמעלה משוב.
And the essence itself.
ועצ״ע.
About the matter, 'what can a man give as a ransom for his soul',
על הדבר מה יכול אדם ליתן כופר נפשו",
And therefore 'a coin of fire He took out from under the Throne of Glory and showed it to Moshe and said, "This they shall give,"
און דערפאר "כמיך* מטבע של אש הוציא מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר זה יתנו,
"like this they shall give":
כזה יתנו":
Moshe's wonder was in this: How can one understand, according to logic,
תמיהת משה איז באשטאנען אין דעם: ווי קען מען פארשטיין ע״פ שכל,
that the giving of a physical coin
אז די נתינה פון א מטבע גשמית
(half-shekel / the lowest thing,
(מחצית השקל/ א דבר הכי תחתון,
should atone for "his soul",
זאל אויפטאן "כופר נפשו",
which is a "veritable part of G‑d from above"
פון א "חלק אלוקה ממעל ממש""
(the ultimate elevation)
(תכלית העילוי)?!
For this, the Above answered him with that which He showed him "a coin of fire."
אויף דעם האט אים דער אויבערשטער געענטפערט דערמיט וואט הראהו "מטבע של אש..
Under the throne of His glory.
מתחת כסא כבודו..
And He said to him: 'This they shall give': Thereby the Almighty created a novelty,
ואמר לו זה יתנו": דערמיט האט דער אויבער־ שטער אויפגעמאכט א חידוש,
that the machatzit hashekel which Jews gave then
אז דער מחצית השקל וואט אידן האבן געגעבן דעמולט
(and this continues in the mitzvah of machatzit hashekel always in all years)
(און דאס ווערט נמשך אין מצות מחצית השקל תמיד בכל השנים)
is not only a physical coin,
איז ניט נאר א מטבע גשמית,
but also a "coin of fire.
נאר אויך א "מטבע של אש..
beneath the Throne of Glory"
מתחת כסא הכבוד",
and "this they shall give" the children of Israel,
און "זה יתנו" בני ישראל,
the exact same coin.
מטבע כזה ממש.
The novelty in this is not,
דער חידוש אין דעם איז ניט,
that in its source it is a "coin of fire"
אז בשרשה איז עם א "מטבע של אש"
(this is by all physical things,
(דאס איז ביי אלע דברים גשמיים,
that they are descended from their spiritual root/ and also not that through the mitzvah one draws down a spiritual vitality
אז זיי ווערן נשתלשל פון זייער רוחניות׳דיקז שרש/ און אויר ניט אז דורך דער מצוה איז מען ממשיך א חיות רוחני
("fire")
("אש")
in the physical Asiyah
אין דער עשי׳ גשמית
(The innovation occurred at the Giving of the Torah and the making of the Mishkan in general/ only in that,
(דער חידוש האט זיך אויפגעטאן בא מ״ת און עשיית המשכו בכלל/ נאר אין דעם,
And also after the coin had descended and come down into this physical world,
וואט אויך נאך דעם ווי די מטבע איז נשתלשל געווארן און אראפגעקומען אין עוה״ז הגשמי,
It is through fulfilling with it the mitzvah of the half-shekel,
איז דורך דעם וואס מ׳איז מקיים מיט איר די מצוה פון מחצית השקל,
A change is brought about in the coin so that it becomes
ווערט אויפגעטאן א שינוי אין דער מטבע אז זי ווערט
(As it finds itself
(ווי זי געפינט זיך
Shabbos Parshas Tatemah,
ש״פ תתמה,
6 Adar
ו׳ אדר
in physicality)
בגשמיות)
A "coin of fire" - the opposite of the order of development,
א ״מטבע של אש״ - היפך סדר השתלשלות,
Then the lower one remains lower than the higher one - and in revelation "zeh yitna'er".
אז דער תחתון בלייבט נידעריקער פאר דעם עליון - ובגלוי "זה יתנר׳.
What the power upon the connection
וואט דער כח אויף דעם חיבור
(from the coin with fire from beneath the Throne of Glory)
(פון דער מטבע מיט אש מתחת כסא כבודו)
Can be activated only by the Upper One Himself,
קען אויפגעטאן ווערן נאר דורך דעם אויבערשטן אליין,
"A coin of fire Hashem took out etc. and showed to Moshe and said to him 'zeh yitna'er'"; the unification of physicality and spirituality
"מטבע של אש הוציא הקב״ה כו׳ והראהו למשה ואמר לו זה יתגו"; די פאראייניקונג פון גשמיות און רוחניות
(both at once in practice)
(ביידע בבת אחת בפועל)
Can be made only by Hashem Himself,
קעו גע־ מאכט ווערן נאר דורך הקב״ה בעצמו,
that He by His will chose the order of descent,
וואם ער האט ברצונו בוחר געווען סדר השתלשלות,
it is in His power to nullify the order of descent.
איז בכחו צו מבטל זיין דעם סדר השתלשלות.
And based on this it is understood,
ועפ״ז איז מובן,
that in the giving of the half-shekel
אז אין נתינת מחצית השקל
(a physical coin)
(מטבע גשמית)
there is a higher concept even than the "coin of fire".
איז דא א העכערער ענין אפילו פאר דעם ״מטבע של אש..
beneath the throne of His glory",
מתחת כסא כבודו",
because the "coin of fire" above
ווייל דער "מטבע של אש" למעלה
(beneath the throne of His glory)
(מתחת כסא כבודו)
is a part of the order of Hishtalshelus,
איז א חלק פון סדר השתלשלות,
in the world of the Throne
אין עולם הכסא
(the world of Beriah)
(עולם הבריאה)
; but the giving of a physical coin should become "this" or a "coin of fire" — comes from the power of the Essence,
; משא״ב אז די נתינה פון א מטבע גשמית זאל ווערן "זה" אויר א ״מטבע של אש״ - קומט פון כח העצמות,
that is above the order of evolution
שלמעלה מסדר השתלשלות
And moreover - through this he nullifies the order of evolution, not only above the World of Creation,
(און נאכמער - דורך דעם איז ער מבטל סדר השתלשלותx ניט נאר העכער פון עולם הבריאה,
but also from the World of Emanation and above that.
נאר אויך פון עולם האצילות ולמעלה מזה.
And moreover: the connection
און נאכמער: דער חיבור
(of the physical coin and "fire")
(פון דער מטבע גשמית און "אש")
becomes in a manner of "zeh",
ווערט איו אן אופן פון "זה",
openly,
בגלוי,
unlike the World of Creation
משא״ב עולם הבריאה
(And even the world of Atzilus)
(און אפילו עולם האצילות)
The world is from the term concealment and covering<sup>97</sup>.
איו עולם מלשון העלם-והסחר<sup>97</sup>.
Thus is understood the novelty in the "Veshachanti Besocham" that comes in Parshat Tisa - in "Zeh Yitnu etc. Machatzit Hashekel",
דערמיט איז פארשטאנדיק דער חידוש אין דעם "ושכנתי בתוכם" וואס קומט צו אין פ׳ תשא - אין "זה יתנו גו׳ מחצית השקל",
That it is not just a connection of upper and lower,
אז ס׳איז ניט נאר א חיבור פון עליון ותחתון,
In a manner that one draws down spirit-
באופן אז מ׳איז ממשיך רוח־
uality into the physicality of the world,
ניות אין גשמיות העולם,
But that the physicality itself becomes one thing with spirituality.
נאר אז די גשמיות גופא ווערט איין זאד מיט רוחניות.
In Parshat Vayakhel
ו. אין פ׳ ויקהל
(and Pekudei)
(ופקודי)
it comes to the matter,
קומט צו דער ענין,
that after Hashem's commandment to Moshe
אז לאחרי ציווי ה׳ אל משה
(in Parshat <sup>98</sup> Terumah,
(בפ<sup>98</sup> תרומה,
Tetzaveh and Tisa)
תצוה ותשא)
Moshe transmits the commandment to the Jews,
גיט משה איבער דעם ציווי צו אידן,
and they fulfill it in practice - and what is this comes to the action,
און זיי זיינען דאס מקיים בפועל - וואם איו דעם קומט צו דער אויפטו,
After the command and empowerment from Above,
אז נאד דעם ציווי ונתינת כח מלמעלה,
"the deed is the main thing"<sup>5</sup> — the main thing is the service of the Jewish people in the lower realms to make the Mishkan for Hashem<sup>100</sup>.
איז המעשה הוא העיקר״<sup>5</sup> -דער עיקר איז די עבודה פון אידן בתחתונים צו מאכן דעם משכן לה׳<sup>100</sup>.
Furthermore,
ולהוסיף,
"Vayakhel" also adds a matter in the essence of the Mishkan itself — as emphasized by the word "Vayakhel,"
אז "ויקהל" גיט אויך צו אן ענין אין דעם עצם המשכן - כמודגש אין דעם ווארט "ויקהל",
which means the gathering and unity of all Jews,
וואם מיינט די הקהלה והתאחדות פון אלע אידן,
and this is a primary introduction and preparation for the making of the Mishkan: so that the Mishkan will be a Mishkan of all of Israel — "And they shall make Me a sanctuary and I will dwell in their midst,"
וואס דאס איז א הקדמה והכנה עיקרית צו עשיית המשכן: כדי דער משכן זאל זיין א משכן פון כלל ישראל - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״,
among all Jews — the contribution and donation of each individual Jew for the work of the Mishkan had to be in such a manner that it would become
בתוך אלע אידן - האט תרומת ונדבת כל יחיד מישראל למלאכת המשכן געדארפט זיין באופן אז עם זאל ווערן
(from the money of an individual
(אוים ממון יחיד,
and become)
און ווערן)
public funds.
ממון ציבור.
And therefore, the introduction to this - to gather all Jews
אוו דערפאר איז די הקדמה לזה -צו צונויפקלייבן אלע אידן
(individuals)
(יחידים)
and make them into one community.
און מאכן פון זיי איין קהל.
And in addition to this - "Vayakhel" hints at the manner of making the vessels of the Mishkan,
ונוסף לזה - איז "ויקהל" מרמז אויף דעם אופן עשיית כלי המשכן,
that the intention in this should not be
אז די כוונה אין דעם זאל זיין ניט
(at all)
(גאר)
But making and particular action,
אלם עשי׳ ופעולה פרטית,
from the particular vessel,
פון דעם כלי פרטי,
in a manner of "Vayakhel" - gathering together all parts of the extension to make one Mishkan,
גאר באופן פון ״ויקהל״ -צונויפקלייבן צוזאמען אלע חלקי המשכו אויף מאכן איין משכן,
Which specifically then each one comes without its particular holiness,
וואם דוקא דעמולט מקומט יעדער בלי איר קדושה פרטית,
through the fact that the beginning of their making is for its own sake for the sake of the holiness of the Mishkan<sup>52</sup>.
דורך דעם וואס תחלת עשייתן לשמה איז לשם קדושת המשכן<sup>52</sup>.
Sefer HaSichos - 5750
ספר השיחות - ה׳חש״ג
The addition in Parshas Pekudei is simply: the conclusion and total<sup>55</sup> of the Mishkan.
ז. די הוספה אין פ׳ פקודי איז בפשטות: דער סיום וסך־הכל<sup>55</sup> פון מעשר.
the Tabernacle,
המשכן,
and the main point of everything - the actual erection of the Tabernacle and the actual dwelling of the Shechinah below - until then "the cloud covered the Tent of Meeting and the glory of Hashem filled the Tabernacle"<sup>5</sup>.
און דער עיקר פון אלץ - הקמת המשכן בפועל און השראת השכינה למטה בפועל - ביז אז "ויכם הענן את אוהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן׳"<sup>5</sup>.
Then in parshas Vayikra an even higher elevation comes - "And He called to Moshe and Hashem spoke to him from the Tent of Meeting": even after the actual erection of the Tabernacle
דערנאר אין פ׳ ויקרא קומט צו נאך א העכערער עילוי - "ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד": אויר לאחרי הקמת המשכו בפועל
(in parshas Pekudei)
(בם׳ פקודי)
is "Moshe could not enter the Tent of Meeting because the cloud rested upon it,"
איז "לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן",
That "the cloud rested upon it" is "the drawing down and indwelling of the light of the Ein Sof from a very high and awesome place, about which it is said<sup>55</sup> He sets darkness as His hiding place, etc., which cannot have any revelation or comprehension, etc."<sup>55</sup>; but afterward,
וואס "שכן עליו הענן" איז "המשכת והשראת אור א״ס ממקום עליון ונורא מאד שנאמר בו<sup>55</sup> ישת חשך סתרו כו׳ שלא שייך בו שום גילוי השגה כו׳"<sup>55</sup>; אבער דערנאך,
Through "And He called to Moshe" - the calling opened up that he should
דורך ״ויקרא אל משה״ -האט די קריאה אויפגעטאן אז ער זאל
(be able and actually)
(קענען און בפועל)
Entering the Tent of Meeting<sup>5</sup>,
אריינגיין אין אוהל מועדי<sup>5</sup>,
and receiving the revelation of the aspect of "He made darkness His hiding place"<sup>5</sup>.
און מקבל זיין דעם גילוי פון בחי׳ ישת חשך סתרו"<sup>5</sup>.
And then - says the Al-
און דערנאד - זאגט אן דער אויבער־
mighty - in the book of Vayikra,
שטער - אין ספר ויקרא,
the book of the offerings<sup>108</sup> - all the detailed laws of the offerings in the Mishkan,
ספר הקרבנות<sup>108</sup> - די אלע פרטי דיני הקרבנות אין משכן,
which is the completeness of the matter of the Mikdash: "A house for G-d prepared to sacrifice the offerings in it"<sup>4</sup>,
וואם דאם איז שלימות ענין המקדש: בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"<sup>4</sup>,
the offering and ascent of a physical animal etc. as a sacrifice to G-d,
די הקרבה ועלי׳ פון א בהמה כו׳ גשמית אלם א קרבן לה׳יי,
"a satisfying aroma to G-d."
"ריח ניחוח לה׳",
"Nachas Ruach before I said and My will was done"<sup>55</sup>,
"נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"<sup>55</sup>,
Korban from the term kiruv<sup>55</sup>,
קרבן מלשון קירוב<sup>55</sup>,
And the secret of the korban rises to the secret of A"m.
ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ם״.
Inclusive and essential — "When a man among you brings an offering to Hashem"<sup>55</sup>,
כולל ועיקר - "אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳"<sup>55</sup>,
"From you" specifically."
"מכם" דוקא“.
From every matter in Torah there must be a lesson and practical instruction in divine service,
ח. פון יעדער ענין אין תורה דארף זיין א לימוד והוראה בפועל אין עבודת האדם,
All the more so from the general commandment "Make for Me a Sanctuary and I will dwell among them" which is a commandment for all generations — the commandment regarding all Temples — the Mishkan,
עאכו״ב פון דער מצוה כללית "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וועלכע איז א ציווי לדורות - דעד ציווי אויף אלע בתי מקדשות - משכן,
the First Temple,
בית ראשון,
the Second Temple,
בית שני,
And in practical terms now - the Third Holy Temple which will be built speedily in our days.
ובנוגע לפועל איצטער - דער בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו.
And as an introduction: In this Third Holy Temple,
ובהקדמה: אין דעם בית המקדש השלישי,
"The Sanctuary, Hashem, Your hands established"<sup>5</sup>,
"מקדש אד׳ כוננו ידיך״י<sup>5</sup>,
an eternal Temple
א בית נצחי
(not like the First and Second Temples)
(ניט ווי בית ראשון ושני)
"<sup>5</sup> - will be the completion of "And I will dwell in their midst",
״<sup>5</sup> - וועט זיין די שלימות פון "ושכנתי בתוכם",
Upper and lower connection,
חיבור עליון ותחתון,
And in all the aforementioned details: the completeness of the granting of power from above
און אין אלע פרטים הנ״ל: די שלימות פון דער נתינת כח מלמעלה
(command of Hashem to Moshe)
(ציווי ה׳ אל משה),
and in the video according to
ובסרט ע״פ
ShB Techumah,
ש״ב תחמה,
6 Adar
ו׳ אדר
9 and 3
9ו3
It is known that the third Beis HaMikdash is already built and perfectly constructed above,
הידוע אז דער ביהמ״ק השלישי איז שוין בנוי ומשוכלל למעלהיי,
and it only needs to descend below; the perfection of the revelation of "And you shall command" — the union and connection with His Essence,
און ער דארף נאר יורד זיין למטה; די שלימות הגילוי פון ״ואתה תצוה״ - דער צוותא וחיבור מיט עצמותו ית׳,
and in an eternal manner
ובאופן נצחי
("always")
("תמיד"),
in the eternal house,
אין דעם בית נצחי,
together with the perfection in the service of ratzo vashov
צוזאמען מיט דער שלימות אין דער עבודה פון רצוא ושוב
("from evening until morning")
("מערב עד בוקר")
; the completeness in "Take a census",
; די שלימות אין "תשא את ראש",
and the drawing down of the "coin of fire" into the lower realms
און דער המשכה פון "מטבע של אש" אין תחתונים
(world)
(עולם),
so that throughout the entire world it will be seen openly - "this" - as it is one thing with spirituality
אזוי אז בכל העולם כולו וועט זיך אנזען בגלוי - "זה" - ווי דאס איז איין זאד מיט רוחניות
(fire from beneath the Throne of His Glory)
(אש מתחת כסא כבודו)
: the completeness of "Vayakhel" - "a great congregation shall return here",
: די שלימות פון "ויקהל" - "קהל גדול ישובו הנה"",
and the revelation of His unity, may He be blessed, throughout the entire world,
און גילוי אחדותו ית׳ בכל העולם כולו,
"Hashem is One and His Name is One"; the completeness of "Pekudei" - the tenth count for the future to come
"ה׳ אחד ושמו אחד""; די שלימות פון ״פקודי״ -דער מנין העשירי דלע״ל",
And also the actual dwelling of the Shechinah down below in the Third Beis HaMikdash; and the completeness of "Vayikra el Moshe"
און אויר די השראת השכינה בפועל למטה אין דעם ביהמ״ק השלישי; און די שלימות פון "ויקרא אל משה",
the calling and speaking of Hashem to the aspect of Moshe within each one,
די קריאה ודיבור ה׳ צו בחי׳ משה שבכאו״א,
which gives the strength to enter the Ohel Moed - until then "just as he comes to see, so he comes to be seen"
וועלכע גיט דעם כח צו אריינגיין אין אוהל מועד - ביז אז כשם שבא לראות כך בא ליראות",
meaning that "Your teacher will no longer be hidden, and your eyes will see your teacher"
בה אז "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך״״,
including how it will be in the future - the aliyah l'regel on every Shabbos and Rosh Chodesh"
כולל ווי ס׳וועט זיין לע״ל -די עלי׳ לרגל בכל שבת ור״ח".
From this, the lesson now from what was discussed above is understood,
דערפון איז פארשטאנדיק דער לימוד עתה פון המדובר לעיל,
and especially in this generation of ours:
ובפרט בדורנו זה:
Jews have waited and yearned with a tremendous longing for the Redemption - "I await him every day that he will come"
אידן האבן געווארט און געגלוסט מיט א השתוקקות עצומה אויף דער גאולה -"אחכה לו בכל יום שיבוא"
[And it can be said that this
[וי״ל אז דאם
includes the 'I await' of the building of the Third Beis HaMikdash and all the matters that come with the coming of Moshiach]
איז כולל דעם אחכה פון בניו ביהמ״ק השלישי און אלע ענינים וואס קומען מיט ביאת המשיח].
Until this was expressed in practice in the conduct
ביז אז דאם האט זיך אויס־ געדריקט בפועל אין דער הנהגה
(and instruction)
(והוראה)
of the teaching to learn "Toras Kohanim",
פון כמה צו לערנען "תורת כהנים",
to learn the laws connected with the Beis HaMikdash and the offering of sacrifices etc.
לערנען די דינים פארבונדן מיט ביהמ״ק והקרבת קרבנות כו׳
(Including the series of the weeks)
(כולל די סדרות פון די וואכן),
In order that one should be "prepared" for the redemption that will come immediately and at once - through knowing the laws that will then be relevant for "kohanim in their service, Levites on their platform, and Israel in their stations".
בכדי מ׳זאל זיין "צוגעגרייט" צו דער גאולה וואס קעו קומען תיכף ומיד - דורך וויסן די הלכות וואס וועלן דעמולט זיין נוגע לפועל פאר "כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם".
All the more so in our generation,
עאכו״ב בדורנו זה,
after that "all the deadlines have passed",
לאחרי וואם "כלו כל הקיצין"",
and according to all signs in Gemara and Chazal's midrashim, one already finds oneself in the footsteps of the footsteps of Mashiach,
און לויט אלע סימנים אין גמרא און מדרשי חז״ל געפינט מען זיך שויו איו עקבתא דעקבתא דמשיחא,
and it is a clear thing that today's generation is the last generation of exile,
און ס׳איז א דבר ברור אז היינטיקער דור איז דער לעצטער דור פון גלות,
and the first generation of redemption.
און דער ערשטער דור פון גאולה.
And particularly at a time when one finds oneself in days of segulah,
ובפרט בשעת מ׳געפינט זיך איו ימי סגולה,
days most conducive to the redemption,
ימים מסוגלים ביותר צו דער גאולה,
as in the weeks that begin from the Shabbat"
ווי אין די וואכן וואם הויבן זיך אן פון דעם שבת",
when we read in the Torah about "Make for Me a Sanctuary and I will dwell among them,"
וועז מ׳לייענט אין תורה וועגן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
With all the details mentioned above - this must, with greater strength and greater might, awaken in every Jew
מיט די אלע פרטים האמורים לעיל -דארף דאס ביתר שאת וביתר עוז מעורר זייו בא יעדער איד
(in addition to fulfilling the "Make for Me a Sanctuary and I will dwell among them,"
(נוסף צו מקיים זיין דעם "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",
within each and every one,
בתוך כאו״א,
in his spiritual sanctuary,
אין זיין משכן רוחני,
in his private home etc.]
בביתו הפרטי וכו׳]
The longing and yearning
די השתוקקות און בענקעניש
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
To the true and complete redemption and to the Third Beis Hamikdash,
צו דער גאולה האמיתית והשלימה און צו דעם בית המקדש השלישי,
and the service of the Temple,
און עבודת המקדש,
the kindling of the Menorah and the sacrifices etc.
הדלקת המנורה והקרבח הקר־ בנות וכר.
And furthermore, the main point: that it must come out in actual deed<sup>7</sup> - to add with greater strength and vigor in "our deeds and our service" which bring the redemption.
ועוד ועיקר: דאם דארף ארויסקומען אין מעשה בפועלי<sup>7</sup> - צו מוסיף זיין ביתר שאת וביתר עוז אין "מעשינו ועבודתינו" וועלכע ברענגען די גאולה״,
And especially - matters
ובמיוחד -ענינים
(in the service of G‑d)
(בעבודת ה׳)
Which are like – and even more hasten – the redemption.
וועלכע זיינען מעין -און זיינען נאכמער ממהר - די גאולה.
Including also beginning from learning the laws of the Holy Temple and Toras Kohanim
כולל אוו אנהויבנדיק פון לערנעו הל׳ בית המקדש און תורת כהגים
(as explained in these portions of the Written Torah,
(כמבואר בפרשיות אלו בתורה שבכתב,
"And the Torah was given with its interpretation" - in the Oral Torah/ and great study that leads to action - the actual work that is like the redemption.
ותורה בפירושה ניתנה״• - אין תושבע״פ/ ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה׳• - די עבודה בפועל מעין הגאולה.
And in general: to make from every thing in the world a Sanctuary and Temple to G‑d,
ובכללות: צו מאכן פון יעדער זאך אין וועלט א משכן ומקדש לה׳,
and an eternal Temple - by using the thing for a mitzvah
און א מקדש נצחי - דורך נוצן די זאך פאר א מצוה
(or items used for a mitzvah)
(אדער תשמישי מצוה),
And through this, the matter becomes unified in a unity that, above, is "eternal forever and ever"<sup>82</sup>,
וואם דורך דעם ווערט די זאך נתאחד אין א יחוד וואס למעלה איז ער "נצחי לעולם ועד"<sup>82</sup>,
Until this is also expressed below,
ביז אז דאס קומט ארויס אויך למטה,
in the mitzvah — from the language of connection and bonding• with the Above.
אין דער מצוה מלשון צוותא וחי־ בורי• מיט דעם אויבערשטן.
For example — through the mitzvah of tzedakah: by giving from one's own money to charity,
לדוגמא -דורך מצות צדקה: דורך אפגעבן פון די אייגענע געלט אויף צדקה,
one makes from
מאכט מען פון
the physical coin
דער מטבע גשמית
(and so forth)
(וכיו״ב)
A mitzvah of the Holy One, blessed be He,
א מצוה של הקב״ה,
which becomes
וועלכע ווערט
(air)
(אויר)
a "coin of fire from beneath the Throne of Glory"
א "מטבע של אש שמתחת כסא כבודד׳
(see Likkutei Torah)
(כג״ל).
And this becomes a source and a preparation - for the dwelling in the lower worlds,
און דאס ווערט א מעין און א הכנה - צו דער דירה בתחתונים,
an eternal dwelling,
א דירה נצחית,
What will be in the true and complete redemption,
וואס וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה,
eternal redemption
גאולה נצחית
(after which there is no exile<sup>4</sup>•)
(שאין אחרי׳ גלות<sup>4</sup>•),
and the eternal Holy Temple.
און ביהמ״ק נצחי.
In all this, it comes especially within Chabad through and from the establishment of Shabbat Parshat Terumah in this year - on the 6th of Adar,
ט. אין דעם אלעם קומט צו במיוחד בתוככי חב״ד דורך און מצד דער קביעות פון שבת פ׳ תרומה בשנה זו - ביום ו׳ אדר,
the yahrtzeit day
דער יום היארצייט
(the first)
(הראשון)
of the one who merited to be appointed
פון דער וואס האט זוכה געווען צו באשטימט ווערן
(through the Rebbe, my father-in-law, the Nasi of our generation)
(דורך כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו)
but the chairman of the executive committee of the Tomchei Temimim Lubavitch Yeshivah<sup>5</sup>•:
אלם דער יו״ר ועד הפועל פון ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש<sup>5</sup>•:
On the day of a yartzeit•• an aliyah without measure takes place
אין דעם טאג פון א יארצייט•• ווערט אן עלי׳ שלא בערך
(ratzoh)
(רצוא)
in the soul
איו דער נשמה
[and especially when this comes after the recitation of Kaddish during the eleven months,
[ובפרט אז דאם קומט נאך אמירת קדיש במשך י״א חדשים,
several times each day
כו״כ פעמים בכל יום
(like the various customs regarding this/ as is known, Kaddish elevates the soul,
(ווי די פארשידענע מנהגים בזה/ כידוע אז קדיש טוט אויף אן עלי׳ אין דער נשמה,
and especially [the recitation of] Kaddish on the Yahrzeit day]
ועאכו״כ אמירת הקדיש ביום היארצייט],
And together with this, it also causes a drawing down below
וביחד עם זה טוט עס אויר אויף א המשכה למטה
(again/ and this gives strength and assistance to the one who recites and hears the Kaddish
(שוב/ און דאס גיט א כח וסיוע צו דעם אומר ושומע הקדיש
(and respond Amen)
(ועוגה אמן),
But souls in bodies below••
אלם נשמות בגופים למטה••
[And especially to the yeshiva students who became the avodah and hishtadlus of the baal hayahrzeit,
[ובפרט צו די תלמידי הישיבה וועלכע זיינען געווארען דויד דער עבודה והשתדלות פון דעם בעל היארצייט,
as follows]
כדלקמן].
The main avodah of the baal
דער עיקר העבודה פון דעם בעל
Shabbos Parshas Vayeishev,
ש״פ ונתמה,
6 Adar
ו׳ אדר
Vav 32
ו32
Yahrzeit
היארצייט
(During most of his lifetime)
(במשך רוב ימי חייו)
- And the Rebbe, on the yahrzeit it is openly stated: "All his deeds and his work which he labored during his lifetime"<sup>7</sup> — consisted of that which he led,
- וראם ביום היארצייט שטייט בגלוי "כל מעשיו ועבודתו אשר עבד במשך ימי חייו"<sup>7</sup>" -איז באשטאנען אין דעם וואט ער האט אנגעפירט,
as mentioned,
כאמור,
with the actual administration of the Tomchei Temimim yeshiva
מיט דער הנהלה בפועל פון ישיבת תומכי תמימים
(by authority of the holy Rebbe, my father-in-law, the Rebbe,
(בכח פון כ״ק מו״ח אדמו״ר,
who was appointed
וועלכער איז נתמנה געווארן
(by his father,
(דורך זיין פאטער,
The founder of the yeshivah)
דער מייסד הישיבה)
But the actual director of the yeshivah, who through his efforts and labor caused many students to be established,
אלם דער מנהל פועל פון דער ישיבה/ וואט דורך זיין השתדלות ועבודה זיינען אויפגעשטעלט געווארן א ריבוי תלמידים,
the students of the Temimim,
תלמידי התמימים,
fruits and the fruits of fruits,
פירות ופירי פירות,
which one sees with physical eyes — students who are engaged in the study of Torah,
וועלכע מ׳זעט בעיני בשר - תלמידים וואט זיינען עוסק אין לימוד התורה,
the revealed (part) and Chassidut,
נגלה און חסידות,
and in disseminating Torah and Judaism and the spreading of the wellsprings outward.
און אין הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה.
Every yeshivah is a "minor Sanctuary""
יעדע ישיבה איז א "מקדש מעט"""
These are houses of study
(אלו בתי מדרשות)
*\
*",
A Sanctuary and Temple to G-d,
א משכן ומקדש לה׳,
And in a manner of permanence and settlement
ובאופן של קביעות והתיישבות
(Yeshivos/ from the Beis HaMikdash eternal forever.
(ישינוז/ מעיו דעם ביהמ״ק נצחי לע״ל.
Certainly the Tomchei Temimim Yeshiva in Welbe was established
עאכו״ב ישיבת תומכי תמימים וועלבע איז נתייסד געווארן
by the Rebbe
(דורך דעם רבי׳ן
(from Mahorashab
(מהורש״ב)
(may his soul rest in Eden)
נ״ע)
At the end of the time of exile,
בסוף זמן הגלות,
so that the yeshiva students should be "candles to illuminate,"
בבדי אז די תלמידי הישיבה זאלן זיין "נרות להאיר",
to illuminate the double and multiple darkness of Ikvasa d'Mashiach,
צו באלייכטן דעם חושך כפול ומכופל פון עקבתא דמשיחא,
"with the eternal light of the luminaries etc."
"מיט דעם נר תמיד פון די מאורות כו׳״״י,
And as known, the talk of the Rebbe
וכידוע די שיחה פון דעם רבי׳ן
(from the Rebbe Rashab)
(מהורש״ב)
may his soul rest in Eden to the yeshiva students regarding "all who go out to war of the house of David" — that the yeshiva students are "soldiers of the house
נ״ע צו די תלמידי הישיבה" בענין ״כל״ היוצא למלחמה בית דוד״ -אז די תלמידי הישיבה זיינען "חיילי בית
"David" which will "save the situation of Klal Yisrael" from those "who have reproached the footsteps of Your Moshiach",
דוד" וועלכע וועלן "ראטעווען דעם מצב פון כלל ישראל" פון די "אשר חרפו עקבות משיחך"",
and carry out the intention of "your wellsprings shall spread forth outward"
און אויטפירן די כוונה פון "יפוצו מעינותיך חוצה"
(through our Rabbis, our Nesi'im)
(דורך רבותינו נשיאינו)
which will bring the redemption."
וועלכע וועט ברענגעז די גאולה".
And the manner in which the students of the yeshivah conduct this "David" is – through learning Torah
און דער אופן ווי די תלמידי הישיבה פירן דאס דודך איז - דורך לערנען תורה
(with consistency and with calmness/ the revealed part of the Torah and the inner dimension of the Torah
(בקביעות ובהתיישבות/ נגלה דתורה און פנימיות התורה
(Toras HaChassidus)
(תורת החסידות),
as revealed in the teachings of Chabad Chassidus,
כפי שנתגלתה בתורת חסידות חב״ד,
and all is one Torah - "Torah Temimah"
און אלם א תורה אחת - "תורה תמימה"
[as known, the story regarding the naming of the yeshiva "Tomchei Temimim" - that the name was given by the Rebbe n''y on Simchas Torah during the hakafos<sup>120</sup>,
[כידוע דער סיפור בקשר מיט קריאת שם הישיבה ״תומכי תמימים״״ - אז דער נאמען האט דער רבי נ״ע געגעבן שמחת תורה" בשעת הקפות<sup>120</sup>,
in continuation of the recitation of "Tomech Temimim Hoshia Na",
בהמשך צו אמירת "תומך תמימים הושיעא נא",
and he added about this: "The purpose of the yeshiva is to be the Torah of G-d,
און ער האט דערביי צוגעגעבן: "מטרת הישיבה להיות תורת ה׳,
the revealed Torah and the teachings of Chassidus,
תורה הנגלית ותורת החסידות,
temimah etc."]
תמימה כו׳"].
And we must say,
ויש לומר,
that the connection between the revealed aspect of Torah and the inner dimension of Torah is analogous to the connection between the upper and lower in Torah itself
אז דער חיבור פון נגלה דתורה און פנימיות התורה איז בדוגמת דער חיבור פון עליון ותחתון אין תורה עצמה
(as it were)
(כביכול),
as it is with the Mishkan and the Beis HaMikdash: the revealed aspect of Torah,
ווי דאס איז אין משכן ומקדש: נגלה דתורה,
the body of Torah
גופא דאורייתא
Sefer HaSichos - Tishrei 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
(the Tree of Knowledge of Good and Evil)
(אילנא דטו״ר”),
is connected with the revelation aspect of the Holy One, blessed be He,
איז פארבונדן מיט בחי׳ גליא דקוב״ה,
G‑dliness that is relative to creation,
אלקות וואס איז בערך צו דער בריאה,
and the inner dimension of the Torah,
און פנימיות התורה,
the soul of the Torah
נשמתא דאורייתא
(there is no difficulty, etc.)
(דלית תמן לא קשיא כו׳״י)
is connected with the hidden aspect of the Holy One, blessed be He,
איז פארבונדן מיט סתים דקוב״ה”,
G‑dliness that is above creation; and in Tomchei Temimim Yeshivah, the two are joined together.
אלקות שלמעלה מהבריאה; און אין ישיבת תומכי תמימים ווערט חיבור שניהם יחד
(By virtue of the extension of Moshe that is in every generation,
(בכח פון אתפשטותא דמשה שבכל דור,
"And you shall command")
"ואתה תצוה״״י")
- "And I will dwell among them",
- "ושכנתי בתוכם",
Revelation of the hidden aspects of Torah and the hidden aspects of the Holy One, blessed be He, within the revealed aspects of Torah and the revealed aspects of the Holy One, blessed be He."
גילוי בחי׳ סתים דתורה און סתים דקוב״ה אין בחי׳ גליא דתורה און גליא דקוב״ה׳"׳.
And this gives the power to do the work with the surrounding Jews - through his "candles to illuminate" in the Tabernacle and Temple of "Yeshivas Tomchei Temimim" - and to light up all around with the light of the Torah
און דאם גיט דעם כח צו אויפטאן די עבודה מיט די אידן ארום - דורך זיין "נרות להאיר" אין דעם משכן ומקדש פון ״ישיבת תומכי תמימים״ - און באלייכטן אלע ארום מיט דעם מאור שבתורה
(The inner dimension of the Torah / "And they shall take for you oil
(פנימיות התורה/ "ויקחו אליד שמן
(The inner dimension of the Torah)
(פנימיות התורה)
etc. to kindle a lamp continually",
גו׳ להעלות נר תמיד",
And through this reveal to all Jews
און דורך דעם מגלה זיין ביי אלע אידן
("Me'erev ad boker")
("מערב עד בוקר")
the "Ner Hashem Nishmas Adam",
דעם "נר ה׳ נשמת אדם",
their connection with the Above
זייער פארבונד מיט דעם אויבערשטן
("Ve'Atah Tetzaveh"/ the joining of Israel with the concealed of the Holy One, blessed be He.)
("ואתה תצוה"/ פתים דישראל מיט סתים ד־ קוב״היי.
Until one illuminates the entire world,
ביז אז מ׳באלייכט כל העולם כולו,
and one makes from the physical world a Mishkan and Mikdash for Hashem
און מ׳מאכט פון גשמיות העולם א משכן ומקדש לה׳
("Matbe'a shel aish")
("מטבע של אש"),
A dwelling place for Him, may He be blessed, in the lower realms.
א דירה לו ית׳ בתחתונים.
What then is the concept of Chassidus in general - to reveal Elokus,
וואט דאם איז דער ענין פון חסידות בכלל - צו מגלה זיין אלקות,
until the highest levels in Elokus,
ביז די העכסטע דרגות אין אלקות,
to reveal in the world.
מגלה זיין אין וועלט.
until in a manner that [it] causes that also the recipients should be "candles to illuminate",
ביז אין אן אופן אז מ׳טוט אויף אז אויך די מושפעים זאלן זיין "נרות להאיר",
sprinkling in order to cause sprinkling,
טופח על מנת להטפיח,
and through this, what they receive from the command of G-d.
און דורך דעם וואט זיי באקומען דעם ציווי ה׳
(by means of the Moses of each generation,
(ע״י משה שבכל דור,
and the aspect of Moses in each individual)
ובחי׳ משה שבכאו״א)
On “Make Me a sanctuary and I will dwell in their midst” - they make it through their service,
אויף ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ - מאכן זיי אויף דורך זייער עבודה,
the Mishkan and Temple for G‑d
דעם משכן ומקדש לה׳
(as recounted in Parshas Vayakhel/ until the actual erection
(כמסופר בפ׳ ויקהל/ ביז דער הקמה בפועל
(in Parshas Pekudei)
(בפ׳ פקודי),
and until it becomes "And He called to Moses",
און ביז עס ווערט "ויקרא אל משה",
To the aspect of Moshe within each and every one.
צו בחי׳ משה שבכאו״א.
And to add,
ולהוסיף,
Then in the yeshivah itself, an addition came about after the Rebbe [the Previous Rebbe] came from the Upper Hemisphere and settled in the Lower Hemisphere.
אז אין דער ישיבה עצמה איז צוגעקומען א הוספה לאחרי וואס כ״ק מו״ח אדמו״ר איז געקומעז פון חצי כדור העליון און האט זיר באזעצט אין חצי כדור התחתון
(in the United States,
(אין ארצות הברית,
in Brooklyn,
אין ברוקליז,
New York/ and there transplanted the central Yeshiva Tomchei Tmimim - which on the 9th of Adar of this year becomes a jubilee
ניו־יארק/ און האט דא איבער־ געפלאנצט מרכז ישיבת תומכי תמימים -וואם בט׳ אדר שנה זו ווערט א יובל
(50)
(חט־ שים)
years since then.
שנים זינט דעמולט
(5700-5750)
(ת״ש־תש״נ)
"": It is known the saying,
"": ס׳איז ידוע דער פתגם"׳,
that the giving of the Torah was not openly in the lower hemisphere.
אז מתן תורה איז ניט געווען בגלוי אין חצי הכדור התחתון.
And according to the principle that every ascent is proportionate to the descent that preceded it - one must say,
וע״פ הכלל אז יעדע עלי׳ איז בערך הירידה שקדמה לה - דארף מען זאגן,
that through the descent
אז דורך דער ירידה
(from the yeshivah)
(פון דער ישיבה)
in the lower hemisphere,
אין חצי כדור התחתון,
where Matan Torah
וואו מ״ת
(When then the entire Torah was given,
(וואם דעמולט איז געגעבן געווארן כל התורה כולה,
the revealed and inner aspects of the Torah)
נגלה און פנימיות התורה)
was not openly revealed - there comes an elevation and advantage of the light in the service of the Rebbe, my father-in-law, the Rebbe in general"<sup>1</sup>,
איז ניט געווען בגלוי - קומט צו אן עלי׳ ויתרון האור אין דער עבודה פון כ״ק מו״ח אדמו״ר בכלל"<sup>1</sup>,
including in the activity
כולל אין דער פעולה
Shabbat Parshat Terumah,
ש״פ תרומה,
6 Adar,
ו׳ אדד
from the yeshivah in spreading the wellsprings outward.
פון דער ישיבה אין הפצת המעינות חוצה.
How we saw in actuality the expansion until incomparably of the spreading of the wellsprings* outward in the Southern Hemisphere relative to how it was previously.
ווי מ׳האט געזען בפועל די פארבריי־ טערונג ביו שלא בערך פון הפצת המעי* נות חוצה בחצי כדור התחתון לגבי ווי ס׳איז געווען פדיער
In the upper hemisphere/ and continues to increase.
(בחצי כדור העליון/ והולך ומוסיף.
Based on this, it is understandable,
י. עפ״ז איז פארשטאנדיק,
that since the main work of the baal yahrtzeit of the 6th of Adar is established in leading the yeshiva - is on this day,
אז וויבאלד עיקר העבודה פון דעם בעל היארצייט פון ו׳ אדר איז באשטאגען אין אנפירן מיט דער ישיבה - איז אין דעם טאג,
stands with emphasis and completeness - his work in the Sanctuary and Temple of Tomchei Temimim Yeshiva - as we see it openly and practically in the fruits and the fruit pots,
שטייט בהדגשה ובשלימות - זיין עבודה אין דעם משכן ומקדש פון ישיבת תומכי תמימים - ווי מ׳זעט עם בגלוי ובפועל אין די פירות וסירי פירות,
the yeshiva students,
די תלמידי הישיבה,
who continue the work in practice here below.
וועלכע זיינען ממשיך די עבודה בפועל דא למטה.
And there is to add,
ויש להוסיף,
So since he was appointed with Divine Providence
אז וויבאלד ער איז נתמנה געווארן בהשגחה פרטית
(through my revered father-in-law, the Rebbe)
(דורך כ״ק מו״ח אדמו״ר)
to lead the yeshivah,
צו אנפירן מיט דער ישיבה,
the aforementioned humble one is
איז דער עניו הנ״ל
(the essence of the yeshivah)
(תוכן ענין הישיבה)
hinted at in his name — "Shmaryahu ben Menachem Mendel":
מרומז אין שמו - "שמריהו בן מנחם מענדל":
His name "Shmaryahu" contains
שמו "שמריהו" האט אין זיך
(most of the letters of "neshamah": shin, mem,
(רוב הד אותיות "נשמה": ש/ מ׳,
And the Yud, when placed at the bottom of the Vav, becomes the letter Nun.
ה׳. און דער י׳ אז מ׳שטעלט עם בתחתית הוא״ו ווערט עם אות נ׳.
And this alludes to the concept of revelation
וואם דאם איז מרמז אויף דעם עגין פון גילוי
(and elevation)
(ועילוי)
of the soul
הנשמה
(which occurs on the yahrzeit day/ and especially - the revelation of the soul of Torah
(וואס ווערט ביום יארצייט/ ובמיוחד - גילוי נשמתא דאורייתא
(in the revealed aspect of Torah/ and the revelation of "the candle of G‑d is the soul of man".
(אין גליא דאורייתא/ און גילוי "נר ה׳ נשמת אדם".
Also the concept of the redemption - which becomes
אויך דער ענין הגאולה - וואס ווערט
The pillars of the world,
עגיני העולם,
Also from a different aspect
גם מבחי׳ אחר
(including - the lower hemisphere)
(כולל - חצי כדור התחתון)
becomes "In You, Hashem
נעשה "בך לה׳
(see Or HaTorah Vayetzei, sec. 1,
(ראה אוה״ת ויצא רב,
et seq.
א ואילך.
(and elsewhere)
ועוד),
Until in the manner of "Yitzchak" - laughter and joy of holiness,
עד באופו של ״יצחק״ - צחוק ושמחה דקדושד,
(the completeness of the revelation of holiness)
(שלימות הגילוי דקדושה),
and until they become one name
ועד שנעשים שם אחד
("Yosach Yitzchak")
("יוסח יצחק").
And one can say in the manner of.
וי״ל ע״ד.
Hashem is One and His Name is One"
ה׳ אחד ושמו אחד״
(Zechariah 14,
(זכרי׳ יד,,
And it shall be that Hashem and His Name are one — as it will be revealed in the future,
ט) ועד שה׳ ושמו אחד - כפי שיהי׳ בגילוי לע״ל,
Just as I am written in you, I am called
כשם שאני נכתב בך אני נקרא
(Pesachim 50,
(פסחים נ,.א)
Rushed by Tomchei Temimim Yeshiva Elm Mishkan and Mikdash
צוגעאיילט דורך ישיבת תומכי תמימים אלם משכן ומקדש
(A little/ as preparation for the future Temple - and according to the known<sup>5</sup>• that if it adds thereby in fear of Heaven etc., it is permitted and worthwhile to "search" for hints,
(מעט/ בתור הכנה צו דעם מקדש דלעתיד - וע״פ הידוע<sup>5</sup>•׳ שבאם מתוסף עי״ז ביר״ש וכו׳ מותר וכדאי "לחפש" רמזים,
One can say a hint in his name: the letter Mem<sup>4</sup>• in the middle of a word hints at the matter of redemption - as is known in the matter of "to the increase of the government" •,
י״ל רמז בשמו: דער אות מ׳<sup>4</sup>•׳ באמצע תיבה איז מרמז אויף דעם עניו הגאולה - כידועי״י בענין "למרבה המשרה""•׳,
So the closed Mem in the middle of the word is connected to the redemption
אז דער מ״ם סתום באמצע התיבה איז פארבונדן מיט דער גאולה
(But not so the open Mem at the end of the word,
(משא״ב דער מ״ם פתוח בסיום התיבה,
"The walls of Jerusalem which are broken down"
"חומות ירושלים אשר המ פרוצימ״י"׳,
hints at exile)
איז מרמז אויף גלות).
And it can be said that when a mem open stands in the middle of a word, the air is connected with redemption,
וי״ל אז בשעת עם שטייט א מ״ם פתוח באמצע התיבה איז דאם אויר פארבונדן מיט גאולה,
But as soon as the redemption and sealing of the fourth spirit,
נאר ווי־ באלד אז די גאולה וסתימת רוח הרביעי,
Has not yet come into actuality, it is still a mem open.
איז נאך ניט געקומען בפועל איז דאס גאך א מ״ם פתוח.
And particularly that his father's name is "Menachem Mendel",
ובפרט אז שם אביו איז "מנחם מענדל",
And it is known from our Sages of blessed memory that Mashiach - his name is Menachem•\
וידוע מרז״ל אשר משיח - מנחם שמו•",
And also Mendel,
און אויך מענדל,
is numerically equivalent to 'Tzedek'
איז בגימטריא "צדק"
[as is known regarding the name of the Admor the 'Tzemach Tzedek' - the gematria of his name 'Menachem Mendel' / since 'Tzedek'
[כידוע בנוגע דעם נאמען פון אדמו״ר ה״צמח צדק״ - גימטריא פון שמו "מנחם מענדל"/ וואס "צדק"
(and also "Tzemach")
(און אויך "צמח")
is the name of Moshiach".
איז שמו של משיחי".
And Ben Menachem Mendel"
און בן מנחם מענדל",
is also alluded to in the explanation of "Ben Chorin"
איז אויך מרמז ע״ד דער פירוש אין "בן חורין"
(not a "search,
(ניט א "זוך,
but/ that his existence is "Chorin".
נאר/ אז מציאות שלו איז "חורין".
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג
Then his occupation is with matters of the students of the Temimim,
ד. ה. אז התעסקותו איז בעניני תלמידי התמימים,
that they should study Niglah and Chassidus and spread the wellsprings outward, and bring,
שילמדו נגלה וחסידות ויפיצו המעינות חוצה וואם ברענגט,
"Iti Mar" — this is Malka Meshicha.
"אתי מר" דא מלכא משיחא.
In all this, it is further enhanced by the fact that the 6th of Adar
יא. בכל זה קומט צו נאכמער מצד דעם וואם ו׳ אדר
(and in this year — Parshas Terumah)
(ובשנה זו - ש״פ תרומה)
is also the eve of the 7th of Adar — the birthday and yahrtzeit of Moshe Rabbeinu. On this day, all the deeds and service of Moshe Rabbeinu are revealed.
איז אויך ערב ז׳ אדר - דער יום הולדת ויום פטירת משה רבינח": ביום זה שטייט בגלוי כל מעשיו ועבודתו של משה רבינו,
What in general is this -
וואם בכללות איז דאם -
The concept of the Torah
(א) דער ענין התורה
(which is called after his name,
(וועלכע ווערט אנגערופן על שמו,
Torah of Moshe")
תורת משהי"),
"Moshe received Torah from Sinai and transmitted it etc.״*״,
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו׳״*״,
all the Torah - the Written Torah and the Oral Torah,
בל התורה בולה -תושב״כ און תשבע״ם,
The revealed aspect of Torah and the inner dimension of Torah,
נגלה דתורה און פנימיות התורה,
until all that a veteran student will innovate in the future; and
ביז כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש: און
The subject of the Mishkan — which is called <em>al sh'mo</em>.
(ב) דער ענין המשכן -וואס ווערט אנגערופן על שמח".
And G‑d’s command to Moses, “Make for Me a Sanctuary,” includes all the Holy Temples.
וציווי ה׳ אל משה "ועשו לי מקדש" איז כולל אלע בתי מקדשות.
And in particular, since this follows the 6th of Adar,
ובפרט אז דאס איז בהמשך צו ו׳ אדר,
the eve and preparation for the 7th of Adar — the service of Torah study — and the making of the Mishkan and Temple on the 6th of Adar,
ערב והכנה צו ז׳ אדר - די עבודה פון לימוד התורה - און עשיית משכן ומקדש בו׳ אדר,
leads and brings to perfection thereof on the day of the 7th of Adar — the day of Moses our Teacher.
פירט און ברענגט צו דער שלימות בזה ביום ז׳ אדר - יומו של משה רבינו,
The first redeemer is the final redeemer.
גואל ראשון הוא גואל אחרוף".
The lesson from this in practical terms:
יב. די הוראה מזה בנוגע לפועל:
In connection with this day,
בקשר מיט דעם טאג,
Shabbat Parshat Terumah,
שבת פ׳ תרומה,
6 Adar,
ו׳ אדר,
Erev 7 Adar - it is worthwhile to add especially in Torah study,
ערב ז׳ אדר - כדאי מוסיף זיין במיוחד אין לימוד התורה,
the revealed part of Torah
נגלה דתורה
And the inner dimension of the Torah.
און פנימיות התורה.
And to continue the addition, particularly on the 7th of Adar.
און ממשיך זיין די הוספה בפרט אין ז׳ אדר.
And great study that leads to action—also to increase in giving charity,
און תלמוד גדול שמביא לידי מעשה - אויך מוסיף זיין אין נתינת הצדקה,
And in good resolutions in all matters of Torah and mitzvos,
און בהחלטות טובות אין אלע עניני תומ״צ,
Including and especially—the ordinance of Moshe Rabbeinu 'to assemble congregations every Shabbos to teach words of Torah'<sup>7</sup>
כולל ובמיוחד - תקנת משה רבינו "להקהיל קהילות בכל שבת ללמד דברי תורה"<sup>7</sup>"
(as spoken about many times recently)
(כמדובר כמ״פ לאחרונה"").
And particularly the students of Tomchei Temimim Yeshivah—should increase in their role: first and foremost—increase in the study of the revealed part of Torah and the study of Chassidus,
ובפרט די תלמידים פון ישיבת תומכי תמימים - זאלן מוסיף זיין אין זייער תפקיד: לכל לראש - הוספה אין לימוד הנגלה און לימוד החסידות,
And also - to increase in the service of "Neros Leha'ir",
און אויך -מוסיף זיין אין דער עבודה פון "נרות להאיר",
on spreading the wellsprings outward.
אויף הפצת המעינות חוצה.
[And it is worthwhile that one should publish a Chassidic discourse in honor of the yahrzeit of the Rebbe on the subject of the Redemption,
[וכדאי אז מ׳זאל אויר ארויסגעבן א מאמר חסידות לכבוד בעל היארצייט בענין הגאולה,
the resurrection of the dead and the like]
תחיית המתים וכיו״ב].
And especially - let the yeshiva students
ובמיוחד - זאלן די תלמידי הישיבה
(in accordance with the directive of the administration)
(ע״פ הוראת ההנהלה)
also continue with the Chassidic gatherings
אויך ממשיך זיין אין די חסיד׳ישע פארברענגענישן
(In addition to the farbrengen on Erev Shabbos)
(בנוסף אויף דער התוועדות בערב שבת),
add good resolutions regarding all of the above.
צוזא־ מען מיט החלטות טובות בכל הנ״ל.
And may it be His will,
ויה״ר,
that after all the talk about the true and complete redemption,
אז לאחרי כל הדיבור וועגן דער גאולה האמיתית והשלימה,
and saying “Until when?”
און מא־ נען ״עד מתי״...
- May the redemption come already actually and literally,
- זאל די גאולה שוין קומען בפועל ממש,
And may we already have the Third Beis HaMikdash here below,
און מ׳זאל שוין האבן דעם ביהמ״ק השלישי דא למטה,
And there in the Beis HaMikdash perform the service,
און דארטן בביהמ״ק טאן די עבודה,
And Moshe and Aharon with them,
ומשה ואהרן עמהסי",
And those who dwell in dust will awaken and sing,
והקיצו ורננו שוכני עפר"",
And the one whose yahrtzeit is on the 6th of Adar among them - so that after that there will no longer be a yahrtzeit,
און דער בעל היארצייט פון ו׳ אדר בתוכם - אזוי אז נאך א יארצייט וועט שוין ניט זיין,
Parshas Teruma,
ש״פ תרומה,
6th of Adar
ו׳ אדר
And all Yidden shlit"a, souls in bodies,
און אלע אידן שליט״א נשמות בגופים,
together with all souls,
צוזאמען מיט אלע נשמות,
that all of Israel has a share in the World to Come<sup>2</sup>,
וואם כל ישראל יש להם חלק בעוה״ב׳<sup>2</sup>׳,
will arise-
וועלן אוים־
at the Resurrection of the Dead,
שטיין בתחיית המתים,
will go immediately - to the Holy Land,
גייען תומ״י ממש -אין ארץ הקודש,
to Jerusalem, the Holy City,
אין ירושלים עיר הקודש,
and to the Third Beis HaMikdash,
ובביהמ״ק השלישי,
The sanctuary of the L-rd, Your hands established.
מקדש אד׳ כוננו ידיך.
Sefer HaSichos - 5703
ספר השיחות - ה׳תש״ג